מותר ואף רצוי להביע דעה עצמאית, ללא חשש וללא מורא, ובלבד שהדוברים ייצמדו לאמת. מובן שתנאי הוא, כאמור, הרצון לומר את האמת. כל ה"חגיגות" סביב דוח וינוגרד הבליטו בצורה הגובלת בפשע את הרצון להסתיר את האמת, לטמטם את הציבור, ובלבד שהפוליטיקה והחברים ינצחו.
הציבור רשאי לדעת את האמת, כואבת או ורודה ככל שתהיה, אך אסור לנצל את תום לבו ולמקור לו לוקשים מבית היוצר של כמה עיתונאי חצר או פסאודו-מומחים.
כתבתי מאות מאמרים ואף יותר מכך, בהם הבעתי את דעתי ותובנותיי, בהתבסס על עובדות. בחרתי הפעם לחרוג מן המנהג הזה ולהביא בפני הקוראים קטעים מתוך הדוח החלקי והסופי של וינוגרד. בשולי הציטוטים, אבהיר בקצרה את המשמעות.
ראש הממשלה [דוח חלקי, עמ' 115]: "אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בדרך קבלתן. ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת ומבלי שדרש כי תוצג, ולכן לא יכול היה לנתח את פרטיה ולאשר אותה...בכך ראש הממשלה לא פעל במידה מיטבית החיונית לצורך יזום מלחמה בשיקול דעת, באחריות ומתוך ראייה אסטרטגית". האם אלה דברים בעלמא? ממצאים אלה לא מספיק חמורים כד לא לבוא ולומר שהדוח ניקה את האחראים?
באותו הדוח החלקי נאמר [עמ'113]: "בחינת אופן התנהלות של הדרגים כולם בתקופה זו העלתה כשלים וליקויים חמורים וניכרים. בעלי תפקידים רבים, וגורמים ותהליכים שונים, שפעלו לאורך השנים, תרמו להיווצרותם של הכשלים והליקויים שמצאנו בהחלטות על היציאה למערכה ובתהליך קבלתן". נכון שאמירות אלה לא כה חמורות?
ממשיכה הוועדה וטוענת [דוח חלקי, עמ' 118]: "התמונה העולה ממכלול ההחלטות שיצרו את היציאה למערכה אינה של מתווה שכשל בגלל נסיבות שלא נין היה לדעת אותן מראש - אלא של אוסף החלטות לגבי הפעולות הצבאיות, שלא הצטרפו יחד לתוכנית פעולה כוללת ומבוססת על ידע, ניסיון, ניתוח, תכנון וראיה אסטרטגית כוללת וארוכת טווח". בהחלט לא דברים חמורים!
ועוד ציטוט אחרון מתוך הדוח החלקי [עמ' 120]...הדגר הצבאי והמדיני לא בחנו חלופות אחרות, וממילא לא הגיעו לחלופה שקולה היטב...ניהול המערכה באופן מתגלגל, שלא על בסיס יעדים מוגדרים ומתווה פעולה ברור. זהו כשל בסיסי".
עד כאן מן הדוח החלקי. ישפוט הקורא עם הדברים חמורים ואם לאו. ומכן לכמה דברים הקשורים לדוח הסופי. בתגובות למצבים משבריים אומרת הועדת [דוח סופי, עמ' 55]: "אין זה נכון להגיב על משבר על-ידי אלתור בלבד, שכן אלתור ללא בסיסי חשיבה ותכנון מוקדמים, עלול למנוע הסתמכות מושכלת, על בסיסי הידע והתובנות, שלאורם נכון לנהל את המשבר". קביעות אלה לא נעשו על בסיס תיאורטי בלבד אלא בהסתמך על הנגלה מבדיקה מעמיקה של הוועדה.
ממשיכה הוועדה בעמ' 528 וטוענת: "ההחלטות של הדרג המדיני והצבאי לגבי הפעולה הצבאית לא היו נחרצות ונחושות ולא התבססו על חשיבה אסטרטגית על היחס הנכון בין מאמצים ליעדים ריאליים". דומה שאין להוסיף כאן פרשנות כי הוועדה כותבת בצורה ברורה שאין למעלה ממנה.
לכל אלה יש להוסיף את הקביעות של הוועדה לגבי מוכנותו של צה"ל למלחמה, לדרכי קבלת ההחלטות בתוך הצבא, בממשלה ובממשק ביניהם. למעשה, מן הדוח מצטיירת תמונה ברורה לחלוטין שבעל הבית בנושאי ביטחון וחוץ הוא הצבא, ואילו הדרג המדיני שבוי בפחד והמורא כלפי מפקדי הצבא הבחירים. האחריות של הדרג המדיני נעלמת כאשר המדובר במהלכים צבאיים, ודאי מלחמה, ובמצב זה הצבא מנהל את המדינה.
כל מליצי היושר שניסו להמעיט מחומרת הגילויים של הוועדה עשו זאת מתוך אינטרסים פוליטיים צרים ובזויים. ליטרת הבשר הייתה מטרתם המרכזית. אך כל אלה לא יביאו לתיקון אם לא נהייה מוכנים להודות בטעויות ולגשת מיידית לשינוי פני התרבות הקלוקלת שלנו.
הודאה אינה סימן לחולשה אלא להפך, סימן שמאחורי כל השיקולים האינטרסנטיים, יש גם שיקולים לאומיים, מבחינת מודה ועוזם ירוחם. אין בשורות אלה כדי לקרוא לעריפת ראשים, אלא כדי לצלצל בפעמון להתעוררות. אין סיכוי שהכל תוקן אם כי הרבה נעשה. זה עדיין אינו מספיק. עשביה שוטה עוקרים מן השורש ולא גוזמים את העלים. אם רוצים שתרבות קבלת ההחלטות והמוכנות של צה"ל לאתגרים הבאים יהיו שונים מאלה של קיץ 2006, יש רק דרך אחת לעשות זאת, ללא חשש וללא מורא: לעקור מן השורש את התרבות המזלזלת והמאלתרת ולהכניס דפוסי עבודה שונים לחלוטין למערכות הרגישות ביותר במדינה. יש רק סיבה אחת טובה מדוע כדאי לעשות זאת: פשוט אנשים רוצים להיות בטוחים, לחיות בשקט ולדעת שבעת הצורך, יש מי שיגן עליהם.
