אני מודה: תרבות המינויים במדינת ישראל, היא נושא שמטריד ומכעיס אותי. לא רק בגלל שתרבות לקויה אמורה לקומם כל אדם, אלא בעיקר משום שמינוי לא מתאים, עלול לפגוע בכל אזרחי המדינה, וזה כולל אותי באופן אישי. וכשאני אומר תרבות מינויים, אני מתכוון בעיקר במינהל הציבורי, ובכלל זה הצבא ו/או המשטרה.
קבלו ציטוט: "הצטיינות היא רכיב אחד מיני רבים בהחלטה אם לקדם קצין או לא לקדם אותו" (השר דיכטר מסביר לוועדה לביקורת המדינה את הרציונאל מאחורי "הקפאת" סנ"צ אפרים ארליך בתפקיד רוחב נוסף, 3.3.08). ככה מדבר פוליטיקאי שלא מחשיב הצטיינות. לאותם ח"כים שהטיחו בפניו של דיכטר שנעשה עוול לקצין המצטיין, השיב השר "יש סדרה של שיקולים"! סתם ולא פירש.
שלוש פעמים ראיתי בטלוויזיה את ההופעה המבישה של השר דיכטר. שלא כהרגלו, התנסח בצורה מאוד מבולבלת ומסורבלת, כדי להסביר את מה שאי אפשר להצדיק. אילו אמר ש- "בניגוד לשמועות, סנ"צ אפרים ארליך איננו קצין מצטיין", ניחא. אבל טיעון כמו "הצטיינות היא רכיב אחד מיני רבים בהחלטה אם לקדם קצין", טיעון כזה מאוד מקומם.
צרכני התקשורת (להלן מקבלי השירות מכבוד השר) יודעים על סנ"צ אפרים "קרמשניט" ארליך שני דברים: א) הוא קצין שטח מצטיין, עם רקורד מוכח במלחמה בפשיעה. ב) הוא שחשף את השחיתות במשטרה בפרשה פריניאן. ועדת זיילר חקרה, והמפכ"ל משה קראדי נאלץ ללכת הביתה.
די בשני הנתונים האלה, כדי לקדם אותו. בקידומו כמו בהקפאתו, יש אמירה. אילו קודם, היה השר מחזק את המסר שלא השמיע: אני רוצה משטרה נקייה וקצינים מצטיינים. באי קידומו יש מסר הפוך: הצטיינות איננה סיבה לקידום, וחושף שחיתות במשטרה, כמוהו כמלשן. מנקודת המבט של האזרחים: מי שמעכב קידומו של קצין כזה, מועל בתפקידו.
התחושה הכללית בציבור, שעם ישראל עומד בפני אתגרים ביטחוניים גדולים. יש אפילו שיגידו, יותר גדולים ממה שידענו בעבר. סקרים מראים עלייה מדאיגה באחוז הספקנים באשר לחוסנה של המדינה, וליכולת שלה לשרוד. פעם ראשונה שמספר היורדים מהארץ (2007) גבוה ממספר העולים. לתחושת ההפקרות, יש - כך אני משער - חלק לא מבוטל ברצונם של רבים "לעוף מכאן".
הבעיה הראשית של משטרת ישראל (והאזרחים) היא ירידה דראסטית בכושר ההרתעה. עבריינים לא מפחדים מהמשטרה. במיוחד אלה שרואים בקשישים טרף קל, והמושחתים שמנצלים את תאוות השררה של הפוליטיקאים, כדי לכופף אותם לצרכיהם (הון-שלטון). על אלה חייבים להוסיף את התקתוק הפלילי והלאומני שהיהודים שומעים מהמגזר הערבי.
אם מחברים את כל זה הזאת לתוצאות העגומות ממלחמת לבנון השנייה, ניתן בקלות להבין, שהעתיד מחייב את הפוליטיקאים, ובכלל זה את השר דיכטר - להיערכות אחרת. כדי לטפל בבעיות בהצלחה, אזרחי המדינה רוצים לראות בעמדות מפתח, את הכי טובים, והכי מוכשרים. זה מחייב שינוי מהיסוד של תרבות המינויים בישראל. לא עוד "שמור לי ואשמור לך", ולא "חבר מביא חבר". אלא, המצטיינים לקדמת העשייה.
המשטרה היא מרכיב קריטי בייצוב וחיזוק המדינה. עצוב וטראגי שהשר לביטחון פנים לא קולט את זה. ולאותם חברי ועדה שהטיחו בפניו של השר שהוא גורם עוול לסנ"צ אפרים ארליך, להם אני אומר: לא לארליך הוא גורם עוול. למיליוני אזרחים, ובמיוחד לקשישים שחוששים לצאת מהבית...
יקודם ארליך לקול תופים ומחולות, עם הקריאה: ככה יעשה לאיש אשר קורבנות הפושעים חפצים ביקרו...