"אנו החתומים מטה חברים בכנסת ישראל פונים אל כבודך בבקשה כי תשקול בחיוב מתן חנינה למר עמרי שרון, זאת על-מנת לאפשר לו לפקוד את מיטתו של אביו, ראש הממשלה לשעבר מר אריאל שרון". כך נפתח המכתב הנרגש עליו חתמו שלושים ח"כים, ובו פנייה לכבוד הנשיא פרס, לחון את העבריין עמרי שרון הכלוא ב"מעשיהו".
מה יש לדבר - מכתב הומאני. ואם יש איזה סיכוי קלוש שכבוד הנשיא לא יבין את המניע האמיתי, כאן מגיעות השורות הבאות: "אנו סבורים כי בגין מצבו הרפואי של אריאל שרון- המצוי בתרדמת כבר יותר משנתיים, והעובדה כי היעדרותו של בנו עמרי עלולה לגרום לו לאבד תקווה ולקצר ימיו, מחייבים במקרה זה הקלה בעונשו, אשר תאפשר למר עמרי שרון להמשיך ולפקוד את מיטת חוליו של אביו". וכאן מגיעה שורת המחץ: "הימצאותו של עמרי מחוץ לכותלי הכלא, לא תפגע באינטרס הציבורי אשר מייחל להחלמתו המהירה של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון". סוף ציטוט.
קראתי את המכתב במלואו פעמיים. אני מודה: הופתעתי. הוא מכיל שני מסרים חשובים מאין כמוהם. הראשון, חמלה! והשני: "האינטרס הציבורי". שמחתי להיווכח שלא נס ליחה של ה"חמלה" והיא מניעה את נבחרנו ליוזמות הומאניות. ולגבי האינטרס הציבורי, אין ספק שהמרחק הפיזי בין העבריין עמרי לאבא שלו, נוגד את האינטרס הציבורי.
ריגשה אותי במיוחד פנייתו בנפרד של ח"כ יורם מרציאנו לנשיא פרס, שבה הוא מבקש לחון את עמרי "למען אריק שרון, שתרומתו ידועה וברורה". ביני לביני תהיתי אם הוא מתכוון לסאברה-ושתילה, או לגירוש שמונת אלפים יהודים מביתם, תמורת מיגון אשקלון. גם פנייתו של רוני בראון הייתה מיוחדת, בעיקר משום הסיבה שהוא פנה לכבוד הנשיא, לא כפוליטיקאי שנבח ונשך בהתאם לאינטרס של עמרי, כי אם "כאזרח פרטי".
מאידך קראנו שאם האסיר רוצה בחנינה, החוק מחייב אותו לבקש בעצמו. תחת הכותרת "אני לא מבקש חנינה" (מעריב, 18.3.08), דיווח בן כספית שומרי לא מתכוון ליזום מהלך כזה. "לא ביקשתי, לא רציתי, אני לא קשור לזה (למכתב הח"כים), ואם הייתי רוצה, הייתי מבקש בעצמי". זה נשמע כהמשך טבעי לאמירתו בטרם נאסר: "אני הולך לכלא, כמו גבר" (מעריב, 29.1.08).
יש עוד בעיה: רבים האזרחים הסבורים שהאינטרס הציבורי דווקא אוסר על מתן חנינה לעמרי בגין אותן עבירות חמורות שביצע (ורק על מיעוטן הורשע). חנינה עלולה להתפרש בעיניהם כיחס מועדף לאסיר מיוחס, מה שיחזק את התחושה, שלא כולם שווים בפני החוק. מה עושים?
מתוך הנחה שהמניע היחידי של שלושים הח"כים החתומים על המכתב הוא "דאגה כנה לגורלו של ראש הממשלה לשעבר" הריני מציע להקצות שלושים מטר מרובע בכלא מעשיהו, לאריאל שרון. אפשר לסדר חדר זהה לזה שהוא נמצא בו ב"תל-השומר".
במצבו הנוכחי, זה לא משנה לו, היכן מיטתו נמצאת. מאידך, זה יאפשר לבן המסור לרצות את עונשו עד תום, ובו בזמן להימצא בקרבת אביו בכל דקה פנויה. תחשבו על זה...
