מעוניינים לרכוש רכב משומש? פרטי? רצוי עם קילומטראז' נמוך ואולי מרופא? מסתבר שזוהי משימה כמעט בלתי אפשרית. למעט רכבים הנמכרים על-ידי חברות, מגרשי רכב וסוחרים מורשים, רוב הרכבים נמכרים בדרכים אחרות - על-ידי 'חאפרים' או מתווכי רכב לא מורשים וזאת באמצעות מודעות בעיתונים, באתרי האינטרנט, במגרשים מפוקפקים ותוך הסתרת פרטי הרכב מהקונה.
מספר כלי הרכב המשומשים המחליפים ידיים במדינת ישראל גדל בכ-100 אלף כלי רכב, מדי שנה, באופן עקבי. על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-600 אלף (!) כלי רכב משומשים החליפו ידיים בשנה האחרונה, רובם כלי רכב פרטיים. במילים אחרות, כרבע מכלל המכוניות הנעות על כבישי מחליפות ידיים מדי שנה. להיקפה של תופעת הליסינג תרומה גדולה בעלייה זו.
האם ניתן למצוא רכב משומש מאדם פרטי?
מחקר שנערך לאחרונה על-ידי פורום ארגוני הרכב בישראל, מצביעה על כך כי 75% ממודעות המכירה בלוחות ובאתרי האינטרנט הינם של סוחרי רכב. מרביתם מתווכים לא מורשים. הם כמובן אינן מזדהים ככאלו ויעשו הכל כדי להסתיר את עובדה זו ואת מצבו האמיתי של הרכב.
עיון בלוחות הרכב ובמספר אתרי אינטרנט לתחום זה, דוגמת: yad2, winwin, focusnet, ואחרים, מוביל למסקנה הפשוטה: כמעט בלתי אפשרי למצוא רכב פרטי מבעלות פרטית שאינו רכב ליסינג/השכרה או אדם פרטי המוכר את הרכב - ואינו סוחר במסווה.
מומחים בענף הרכב טוענים כי היחס בין סוחרי רכב מורשים לבין ה'חאפרים' עומד על 1:10. כלומר, על כ-120 הסוחרים המורשים במדינה קיימים כ-1,200 מתווכים לא חוקיים המוכרים מכוניות שאינן רשומות על שמם.
איך נזהה סוחר רכב שהולך למכור לנו גרוטאה?
- בשיחת הטלפון הראשונה המוכר יקמץ בפרטים שהוא מספק על הרכב.
- השאלה הראשונה שלנו צריכה להיות: מי הבעלים הנוכחי של הרכב ומי בעליו הקודמים (אם זה רכב בעל יותר מיד אחת)? אם זהו סוחר, הרכב אף פעם לא יהיה רשום על שמו (מכיוון שהרכב 'יאבד' יד אחת). כמעט תמיד הוא רק "עוזר" לאמא, האחות מלונדון, השכנה האילמת וכו'...
- יש לחדד שוב ולשאול אם הרכב הינו רכב לשעבר מחברת ליסינג/השכרה/חברה פרטית? או שימש מורה נהיגה/את הצבא/ הממשלה/מינהל הרכב. המוכר לא יציין את העובדה הקטנה הזו (ששווה לכם הורדה משמעותית במחיר הרכב) מיוזמתו האישית או שיציין זאת כעובדה זניחה.
- אם המוכר טוען שהרכב בבעלותו, שאלו אותו היכן טופל הרכב, שם המוסך? ואם יש לרכב ספר טיפולים מסודר.
- במפגש ראשון עם המוכר בקשו תעודת זהות ורישיון רכב והשוו את הפרטים.
- אם כבר לקחתם את הרכב לבדיקה - בחרו אתם את מכון הרישוי או לכו למוסך אותו אתם מכירים ועליו אתם סומכים שיבדוק את הרכב.
- כאשר הבוחן מסביר לכם על תוצאות הבדיקה, שאלו שאלות לגבי משמעות הליקויים בכל סעיף בטופס הבדיקה. זהו טופס אחיד המונפק על-ידי משרד התחבורה וקיים בכל מכון בדיקה חוקי. שימו לב במיוחד למשפטים לא ברורים כמו: "המנוע יחזיק עוד שנה-שנתיים" (המנוע גמור) או קיימת פגיעה שולית בקצה השילדה ( פגיעה בשילדה המשפיע על ערך ובטיחות הרכב).
- גם אם הבדיקה יוצאת "מצויינת" ומכיוון שאינכם אנשי מקצוע, טרם קניית הרכב - גשו עם טופס הבדיקה למוסך לווידוא נוסף וקבלת הצעת מחיר על תיקון ליקויים שתמיד קיימים ברכב משומש (מה שבדר"כ במוסך הקבוע שלכם לא יעלה כסף).
- בכל שלב שהוא אם לא קיבלתם תשובות ברורות או מתחמקות - ותרו על העסקה ללא היסוס.
יש תקווה?
לאחרונה נערך דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת
בהצעת החוק של ח"כ גלעד ארדן, בנושא הגילוי הנאות בעסקות מכר רכב. בבסיסה, חובת גילוי של היסטוריית הרכב, לרבות תאונות קשות, קילומטראז' והיסטוריית הטיפולים של הרכב. אלו, עד כה, אינם זמינים לרוכשי רכב פוטנציאליים, אך בדיעבד זמינים לחלוטין, וללא כל עלות, לחברות הביטוח, המסתמכות עליו בקביעת תעריפי פרמיית הביטוח של לקוחותיהן (באדיבות משרד התחבורה).
בניגוד לחברות הביטוח, הרי האזרח ה-"קטן" נאלץ להסתמך, כאשר הוא בא לרכוש רכב, אך ורק על נכונות מוכר הרכב לחשוף בפניו את עברו של הרכב ו/או על בדיקות במכוני רישוי, אשר גם ביחס אליהן רבים התוהו והיעדר המקצועיות.
לנו נותר לקוות כי הצעה זו, אם תעבור את התנגדותם העיקשת (והתמוהה) של משרד התחבורה ואת זו (הלא תמוהה בכלל) של חברות הליסינג, תסייע בהסדרת השוק הפרוע של עסקות מכר הרכב.
