המושג "ימין" נולד והתקבע תודעתית בצרפת של ימי המהפכה. חברי האסיפה הלאומית, שהיו נחשבים היום לבעלי דעות שמרניות, ישבו במקרה במושבים שהיו ממוקמים בצד ימין של האולם, והצירים הרדיקאליים התיישבו בצד שמאל. אילו מצליפי אותן סיעות היו מתחלפים במיקום, יתכן מאוד שהיינו מגדירים היום את יוסי ביילין כאיש הימין הקיצוני ואת אנשי הגבעות ביש"ע כשמאל רדיקאלי. רצה המקרה, כאמור, וסדר הישיבה בפרלמנט הצרפתי היה שונה. פיסת מידע משעשעת זו צריכה לשבת לנו בראש כשאנו באים לעסוק במושגים הכבדים ורבי החשיבות הללו של הימין והשמאל במדינת ישראל.
יחד עם זאת, כל עיסוק במושג "ימין" צריך לקחת בחשבון רבדי משמעות ייחודיים לתרבות העברית-תנ"כית. כעם בעל תרבות אחרת, קיימת אצלנו משמעות שונה מהמקובל במערב למושג ימין. כמו שנראה בהמשך, השוני הזה גורם לעניינים להסתבך עד שיש בו להסביר את הבלבול המושגי הקיים בישראל.
בבואנו להגדיר את המושג "ימין" מבחינת חיי המעשה במדינת ישראל, נתקשה להלביש אותו בהגדרות האירופיות המקובלות, שהרי לא כך מפרשים את המושג הזה בקונוטציות העבריות שלו.
המושג "ימין" בעברית טעון באנרגיה תנ"כית. "ימין ה' עושה חיל" או "ימינך ה' נאדרי בכוח" הינם פסוקי תשתית המבררים מדוע ידנו החזקה נקראת ימין והיד החלשה - שמאל. בורא העולם משתמש בצד ימין כדי לפעול במציאות וגם כדי להלחם באויביו. במילא כך ייקרא גם הצד המקביל בגוף האדם.
הצד הפעיל, שיוצר ומשנה את המציאות וגם נלחם והורג, הוא הימין. השמאל נתפש כמסייע וכמגן על הגוף. יש כאן היפוך תפקידי הימין והשמאל אליהם התרגלנו לפי ההגדרות המערביות הקלאסיות. יד הימין היא הפועלת ומשנה את המצב, השמאל יותר חלשה ומסמלת את הכוחות המשמרים.
לפי תפישה זו, אלה הפועלים לשינוי המצב וליצירת מציאויות חדשות צריכים להיקרא אנשי ימין, ואילו השמרנים מייצגים שמאל קלאסי, שהרי הם מגינים ומונעים פגיעות בגוף הפרטי או בגוף הלאומי.
לעומת זאת, במערב הימין נתפס, כאמור, כמייצג את השמרנים והשמאל נחשב כבעל נטייה לשינויים ולהפיכת הסדר הקיים. החלוקה המקרית מאולם האסיפה הצרפתית התקבעה עם הזמן לעמדות אותן אנו מכנים כ"ימין" וכ"שמאל".
כלומר, כשאנו מדברים על ה"ימין" כמושג, מתברר שמדובר בעמדה נפשית (שקיימת בכולנו, דרך אגב), המתבטאת בסופו של דבר גם בעולם הפוליטי. כוונתי לשאיפה של שימור הסדר הקיים. אנשי ימין יהיו בעלי נטייה למסורת הדתית השלטת, ויתנגדו לשינויים חריפים באורחות החיים. הם ידגלו בשימור המסגרת הלאומית, שהרי המסגרת הזו מייצגת את הסדר החברתי הקיים. החריג היחיד במצג השמרני הזה הוא התמיכה של הימין בקפיטליזם ובשוק תחרותי, משום שהקפיטליזם מייצג מציאות דינאמית שאינה קשורה לשמרנות והוא לכאורה מהפכני ובכל זאת מזוהה עם הימין.
הסיבה לחריגה הזו של הימין היא שהדבקות שלו בקפיטליזם היא בעצם שימור המצב הקיים, בו כל אחד מצליח בהתאם לכשרונו הבסיסי. כלומר, אין כאן כפייה על החברה לפעולה על-פי רעיונות סוציאליסטיים וקומוניסטיים. במילא אפשר להבין מדוע כלכלת השוק החופשי היא עמדה ימנית קלאסית.
אם נחדד את הדברים ניתן לומר שהמושג "ימין" מבטא שמירה על הקיים. יש כאן ייצוג של זרם המעמקים הקיים בכולנו ושואף לקפיאה על השמרים. למשל, באופן מפתיע, בעולם המערבי שלנו, דווקא אלו הדוגלים בדמוקרטיה ובפלורליזם מייצגים עמדה ימנית, זאת כיוון שמדובר בשימור המצב הקיים. עמדות אלו הן היום הזרם המרכזי של התרבות. לכן, כל תנועה שתילחם באמיתות החברתיות השליטות היא תנועת שמאל.
יסוד זה מסביר למעשה מדוע השוליים הקיצוניים, הן משמאל והן מימין, דומים כל כך אחד לשני. גם הימין הקיצוני, כלומר - אנשי הגבעות האנרכיסטיים (שנמצאים ימינה ממועצת יש"ע), שואפים בעצם לשינוי של המצב הנוכחי. במילא מובן מדוע הדמיון מתבטא בזהות רבה בהשקפת העולם של אנשי הגבעות לשמאל הרדיקאלי, כגון אימוץ של עמדות אקולוגיסטיות מבית מדרשה של תנועת "גרינפיס".
כלומר, המושג "ימין" במשמעותו הטהורה, שונה מהצורה בה תופש אותו האדם ברחוב. אנשי ימין שיעמדו על משמעותה האמיתית של ההגדרה, ימצאו שמבחינות רבות, הם מייצגים של עמדות שמאל קלאסיות.
בהקשר זה יש לציין, שלאחרונה מושמעת הטענה שהימין הישראלי הפך ללא רלוונטי. כך נוהגים אנשי רוח רבים לומר. אלא שבחינה מדוקדקת של המושג ימין מעלה שדווקא השמאל הרומנטי שדגל בצדק חברתי, איבד את משמעותו במדינת ישראל. הרס אותו בנימין נתניהו בשנות כהונתו כשר אוצר. ביבי עשה זאת כשאנשי שמאל רבים (כמובן כאלה שקוראים לעצמם שמאל) מריעים למעשיו, ונותנים לו רוח גבית לחולל מהפכה שלמה במדינת הרווחה הישראלית.
שנות כהונתו כשר אוצר סתמו את הגולל על חלומם של רוב האבות המייסדים של מדינת ישראל. מבחינה זו ניתן לקבוע באופן קטגורי שהשמאל הישראלי איבד את השפעתו על החברה בישראל, ועמדות ימניות קלאסיות הן אלו שנותנות את הטון גם במפלגות שמגדירות את עצמן כשמאל ציוני. קשה להבין, אחרת, כיצד איש העסקים ממגדלי אקירוב, מר אהוד ברק, שר הביטחון, שולט במפלגת ה"עבודה" ונחשב לתקוות השמאל הישראלי.
ציינו לעיל שהמושג "ימין" בישראל מושפע גם ממשמעותו העברית תנ"כית וכי יש שוני קוטבי בהסברת המושג בעולמות השונים. ההתנגשות הזו יכולה בהחלט להסביר את בלבול היוצרות שקיים בארץ. אנו מושפעים ישירות ממהותם העברית של המושגים, השפעה שגורמת לנו לראות את השמאל כחלש וכתבוסתן ואת הימין כמייצגם של החיים הלאומיים האמתיים והנכונים. עצם העובדה שאנשי ארץ ישראל השלמה קוראים לעצמם "ימין" מטעינה אותם באנרגיית המעמקים שאוצר הביטוי הזה בזיכרון ההיסטורי שלנו כעם. החברה הישראלית תנהה באופן טבעי לעמדות ימניות בגלל המטען התרבותי הזה. השמאל במדינת ישראל ייתפס לעולם כצד החלש, המתכופף מול רוחות הגויים והמרפא בהגנתו על העם והארץ.
ההגדרה של הימין על-פי התנ"ך מקבילה באופנים רבים דווקא לצורה לפיה הגדרנו את השמאל העולמי הקלאסי. יש בכך להסביר מדוע דתיים לאומיים הדוגלים בארץ ישראל השלמה אוחזים בהשקפת עולם שקרובה בנקודות רבות לעמדות השמאל המסורתיות. אני מדבר על שיפור המעמד של החלשים בחברה, חלוקה יותר צודקת של משאבים לאומיים, מערכת רווחה וסיוע, ויום מנוחה לכל העמלים.
השאיפה לשינוי החברה ולבניית חברה צודקת מייצגת עמדה ימנית תנ"כית קלאסית. בורא העולם הוא אבי יתומים ודיין אלמנות. דווקא חזון המזרח התיכון החדש של פרס, המבסס את השלום באזור על פריחה כלכלית, הינו בעצם עמדה אנטי תנ"כית. אין כאן שום קריאה למוסריות או תיקון דרכי האדם אלא שיחוד של הנפש האנושית בהנאות וממון, מעין גרסה מודרנית של ה"לחם והשעשועים" הרומאי. אני לא מדבר כבר על המיזנטרופיה שקיימת בגישה הזו שרואה בני אדם דרך מיצי קיבתם בלבד.
אנו נפגשים שוב בהקבלה מעניינת בין האנרכיסטים השמאלנים הקיצוניים לבין הימין הדתי. שני הקצוות הללו שואפים להוביל את המציאות למקום אחר. זו בעצם, על-פי התנ"ך, עמדה ימנית קלאסית. כלומר, השמאל המערבי הוא בעצם ימין תנ"כי ואילו הימין המערבי הוא השמאל התנ"כי. תודו שזה קצת מבלבל.
עד עכשיו כמעט לא דיברנו במישרין על פוליטיקה עכשווית, אלא על המושגים עצמם והשפעתם על השיח שלנו במדינה. בכל אופן, הערבוב הזה בין המושג המערבי לבין המושג הישראלי המקורי ששואב את כוחו מהתנ"ך גרם לתופעה בה אנשי גבעות מיש"ע, שהשקפתם חופפת בתשעים אחוז את השקפת האנרכיסטים, לא פועלים יחד בתחומים רבים. נכון, עמדות משיחיות שונות מתקשות לפעול יחד והרי המשיחיות הדתית לאומית שונה מהמשיחיות האנרכיסטית, אולם עדיין יש כאן גרעין משותף שמאתגר את המרכז הישראלי השבע, שמרוצה מהבינוניות בה הוא שקע עד צוואר.
