בן או אח שלקה בנפשו יוצר, לא אחת, כאב ראש ומתח במשפחה הסובבת אותו. לפסיכיאטרית, ד"ר ססיליה קרני, יש הנחיות מקצועיות כיצד להתמודד עם נפש פגועה כזו ועם המצוקה שאליה נקלעה. את הנחיותיה היא השמיעה השבוע בתל אביב באוזני פורום הורים לבנים ובנות הלוקים בנפשם.
אחת הבעיות הקשות, שעימה נאלצת משפחה כזו להתמודד, נעוצה במערכת היחסים שבין הילד חולה הנפש לבין אחיו. לא תמיד מוכנים האחרונים להסכין עם המציאות ולהעניק לאחיהם החולה את תשומת הלב הראויה, הטיפול וההשגחה, במידה שהוא נזקק להם.
בעיה נוספת: ככל שמתבגר הילד, הוא הופך לנטל רב יותר על הוריו המזדקנים. כאן נוצר מצב הפוך מזה המאפיין משפחה "נורמלית", ובמקום שהבן יטפל בהוריו הקשישים - נאלצים ההורים להמשיך ולטפל בבנם הבוגר.
בעיה כאובה לא פחות, שעמה נאלצת משפחתו של חולה הנפש להתמודד, היא ההתייחסות על החברה, השכנים ומקום העבודה: כמה זמן יוכלו להסתיר מהם את "הכבשה השחורה" שלהם? בעיה מרכזית נוספת היא העול הכלכלי הרובץ על משפחתו של חולה הנפש, כאשר זה האחרון נופל עליה למעמסה.
ולבסוף: המפגשים התדירים שנאלצים חולה הנפש ומשפחתו לקיים עם גורמים שונים, כמו הרופא והאחות, וההתכתבות התכופה עם המוסדות המתחייבת מכל הקשור לבעיה הכאובה - כל אלה מהווים מטרד לא מבוטל למשפחת החולה.
לדעת ד"ר קרני, תיטיב משפחה כזו לעשות, אם תסתייע בשירותיו של איש-מקצוע, כדי שיחלצה מן המשבר הקשה שאליו נקלעה. הדבר יסייע לאותה משפחה לפרוק מתחים שנצטברו בה ולתפקד ביתר-יעילות בחיי היומיום.
