'משרד החינוך מכניס יותר מדי ילדים דתיים לבתי הספר ולכן אנו שובתים'
האם יכולה להיות כזו כותרת בעיתון? זו כותרת מקוממת ובלתי נתפשת נכון? באיזו זכות משתמש מישהו במילה יותר מדי לגבי ילדים ממגזר מסוים? למה יש אפליה בין ילד לילד? האם זה חוקי? האם זה מוסרי?
כשמדובר בקהילה האתיופית הכול מותר, הכל אפשרי. מותר לא להכניס אותם לגנים ולבתי הספר. מותר להפריד אותם מתלמידים אחרים ולרכז אותם בכיתה משלהם (לטובתם כמובן). מותר לשלוח אותם לגנים נפרדים כדי שחלילה לא יתערבבו עם פעוטות אחרים.
ולכן מותר להורים בבית הספר הממלכתי - דתי "נאות דוד" להשבית את הלימודים כי יש יותר מדי אתיופים בבית הספר.
בחודש דצמבר כתבתי מכתב לשרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, מכתב שלא נענה, בנושא האפרטהייד בבית ספר "למרחב". מכתב בו הבעתי זעזוע עמוק וביקשתי שהשרה לא תסתפק בגינוי התופעה. כתבתי: "השארת מנהל בית הספר בתפקידו כמוה כעידוד המעשה והסכמה איתו". המנהל לא הורחק והשתיקה הרועמת של שרת החינוך השאירה פתח למעשים מזעזעים כאלה להמשיך ולהתקיים. כאילו לא היינו אף פעם עם נרדף וכאילו לא חווינו את האפליה הגזענית מעולם.
מטרידה אותי לא פחות, העובדה שהילדים לומדים מהוריהם. הם מקבלים שיעור בגזענות. ההורים שאמורים לחנך אותם לאהבת הזולת מחנכים את ילדיהם להפליה ולגזענות. אומר יושב-ראש וועד ההורים עו"ד חיים בשארי: "חשוב לנו להדגיש שאנחנו אוהבים אותם ומחבקים אותם, אבל לטובתם ולטובתנו עדיף שיפזרו אותם בכל בתי הספר". ואני שואלת אותך עו"ד חיים בשארי, אם מישהו היה משבית את הלימודים כי יש יותר מדי ילדים דתיים או מעדה מסוימת והילד הזה היה הילד שלך! האם לא היית נחרד מעזות המצח והחוצפה? עדיף להם ולנו? שאלת אותם מה עדיף להם? אני סקרנית לדעת. נסה להיות לרגע (שומו שמיים) הורה אתיופי שאמור להסביר לילדו שלו כי בית הספר מושבת כי יש יותר מדי מהגזע שלו? אתה יכול להרגיש כאב של הורה או ילד אתיופי ברגע כזה? אתה כותב על חוסר סדר והפליה, אני מבינה טוב מאוד מי הוא המפלה ומי הוא המופלה!
שרת החינוך הנכבדה,
הילדים האלה אמורים לעצב את עתיד המדינה, למערכת החינוך שאת עומדת בראשה, אסור לשבת על הגדר. אסור לה לתת לגיטימציה לתופעות כאלה ולאפשר להן להמשיך ולהתקיים.
שרת החינוך הנכבדה,
עתיד וחינוך ילדינו נמצאים בידיים שלך. את המנהיגה החינוכית של ישראל, את זו שמתווה את הדרך ברגעים אלו. אני רוצה להאמין שכאמא את מודעת להשלכות של הסכמה וכניעה לאיום שכזה. אנו זקוקים כעת ליד מכוונת ואני מקווה בכל לבי שאת תהיי היד הזו. הדרך היחידה לצאת מהסבך היא לתת להורים לשבות, גם אם השביתה תימשך עד סוף שנת הלימודים. עמדתך הנחרצת בנושא הזה תבהיר לאותם ילדים שבמדינת היהודים, במדינת ישראל, אין מקום לגילויי גזענות שכאלה ואולי עוד נוכל להציל את הילדים האלה, שכרגע, אני בטוחה, מאוד מבולבלים מהמסר אותו הם לומדים בשיעורי היהדות ובשיעורי החברה; מצד אחד מסר של אחווה ועם ישראל ערבים זה לזה, ומצד שני המסר אותו הם מקבלים מהוריהם להפלייה גזענית ושנאת אחים.
במקום לדבר על "יותר מדי ילדים אתיופים בכיתה" אולי נדבר על 'יותר מדי מקרים המעידים כי מערכת החינוך איבדה מערכיה ומכוחה לחנך'. אני מאמינה שהכול מתחיל ונגמר בחינוך. אם היינו משכילים לחנך מהיום הראשון לאהבה וסובלנות, היינו יכולים להתעורר בבוקר במקום שהיה נעים לחיות בו. במצב הנוכחי יש יותר מדי כותרות מזעזעות ומעט מדי מעשים שיביאו לשינוי הכותרות האלה.
במהלך עבודתי ההתנדבותית ב"קבוצת שורשים" למדתי להכיר את הקהילה האתיופית מקרוב. למדתי להכיר את הנימוס, נועם ההליכות, השקט, הצניעות וכבוד האדם אליהם נחשפתי בעבודתי איתם. יש לנו ולילדינו הרבה מה ללמוד מהם.
אני חושבת שהגיע הזמן לקום ולעשות מעשה למען כולנו.
עתיד ילדינו הוא לא רק סיסמא, עתיד ילדינו נבנה ממש ברגעים אלה מתוך המעשים שלנו.
אתיופים זו לא מילת גנאי. אתיופים הם בני אדם בדיוק כמונו וככאלה מגיעה להם הזכות לשוויון מלא בחברה הישראלית.