נשמע אולי מוזר, אבל ספל "הקפה הטורקי", העולה על שולחננו חדשות לבקרים, כלל אינו מוכר לטורקים. אלה ידועים, מן הסתם, דווקא כצרכני תה. לאמיתו של דבר, איש גם אינו יודע מדוע זכה השחור-השחור הזה לשאת את שם ארצו של אתא טורק דווקא.
מכל מקום, אם תשאל עשרה טורקים ברחוב מהו המשקה שהם נוהגים ללגום בבוקרו של יום - חזקה על כל אחד מהם שיאמר לך כי המדובר בלא פחות ולא יותר מאשר תה מהביל! ואפרופו קפה: במאה הקודמת נהגו לשתות ברחבי אירופה "קפה מוקה", על-שם העיר שבתימן. אלא שהתימנים עצמם אינם מודעים כלל לקפה המתקתק והמבושם הזה שהתגלגל, משום מה, דווקא לארצות המערב.
תופסים טרמפ
קחו, למשל, את הקוניאק. המשקה המשכר והאצילי הזה קיים, אמנם, בשמו, אבל הוא רשאי לשאת אותו, רק בתנאי שיוצר באמת בעיר הצרפתית קוניאק עצמה. אלא שמתברר כי רבים מהמשקאות הנושאים את השם "קוניאק" והנמכרים ברחבי העולם, הם לא יותר מאשר ברנדי! זה כמו ש"פריג'ידר" הפך לשם נרדף למקרר, בעוד שלאמיתו של דבר, זהו שמו של יצרן מסויים בלבד. או כמו "פלאפון", שהפך לשם נרדף לכל טלפון נייד, או כמו "ג'יפ", הנושא את שמם של כל ה"ארבע-על-ארבע".
אותם דברים אמורים ב"שמפניה". בנוצותיו של המשקה התוסס והאצילי, הנושא את שמו של חבל הארץ הצרפתי, מתקשטים לא מעט יצרנים רבים אחרים של יינות-נתזים למיניהם, ש"תפסו טרמפ", ללא רשות, על השם "שמפניה".
לא מוכר
ומה עם קציצות ה"המבורגר" המפורסמות? בהמבורג, שבגרמניה, כלל לא שמעו עליהן, כשם שבפרנקפורט לא שמעו על נקניקיות ה"פרנקפורטר" העסיסיות. וגם גורלה של ה"בוואריה" לא שפר עליה: הקינוח המיתולוגי, המקובל כל כך אצלנו, בארץ, כלל אינו מוכר בבוואריה, שעל-שמה הוא, בעצם, קרוי. ואילו הרוסים אינם אוכלים "ביצה רוסית", המקובלת כל כך אצלנו, ולא שמעו את שמעו של "לחם רוסי" - ביסקוויט מתקתק, הידוע אצלנו כקינוח.
גם סטייק ה"מדגסקר", הנחשב לאחת האומצות המעולות והיקרות, המוגש במסעדות-צמרת, אינו מוכר בכלל בחצי האי.
שמועות בלבד
איש אינו יודע מדוע נקרא קינוח קצף הביצים הלאומי של אוסטריה, "קייזר-שמארן", שפירושו "שמועות הקיסר", וזהו גם גורלו של הקינוח ההונגרי הלאומי, "חלב ציפורים", שאינו אלא חלבון מוקצף עם סוכר, מהול בליקר.
ולבסוף: ישנם מאכלים הנושאים את שמותיהן של דמויות היסטוריות, כמו "נפוליאון", שאינו אלא עוגה בעלת שכבות, ממולאת בקרם: "ביסמרק הרינג" - דג מלוח על שם המנהיג ה פרוסי-גרמני, "אוזני המן", המאפה הלאומי של חג הפורים, ו"ביצי בנדיקט" - אותן ביצים עלומות, הקרויות על שמו של הנזיר הקתולי, בנדיקטוס הקדוש, אבי הנזירות המערבית. האמת היא, כי איש מאותן דמויות היסטוריות לא הכיר כלל בימי חייו את המאכלים האלה, שזכו לפופולריות כה רבה בימינו.