עמרי שרון נכנס לכלא כדת וכדין לריצוי העונש שהוטל עליו.
הוא לא ביקש חנינה. למה?
הדעת נותנת, שאילו ביקש חנינה - טובים היו הסיכויים שיקבל, וזאת בין בשל המחלה הקשה במשפחה, בין בשל העובדה שנשיא המדינה מכיר את אבא שלו, ובין בשל עוד הרבה סיבות אחרות.
ובכל זאת הוא לא ביקש.
האם הוא לא רצה להביך או להקשות על אלה שהיו אמורים להחליט בעניינו? יתכן.
האם הוא חשש מ"מה יאמרו"? יכול להיות.
אבל משום מה נדמה לי שהסיבה נמצאת במקום אחר:
עמרי שרון לא רוצה טובות. יש אנשים כאלה. אני מכיר כמה.
זהו סוג של אופי. מין גאווה שכזאת.
חנינה היא השפלת הרוח, ועמרי שרון לא יתן שהמילה הבכיינית הזו תידבק בו. זה לא מתאים לו. זה לא מתאים לחינוך שלו. זה לא נמצא במילון שלו.
החנינה לא שייכת לעולם המושגים של משפחת שיינרמן מכפר מל"ל.
כי חנינה מעקמת את עמוד השידרה!
כי חנינה גרועה מקלון!
