"יום הבודד והגלמוד"

"יום המשפחה בפתח. כולנו רוצים לחגוג ולשמוח, אלא שאחדים מאיתנו אינם יכולים, למרבה הצער, לעשות זאת, פשוט משום שאין להם לא בית ולא משפחה. הגיע הזמן שאנו, היכולים לארח אותם, נפתח להם את דלתות בתינו. אני פונה לכל אלה המוכנים לארח בביתם בודדים וגלמודים לעשות זאת ולקיים בכך מצווה קדושה". פנייה בנוסח זה נתקבלה בימים אלה בבתי-אב רבים ברחבי הארץ. האיש, שחתימתו מופיעה על הפנייה, הוא אלי דביר, נדבן מבאר-שבע, העושה מזה שנים למען נזקקים ברחבי הארץ. מאז שעלה ארצה מאנגליה, בתחילת המאה הנוכחית, פוקד איש העסקים דביר, בן ה-52, מוכי-גורל רבים במעונותיהם. את כתובותיהם הוא מקבל ממוסדות שונים, בעיקר מהלשכות הסוציאליות. בין היתר הוא נוהג לבקר, מעת לעת, בבתי-חולים ובבתי-אבות, ופוקד את אלה שאין להם בני משפחה, מדובב אותם ומעטיר עליהם ספרים ופרחים. לעיתים הוא גם מסייע בידם בכסף, כשאת כולם הוא מזכה בחיוך ובדברי עידוד. אליבא דדביר, החיוך חשוב לאותם מוכי גורל יותר מכל. לדבריו, "יש לחייך, לכל אדם, ללא קשר עם הרגשתנו אנו, או הרגשתו הוא. ההרגשה הזו תשתפר, ממילא, ברגע שנחוש כי כל העולם סביבנו זוהר ומחייך". יש אנשים שלא חסר להם דבר, זולת העובדה שהם בודדים וגלמודים. להם שולח דביר מכתבים מעת לעת, שלכתיבתם הוא מייחס חשיבות רבה. לדבריו, אנשים כאלה מצפים, מדי יום, בכיליון-עיניים, שהדוור יעצור ליד ביתם, שהרי מכתב ישרה עליהם מעט שמחה. דביר, מצידו, מבטיח לכתוב לכל מי שיבקש זאת ממנו, ובלבד שישלח אליו את שמו ומענו, לפי הכתובת: ת.ד. 4820, באר-שבע. לחלופין הוא מבטיח להציף כל בודד וגלמוד, המעוניין בכך, במכתבים, שיישלחו לפי מענו. בתוך כך מתכנן עתה דביר את הקמתו של "מקדש האדם הבודד והגלמוד". כדי לקדם את העניין, הוא מנהל בימים אלה שיחות עם פרנסי עיר-מגוריו ועם ראשי-ערים אחרות בארץ. בין היתר אמור ה"מקדש" להוות מרכז להפצת ספרים, כתבי-עת ובגדים משומשים בקרב נצרכים, ובכך לעודד את רוחם. "סוף סוף", הוא אומר, "אלה הם הדברים הקטנים, מאירים ומקלים את חייהם של הבודדים". בעקבות "יום המשפחה", שנחוג בארץ מדי שנה וחל השבוע ביום רביעי, א' באדר, מתכנן עתה דביר, בעל הרעיונות המקוריים, לחגוג גם את "יום הבודד והגלמוד". מטרת היום הזה היא לפקוד כל אדם כזה בבתי-חולים ובבתי-אבות. "בכך", הוא אומר, "נוכל אנו, המאושרים, החיים בחוג-משפחותינו, להפגין את אהדתנו, אהבתנו וכבודנו לגלמודים". ובינתיים הוא מצפה למכתביהם של אלה המוכנים לתמוך ברעיונותיו.