מינהל מקרקעי ישראל ישקול לנקוט באמצעים ולפנות את רעייתו ויושבי הווילה שבבעלות איש העסקים דני דנקנר בעתלית. כך עולה מפניה שנעשתה לאחרונה לדנקנר ממינהל מקרקעי ישראל. בפנייה התבקש דנקנר להבהיר האם הוא זה שמתגורר בווילת הענק שהרחיב ושיפץ בעתלית או גרושתו, שושנה דנקנר בלבד. במינהל מקרקעי ישראל הבהירו בפנייה כי במידה שלא דנקנר עצמו מתגורר בווילה הרי שמדובר מבחינתם בהפרה של חוזה החכירה ולכן ישקלו לנקוט באמצעים, כאמור. הווילה אותה הקים והרחיב בשנים האחרונות יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר נמצאת על שטח של חברת המלח שבשליטת דנקנר, שמחזיקה במאות דונמים בעתלית. הווילה, בשטח של 600 מ"ר, הוקמה על-ידי דנקנר וגרושתו שושנה - כנראה בשנת 1990 - על שטח ששימש לפני כ-50 שנה כמבנה קטן למגורי עובדים. עם זאת במהלך השנים נעשו הרחבות בבית הקטן ובהמשך אף פעל דנקנר להכשיר את הבניה שביצע. לפני כשנה פורסם לראשונה ב-TheMarker כי ועדת הערר מחוז חיפה בראשותו של עו"ד דרור לביא-אפרתי קבעה כי הווילה נבנתה בניגוד לתוכנית המתאר של עתלית ולכן נסיבות קבלת ההיתר לבנייתה אינן ברורות. הוועדה שדנה בהתנהלות הקמת הוילה העלתה שאלות רבות לגבי אופן טיפול הרשויות המקומיות בעניין זה ולבסוף קבעה לאור הממצאים, שהוצגו לה כי לא ניתן להוציא כיום לשטח כל היתר בנייה, וגם אין אפשרות להתיר בדיעבד את הבנייה שביקש דנקנר - אלא אם יגיש תוכנית מפורטת שתידון בוועדות התכנון והבנייה. הדיון בוועדת הערר עלה בעקבות ערר שהגישו שני תושבי עתלית. הללו טענו כי היתר בנייה שהעניקה הוועדה המקומית לדנקנר לאשר תוספות בניה שעשה, ניתנו שלא כחוק. לגישתם, הוילה הוקמה על שטח שיועד בתוכנית המתאר של עתלית לתעשיה. ייעוד שטח המגרש אומנם שונה בהמשך, מה שהתיר במקום בניה למגורים, אך התניה זו ניתנה במסגרת תוכנית חדשה שהייתה תקפה עד 2007. למרות ביטול התוכנית, החליטה הוועדה המקומית להעניק לדנקנר היתרי בניה המכשירים את הבניה שביצע. כשבדקה ועדת הערר את תהליך האישור התברר לה עוד כי חלק ניכר מהמידע הנוגע לבניין אבד. "ברור כי כאשר עתלית הייתה חלק מהוועדה המקומית מורדות הכרמל (לפני שעברה לוועדת חוף הכרמל; רנ"ה), הוצאו היתרי בנייה לחלקה. אף ניתן לראות כי קיים טופס 4 (טופס אכלוס) לבניין מ-1990, אך ההיתר שמכוחו הוצא האישור אינו בנמצא - ואי-אפשר לדעת מה בדיוק אושר באותו מועד או על בסיס איזו תוכנית התקבל האישור", כתבה הוועדה. לא ברור אם ההיתרים שהוצאו לבניין ניתנו מכוח תוכנית זו (התוכנית השנייה, שבוטלה; רנ"ה), אך ברור כי אילו פעלה הוועדה המקומית מורדות הכרמל כיאות - לא ניתן היה להוציאם", הוסיפה הוועדה. בתגובה לדברים אלה טען בזמנו ל-TheMarker בא-כוחו של דנקנר, עו"ד יוסף בנקל ממשרד ראבד, מגריזו, בנקל, להב ושות' כי "מדובר בנכס שדנקנר אינו מתגורר בו זה שנים רבות. עיון בהחלטה מלמד כי מדובר בתסבוכת ביורוקרטית שמקורה בטעויות טכניות שנפלו בהתנהלות הוועדה המחוזית בשנות ה-50 וה-70. כל עבודות הבנייה בנכס בוצעו כדין על-פי היתרים שניתנו על-ידי הוועדה המקומית, שרק היא מוסמכת למתן היתרי בנייה. עוד הוסיף בזמנו כי "על-אף שאנו סבורים כי החלטת הוועדה מוטעית, הרי שאין היא מצביעה על כך שדנקנר או מי מבני משפחתו, המתגוררים כיום בבית, נהגו שלא כשורה - אלא רק על התנהלות ביורוקרטית קלוקלת וטעונת תיקון". הווילה שבנה דני דנקנרבמינהל מקרקעי ישראל מסבירים עוד כי לפי חוזה חכירה היסטורי השטח בו נמצאת הוילה בבעלותו של דנקנר נמצאת במתחם המיועד לכריה ותעשיה , לפי הסכם חכירה היסטורי שנכתב עוד בימי המנדט. אותו חוזה הוא שאיפשר לחברת המלח להקים במתחם מספר מבנים לעובדים. ואכן, לאורך הדרך ברחוב מלח הארץ בעתלית, המוביל למפעל המלח, יש כחמישה מבני מגורים צמודי קרקע ישנים, שבהם מתגוררים ככל הנראה עובדי המפעל. הווילה של דנקנר שונה מאותם מבנים מיושנים בכך שהיא נמצאת על שטח קרקע גדול בהרבה ונעשו בה עבודות שיפוץ גדולות. במידה ודנקנר אינו מתגורר בוילה, הרי המשמעות היא שהוא עושה בוילה שימשו פרטי המנוגד להיתר המקורי - שאיפשר מגורי עובדים, לעוביד המפעל ובתוך כך יצאה הפניה כאמור.