לכבוד
מפקדת החמאס
עזה
שלום רב,
אכן. פילחתם את לבנו. נטלתם את הנשמות הכי אהובות ונאצלות, שיש לנו להציע. אם רציתם לשבור אותנו, הרי שלא נסתיר זאת מכם: שברתם אותנו כהוגן. אין כל טעם להעמיד פנים כאילו עולם כמנהגו נוהג, בעוד שום דבר אצלנו אינו כתמול שלשום.
אתם, אנשי המבצעים במרתפי עזה, ממילא קוראים אותנו היטב ויודעים אודותינו הכל. כאן אחד מהגדולים בסודות הצלחותיכם. אינכם זקוקים לעבודת איסוף מודיעינית. הכל מונח כספר פתוח בפניכם. סדר יומנו מקביל לסדר יומכם. אתם מדי בוקר מתייצבים על הסולם; זה המוביל אתכם אל הפיגומים, בעוד אנו נערכים על סולם מטאפיזי, ישן נושן, ששלביו כבר אכולים ורופסים מרוב ניסיונות טיפוס אל כבשן השמיים. כבר בתרפ"ט טיפסו על הסולם הזה ניצולים מעוד טבח 'מוצלח' שערכתם בתמימי דרך, שהיו רכונים גם הם על ספרים בלויים. גם אצלם ביקשו פשר לשאלה התמוהה, עתיקת-היומין: "זו תורה וזו שכרה?".
ואתם יודעים מה, אתם צודקים במאה אחוז גם כאן. במחלקת ההיסטוריה של החמאס קראתם אותנו שוב במדויק: בתרפ"ט הסולם היהודי הזה היה הרבה יותר יציב. הסיבה לכך ברורה לכם, ואל תגידו שלא: היא אחת ממנועי המהפיכה האיסלאמית שלכם, כאן ועכשיו. אז לא היו יהודים נמרצים בתחתית הסולם, שהעזו לזעזע את רגליו המוצבות ארצה, בטענות סרק אוויליות, כי דם קרבנותינו בראשנו...
מי ייקח מכם את היתרון האסטרטגי המוביל בג'יהאד שלכם? מי מכם איננו בקיא במנהגינו, הליכותינו, חשיבתנו, רגשותינו, מזגנו, מצב רוחנו... אכן, אתם תראו אותנו בימים הקרובים מעל הפיגום העליון; זה המשקיף אל חלון בית המדרש. אתם תיווכחו, כי יידרשו לנו עוד חודשים ארוכים עד שנצא מהכאוס הזה, הבלתי נתפס; כל זאת בתנאי שתאפשרו לנו זמן התאוששות וחלילה לא תפתיעו אותנו בקציר דמים נוסף.
כשתכרעו ברך על משטח העץ בקומה הנבנית בבית ממול, תהיו עדים לים של דמעות בעת תפילה זכה של יום חולין. אצלנו - גם את זאת אתם כבר יודעים - בכל רגע חלים יום-כיפור ותשעה-באב, העשויים זה בזה כצבת; הכל, כמובן, תלוי בשאהיד התורן שלכם ובמועד שיגורו ממפקדתכם.
עד כאן סקירת התהילות ותשבחות, אלו שהועלו כאן בגלוי בפניכם (שהרי - כבר סיכמנו - מה לא חשוף אצלנו מבעד לעיניהם הפקוחות של אחיכם הנאמנים, שכרי היום, עמלי הכפיים, במחלקות הבשר והירקות ובמחסני התחזוקה של הקניון והעיריה). אלא שמעתה ואילך אסקור בפניכם את מחדלכם הנורא האחרון.
גם כאן אני מגלה לכם את אמריקה, אבל בכל זאת: הלשון והשפתיים אצלנו הם משרתיכם החרוצים מעל גלי האתר, נושאים בבשורותיהם המודיעיניות קול ותמונה. אלו הם מאפייניה הססגוניים של המעצמה הישראלית עד לא מכבר, וזהו הגולל ההולך ונסתם, נוכח תשואותיכם, על הישות האבדנית הזאת. זכרו: זוהי 'ישראל' ואלו הם 'ישראלים'.
הללו פטפטו, כי נהג ההסעות האזרחיות שלכם בחוצות ירושלים בחר בישיבת "מרכז-הרב" כיעד חיסול ממוקד, מתוך כוונה לקעקע את יסודותיו של מגדלור רוחני, עתיר השפעה. אם זוהי אכן בחירתכם, הרשו לי - מתוך הסתייגות רגעית מרחש הכבוד שלי כלפיכם - להטיל בה ספק: הרי ממילא מדינת ישראל עסוקה מעל לראשה, זה שני עשורים לפחות, בלעקר ולשבר את הרוח האיתנה הזאת.
מה לכם אפוא במפקדת החמאס בעזה ולשיתוף פעולה תמוה כזה עם שלטונות ישראל: בצבא, במשטרה, במוסדות העילית של המודיעין, על כס המשפט, בכלכלה, באקדמיה, בפסיכיאטריה, במסדרונות הממשל, ומעל הכל - בעיתונות.
אפילו חתן פרס-ישראל המיועד, פרופסור מן האקדמיה הישראלית, מתעתד לזכות בהערכה הלאומית העליונה ביום חגה של היישות הישראלית (יום העצמאות, בו אחיכם מ'הסולם' מציבים את דגליה בראשי תרנים, ובו בעת מבריגים שלל נורות ססגוניות מעל כבלי מתח), לאחר שהתיר לכם בפומבי, ערכית ומוסרית, את דמם של יוצאי בית המדרש הללו במקומות מושבותיהם.
יש לכם אפוא 'אור-ירוק' מזהיר ביחס לכל מאווייכם כלפי ציבור נרדף, מוכה ומושפל זה, בהיותו, כמובהר לעיל, חסר הגנה אזרחית בסיסית ומשולל כל לגיטימציה קיומית. מדוע אפוא נמהרתם ביציאתכם לפעולה? מה בער לכם? מדוע אצה לכם לפתע הדרך?
בעוד תדרי קול-'ישראל' וגלי-צה"ל פתוחים במלוא עוצמתם במטה שלכם, בהיות כולכם דוברי עברית רהוטה, אנא ספרו לי באדיבותכם: מדוע החלטתם להתעלם מתהליך הכרסום הרב-תחומי במעמדם האזרחי והצבאי של בני הכיפות-הסרוגות; על-אחת-כמה-וכמה, בשעה שכבר פירות חוקתיים ממשיים להוצאתם מחוץ למחנה מבשילים על עצי הדמוקרטיה הישראלית?
האם כשל מודיעיני חמור חסך מכם את נפתוליהם של בני-בלי-בית מאז גורשו מבתיהם ונחלותיהם בפוטש דמוקרטי מהיר כבזק? האם חזיון גולגולותיהם נוטפות דם בעמונה לא הספיקו לכם כדי להבין שהזירה הזאת שלכם כבר מטופלת? האם שככתם את האמרה היהודית הנפוצה: "זכה, מלאכתו נעשית על-ידי אחרים"?.
הידעתם, אנשי המפקדה בעזה, כי בכל רגע נתון, בין כתלי בתי הכלא בישראל, חולקות את עתותיהם בנות עשרה, המיועדות לאחד מיוצאי בית המדרש עליו פשטתם בליל שישי האחרון, שכל חטאן במימוש הגדרתם העצמית כבני העם היהודי במדינה המתנכרת לבניה ובנותיה?
היכן היה המודיעין האיכותי שלכם, שקורא את העם בישראל בצורה כל-כך אמינה ומדויקת, נוכח עבודת מטה המבצעים שלכם בסמנו יעד חיסול 'מטופל'? אל מול סוכני שב"כ איכותיים, המשולבים דרך-קבע בין שורות הלומדים במרכז-הרב, לא מיותר וטיפשי היה לפעול?
אנשי המפקדה בעזה, אתם הרי אנשים חכמים ועקביים, דבקים במשימותיהם. יש וויכוחים בישראל, אתם צודקים. יש מחלוקות. יש חילופי מהלומות בקרב נציגי הציבור. אבל לא ייתכן, שלא שמתם לב לפני כשנתיים למכנה משותף מתהווה, שכבר הפך יציב וקבוע בימים אלו ממש; זה המגדיר את הקונצנזוס הרחב ביותר בפוליטיקה בישראל: שרון, נתניהו, פרס, סילבן - כל הצמרת המנהיגותית, מימין ומשמאל - היו ערב "ההינתקות" בדעה אחת, נחרצת: לחלל את כבודו של הציבור האמוני-לאומי, יוצא בית המדרש "מרכז-הרב". הגדיל לעשות בנימין נתניהו, נציגו המובהק של הימין, שבימים ההם קיצץ בכל תקציב מדינה אפשרי ובלבד שיתממש חזון הדיכוי והשיסוי.
אנשי עזה, אני ממהר לסיים. נמסר לי, כי הכתוביות למצבות הדמים אצל מסתת האבן, החורט והיוצק את אותיותיה, המטופלות בידי-האמן של אחיכם הנאמנים במחצבת השיש ובמחרטת העופרת - כבר מוכנות. עוד שירות חיים צעירות מופלאות, שהיו חלק מההווי הערכי של קהילת בני האמונים, במצור ובמצוק, כאן במדינתם 'ישראל' - נסתמות בחותם הנצח.
חיות הטרף מן החמאס, אני כבר לא יכול לכעוס עליכם. אתם בסך-הכל מתרגמים את העברית בעיתונות בישראל לשפת המעשה. למעשה, לא קיים תרגום אחר. כשהפרופסור הנכבד יעמוד על תעודתו המיוחלת ביום-העצמאות ה'ישראלי', לא אוכל לבוא אליכם בתביעות כלל. האור-הירוק מטעם המדינה שלי כבר יזהיר בחוצות. האקדמיה, המשפט, המשטרה, הצבא, הכלכלה, העיתונות - כולם יצייתו לו. אתם תהיו חופשיים בתנועותיכם, בעוד קרבנותיכם בישיבת "מרכז-הרב" יתייצבו לחקירות שב"כ.
כי ככה זה אצלנו, ואתם יודעים גם את זה.
