רובו של העם היושב בציון חש תעוב והתנגדות נפשית בריאה לזה העומד בראשות הממשלה, או זה אשר יותר נכון לכנותו: "העומד בראש ממשלת משרד ראש הממשלה". אנו חשים כך גם בחושים שאינם פוליטיים, גרידא, אלא בחושים טבעיים האומרים לנו כי אדם, כל אדם אשר קופת שרצים כה מתועבת נשרכת מאחוריו אינו יכול להתמנות למשרה כה רמה וחשובה זו, לא בכל מדינה שהיא בעולם, וודאי שלא במדינת היהודים אשר עדיין נלחמת על קיומה.
השתלשלות המאורעות האקראית, אשר הביאו את האולמרט לראשות הממשלה נותנים לרבים את התחושה כי האולמרט ביצע מחטף, אומנם חוקי, אך בהחלט לא הוגן, בבחינת "כשר אבל מסריח", ומשכר חושים. אנו מרומים בידי אדם זה. באם נוסיף לנ"ל את התנהגותו השחצנית של האיש הזה אשר מתעלם או אינו מבין כלל לאשורו את נסיבות ההפקר אשר הביאוהו למשרה הרמה ובנוסף, את שרשרת הטעויות האוויליות, הנובעות מאישיות מאוד בעייתית, שחלקן אף עלו בדם בנינו ובגורל אומתנו בקירוב, הרי התמונה בה הרוב המכריע בעם אינו רוצה בו נחרצות, ברורה כעת.
יחסו והתנהגותו של מירב הציבור לגבי האולמרט מעידה כי עדיין לא הכל אבוד, עדיין ישנו גרעין רחב הגון, הוגן ומוסרי בעם הזה אשר ניתן להתגדר בו ולבנות עתיד טוב יותר למדינת ישראל. עדיין יכולים אנו לומר לכל אלו המספידים את העם כי טעות בידם. למרות הנהנתנים, המתיוונים, העושים אך ורק לביתם, רודפי התענוגות, נוטשי מוסר היהדות, האתרוגנים (המטרה מקדשת האמצעים) ונוטשי מוסר אבותיהם, עדיין הגרעין החיובי בעם עולה ומאיר בברק נגוהות פינות חשוכות אלו שבנינו.
מאידך, עיון באלפים רבים של תגוביות אינטרנט במשך השנתיים האחרונות מגלה, כי למירב המתנגדים לאולמרט אשר דורשים את סילוקו המיידי מכס ראש הממשלה, ויבורכו הם על כך, אין למעשה מושג ברור מה הלאה. הרוב המכריע של המגיבים סותם, אינו מפרש ומסתפק בדרך כלל בהבעת דעה אגרסיבית למדי בנוגע לצורך להיפטר מהדבר הרע, השחור והשלילי הזה שנפל על הציבור בלא שכלל התכוון לכך. ובכן רבותי, כמובן שאתם צודקים אך זו לא סופה של הדרך, זו רק ההתחלה.
נציין כאן אך מספר דוגמיות אשר יבהירו הענין (יצוין כי הנושאים מובאים אינם עוסקים בפתרונות פרטניים):
א. מערכת השרות לציבור- או כפי שמכונה במקומותינו, משרדי הממשלה, הינה מערכת מיושנת, חלקה הניכבד מסואב, חלקה הניכבד אף מושחת, מערכת שניבנתה בעיקרה על העדפות מקורבים ולא על התאמה ומצויינות, זו מערכת הרואה בציבור את משרתיה ורחוקה מלהיות משרתת הציבור אשר משלם את שכרה. מערכת זו חייבת בניקוי אורוות יסודי. החלו בכך מבקר המדינה הנוכחי מיכה לינדנשטראוס וירון זליכה (קיימים בוודאי גם אחרים שאינם נחשפים לציבור), אנו זקוקים לעוד מאות ואלפים כמותם אשר אפילו שמניעיהם אינם תמיד מן הענין (נניח) הרי פועלם הינו בהחלט מן הענין ולטובת כולנו.
ב. מערכת המשפט והפרקליטות – אם גם ידענו בעבר כי אלו מערכות המתפקדות גרוע ואינן הוגנות בכללן הרי עשרים השנים האחרונות שחלפו פערו צוער מבהיל לקרביהן של שתי מערכות אלו. תפירת תיקים מסיבית למתנגדים רעיוניים ופוליטיים, הטיית משפט למען טובת מקורבים, ניגודי אינטרסים במשפט הזועקים לשמים, שופטים הרואים במשרתם אך קרדום לחפור בו ולא שליחות, הרתמות מרצון של המערכת המשפטית לגחמות השלטון באם אך זה תואם את אג'נדת השופטים, חיסול הדרגתי של הדמוקרטיה הישראלית דרך שפיטה מוטת אג'נדה חד-צדדית, שיטת חבר מביא חבר, חיסול אפשרות קיומה של מדינת ישראל דרך שפיטה מוטת אג'נדה של מעטים וקלוקלים, שתיקת גילדת המושחתים ועוד רבים אחרים. האולמרט רצה לקלל ויצא להוותו מברך. מינויו של שר המשפטים הפרופ' פרידמן הינו הדבר היחידי הנכון, בדיעבד, אשר יצא מידי האולמרט. אם פרופ' פרידמן לא היה קיים הרי צריך היה להמציאו. ההתנגדות החלקית לפועלו של פרידמן בפרקליטות, האקדמיה וכמובן—ואיך לא—במערכת המשפטית, מראה כי הרקב והסחי המוסרי פשה בכל חלקה טובה. אנו צריכים עוד אנשים טובים במערכת אשר יתמכו ואף ירימו נושאים נוספים אשר הפרופ' פרידמן לא היגיע אליהם עד כה. למזלנו כל המתנגדים הרקובים סימנו את עצמם בכל המערכות ע"י התגוללותם האישית ושאינה ענינית על פרידמן דבר המעיד כאלף עדים על טיב הביבים של יושרם ומוסריותם ויש להתחיל את ניקיון המערכות מהם דהיינו, הוצאתם מכל פעילות ציבורית, מקצועית או חינוכית עתידית, השוק הפרטי כבר יראה להם את אברי ההפרשה של הדג.
ג. המערכת הצבאית – זוהי מערכת שהפכה בעשרים-שלשים השנים שחלפו למערכת פוליטית לכל דבר אשר החלטות קיומיות לעם ישראל בין ראשיה ניגזרות בה עם קשר לקוי עד לא קיים להתרחשויות האמיתיות בשטח. ליקחי עבר אינם נילמדים ואינם לכן מיושמים. הצבא שב וחוזר על אותן הטעויות אשר עשה החל בימי מלחמת השחרור ודרך כל מילחמות ישראל, דבר לא נשתנה לטובה, נהפוך הוא, המצב החמיר עקב ממד הגודל והסירבול הנוסף. תפקידי פיקוד בכירים אינם ניתפשים כשליחות לאומית יותר אלא כעוד מקום עבודה מתגמל וכקרש קפיצה לתפקידים אזרחיים המתגמלים אף יותר. הקצונה הבכירה נימצאת ברובה ב"דרג חוסר הכישרון" שלה משום שתהליכי הסינון והמסננים הצה"ליים נימצאים באותה רמת כשל. יש להציב אנשים כד"ר אורי מילשטיין, חוקר והיסטוריון מהמובילים ביננו, וטובים וראויים ואיכפתיים אחרים אשר ינתבו את הדרך להתנהלות העתידה של הצבא ברמות הגבוהות ביותר. מזלנו הוא כי רמות הקצונה הנמוכות (מ"פ, מג"ד) עדיין לא נידבקו בעיקרי קילקולי הקצונה הבכירה למרות שהשכלתם הצבאית עדיין לוקה חמורות.
ד. מערכת החינוך והתרבות – כאן ישנם שני צדדים למטבע השלובים האחד ברעו. משרד החינוך מגלה אזלת יד מדהימה בכל האמור בתנאי העסקת המורים, גודל הכיתות, השתלמויות מורים, סינון מורים כושלים ועוד כהנה וכהנה פכי ענק. מהצד השני גם המורים אינם יוצאים נקיים. רבים מהם רואים ב"עבודה" זו קרדום נוח לחפור בו (משרה שניה קיצרת שעות?), אם גם החפירה הינה רדודה ביותר. השגי מערכת החינוך העלובים מצביעים על איכות ירודה של מורים כמו גם על כישלי הממשלה ואולי הסיבה והמסובב מעורבים כאן. לא הממשלה האחרונה אחראית בלבדית לכשלי מערכת החינוך אך וודאי שתרמה והוסיפה עליהם הרים וגבעות. "הנבחרת" של מפלגת העבודה אשר הניבה את הכשלונות המהדהדים כשר הביטחון ושרת החינוך המכהנים הם מצביעים על כך. המערכות חייבות בראשן איש ערכים וטכנוקרט מעולה בו בזמן (או זה הכשיר לבחור עוזריו ככאלה). אין ספק כי במדה ולא היתה פורצת מלחמה או לחילופין שביתות המורים/המחנכים היו השניים הללו לומדים לאט לאט את תפקידם, נו, עשר או עשרים שנים קצרות, אך מדוע חייבים הם לעשות זאת על חשבון הציבור וקיומו? בשני נושאים אלו כשל האולמרט איומות, דבר שאינו מפתיע אצל איש זה. הכיצד פרופסורית עם מידה מבוטלת וזניחה של ידע בניהול מסגרות גדולות ואשר הגיע עם אג'נדה פוליטית סדורה השייכת לחלק זניח בעם יכולה לנהל ולהוביל חינוך ציבורי ממלכתי לכלל העם? ומדוע זו הידענית לא הובילה קמפיין להחזרת העם ותרבותו לשורשיו, האם אולי מפאת היותה חסרת שורשים? אכן כך בדיוק כפי שמנהיג פועלים הסתדרותי בינוני יכול להוביל את הצבא והעם למלחמה ואכן כשל והיכשיל זה את כולנו עקב רדיפתו את השררה והכיבודים האישיים. זה (לא מילולית) נבלה וזו טרפה. הערה: מזלו של אבישי ברוורמן שלא ניבחר למשרת שר. היה הסיפק בידו ללמוד הלכות מסדרונות וסביר להניח כי באם יצלח את הקדנציה, יבריק בתפקידו בקדנציה הבאה.
ה. מערכת אכיפת החוק – המשטרה. משהו רע עובר על משטרת ישראל משך צמד עשרות השנים האחרונות. פוליטיזציה של המשטרה הינה חזון ניפרץ. השוטרים הפכו כעין כוח שיטור פרטי של השליט שבראש הממשלה ומשכך פועלים לאכיפת חוק סלקטיבית לכיוון משאלותיו/גחמותיו הפוליטיות של השליט. לעומת זאת האזרח חש כי איו לו כתובת לתלונותיו ומצוקותיו. סביר להניח כי ועדת זיילר וממצאיה בנוגע לאחים פריניאן הינו אך קצה הקרחון המציין שיתוף הפעולה מושחת שבין שוטרים ועולם הפשע. כמו גם מפכ"ל אשר עושה כל שביכולתו לשכנע את הפריץ אולמרט כי הוא נימנה על תומכיו ועוד מעשים שהדמוקרטיה אינה יכולה לעמוד בם. כפי מיקרים רבים אחרים הסירחון בא מראש הדג והמשטרה אינה יוצאת כאן מהכלל. לכן, מינויים של מפכ"ל המשטרה ומפקדי המחוזות חייבים להעשות ע"י וועדת כנסת המאוזנת בייצוגה הפנימי הבא ממירב סיעות הבית ומאנשי מקצוע. איננו יכולים להרשות יותר לעצמנו מצב אשר בו ראש ממשלה נכלולי בוחש בקלחת המינויים ובייחוד לא ערב קבלת החלטות מהותיות בעניניו הפליליים לכאורה.
ו. המערכת המחוקקת – בית המחוקקים שלנו אינו מתפקד למרות שנימצאים בו מספר רב של מחוקקים הרואים בכנות את תפקידם כשליחות לאומית. להוותנו המעטים אשר מספרם מוערך בשליש הקובעים את סדר היום החקיקתי-לאומי הינם אינטרסנטים; "תקינים פוליטית" ברמות לאומיות-אובדניות; רואים תפקידם כקרדום לחפור בו בלבד; בורים גדולים בערכי היהדות, עם ישראל וצרכיו; תככנים; תחמלנים; כלנטריסטים; נכלוליים; מושחתים; תחת חקירות פליליות; מסובכים עמוקות בקשרי הון-שילטון, מדיה-שלטון ומשפט-שלטון; בקצרה תחתית החבית הקלוקלת של הפוליטיקה וההון האנושי הישראלי. חלק זה אומנם מייצג הלכי התנהלות המגיע מהציבור אך לעומת ציבור הבוחרים, הריכוז הקלוקל בכנסת ישראל ניראה עולה מונים רבים על הממוצע הארצי. מה חבל שחלק עלוב זה מאפיל על הרוב שם ומשתקו, זה אשר כאמור הינו ערכי, נאמן לציבור שולחיו ומנסה לעשות עבודתו נאמנה. הסיבות המרכזיות הגורמות לשיבוש עבודת הכנסת הוא החידק הטורף של "התקינות הפוליטית" והתנהלות ה"שמור לי ואשמור לך" בו נגוע (הערכה) אותו שליש מהניבחרים. בל ניתמם, התנהלות זו קיימת בכל מדינות העולם אך בניגוד להם, שם עדיין קיימים מעצורים אם חקיקתיים, אם נוהליים ואם מוסריים. לעומת זאת, בקבוצת השליש הקלוקלת אצלנו בכנסת ישראל, אין עכבות, אין גבולות, אין מעצורים כלל וכלל. קבוצה זו, כבודדים וכקבוצות אינטרסט, מיישמת את התנהלות הג'ונגל, טרוף או היטרף. אין בהם יושרת בית ניבחרים, זהו עבורם מסלול הישרדות אין סופי אשר כל האמצעים כשרים בו.
ז. שינוי שיטת הבחירות – למרות שסעיף זה אינו "מערכת שילטונית" כהגדרתה, הינו מובא כאן משום שהסיכוי הגדול ביותר ליישור ההדורים שצוינו לעיל מונח בפיתחה של שינוי שיטת הבחירות והבאתה לשיטה דמוקרטית המתקרבת לדבר האמיתי. כיום, הניבחרים אינם אחראים כלפי בוחריהם אלא לראשי מפלגותיהם אשר לא ניבחרו כידוע ישירות. הדרך להפוך הנבחרים למשרתי ציבור שולחיהם הוא לבחרם בבחירות אזוריות ישירות וכך יחוש הניבחר את הלך הרוח האזורי ויענה לשאיפות אנשי אזורו בצורה ישירה בעודו מחויב פחות לעסקני מפלגתו ובצורה מלאה בקירוב לבוחריו באזורו. המפלגה שזכתה במספר (היחסי, לא נומינלי) הגדול ביותר של אזורים במדינה, תרכיב את הממשלה הבאה. אם להדגים את ממד הזמן לשינוי הרי ששיטת הבחירות האזורית אפשר שתביא לשינוי ותיקון הנחוץ בנושאים לעיל משך עשר עד עשרים שנה. בשיטה הקיימת כיום במחוזותינו גם מאות שנים יחשבו לשינוי חפוז, אם בכלל.
שיטת "הזבנג וגמרנו", אותה שיטת "המזון המהיר" הפושה במקומותינו אינה נכונה ואינה מעשית כאשר אנו באים לפתור קילקולים לאומיים כמותואר לעיל. גרושו של האולמרט מחיינו צריך להיות הסמן, הזרז לתקון כל הקלקולים הנ"ל שהוא, בטובתו או שאינו כך, נחשב למייצגם הבולט והברור ביותר. עלינו להשתמש בסילוקו כאות וכמופתים, כמשל "למען וראו ויראו", לשינוי אשר חייב לעבור בהתנהלותנו הלאומית, באם חפצי חיים וקיום אנו. רצוי היה כי ניפטר מהאולמרט ככל האפשר מהר אך גם אם יקח הדבר שנה ויותר סופו יהיה בחברת הבאושים והקלוקלים של עמנו, בתחתית החבית הלאומית. אך זו חייבת להיות רק ההתחלה, סילוקו של האדם הזה לא יפתור את הקילקולים מקדמת דנא וודאי לא יפתור את שהיניח האולמרט אחריו. "מורשת אולמרט" המבהילה לשלילה חייבת להעלם מההיסטוריה הישראלית והיהודית ובידנו הדבר.
רבות מהנאמר כאן ניראה כמשאלות לב. הקורא וודאי יניד ראשו בספקנות ויפטיר הערה בילתי מחייבת כנושא שסיכוייו להתקיים קטנים עד אפסיים, משהו בסגנון "הכל רקוב אז מדוע להתאמץ", ובכן לא הכל רקוב וההתנהלות הציבורית ההססנית, אם כי עדיין מתוך כורסת הטלוויזיה החמימה, בהתנגדותה לכישלונר והמושחת הסידרתי אולמרט מוכיחים. אנו תיקווה וביטחון כי את שקילקלנו יבוא בן אנוש אחר ויתקן, הרי ככלות הכל איננו צריכים, ואולי כן, עוד בנימין זאב הרצל, הלא כן?
הערה:
בשבועות האחרונים ובתזמון לגמרי לא מיקרי אנו עדים ללהקת מעודדות בשכר (לעיתים מכונה גם שוחד) מטעם הסחרירן הבילתי נילאה אולמרט המנסות להצדיק שלמוניהם בפיזור מחמאות בתקשורת למיטיבן. כך הכתבלבים הידועים לשמצה מהעיתונות ברנע, חסון, מרכוס, כספית, הרוקדים במעגל טובות ההנאה ו/או השלמונים לכאורה ע"ח משלם המיסים, כמו גם תגובונים בשכר ממרכזי תקשורת ו"אזרחים איכפתיים" המקבצים כספי שלמונים בתמורה להפצת שקרים. קציני צבא "(בדימ.)ים" תאבי קידום בסקטור האזרחי ועוד רבים עלובים קלוקלים המשלמים בהכפשת עמיתיהם, לוחמי חזית "לבנון השניה". הקורא והצופה הנבון יודעים לבור את התבן מן הבר. בתזמון ווינוגרדי לגמרי לא מיקרי אנו עדים לקריאות מתוזמרות המהללות את המושחת הסידרתי, משהו בדומה למחוללות הבעל ועובדי הכוכבים והמזלות מקדמת דנא. לעומתן עדים אנו לתגובות אוטנטיות ואיכפתיות היוצאות מהלב הקוראת לאולמרט לקחת אחריות ולהתפטר לאלתר. סביר להניח כי ישנם גורמים פוליטיים המנסים לנכס לעצמם תנועה אוטנטית זו אך אלו אינם גורעים מאמינות רחשי הלב של הלוחמים ורבים אחרים. שיפטו אתם הקוראים למי להטות אוזן.
