א' מבית הנשיא הגישה (יום א', 6.4.08) קובלנה פלילית בגין לשון הרע נגד עו"ד אמנון שומרון, מי ששימש יועץ התקשורת של הנשיא לשעבר משה קצב. בקובלנה טוען בא-כוחה של א', עו"ד אלדד יניב, כי שומרון עבר לכאורה על עבירת לשון הרע כשטען בתוכנית רדיו של רזי ברקאי "מה בוער" כי הוא "יודע" ש"עיסוקה של א' הוא זנות".
בכתב ההגנה שהגיש לתביעתה האזרחית של א' טוען עו"ד שומרון, באמצעות בא-כוחו, עו"ד אמיר טיטונוביץ: "אמת דיברתי כשאמרתי ש-א' עסקה בזנות". במידה ויפסיד במשפט שלא בהליך של פשרה, יפסיד עו"ד אמנון שומרון גם את רשיון עריכת הדין שלו. אם הוא הכפיש אותה בלא בסיס - מגיע לו עונש הרבה יותר גרוע כולל מאסר. עם זאת חשוב לזכור, כי אפילו מי שעיסוקה הוא זנות, זכויותיה אינם הפקר ולא הייתה לנשיא שום זכות לעשות את הדברים שיוחסו לו כלפיה - אם עשה. ואם אומרים שכל מי שעוסקת בזנות איננה אמינה ופגיעה מינית בה היא מותרת כי גופה הפקר, הרי כל הנשים שהתחתנו עם בעל עשיר רק משום שהוא עשיר - הן זונות לכל דבר ועניין, וכאלה מקבלים קידום מהבכירים שלהן עד לתפקידי עיתונות, שיפוט, פרקליטות ואף היו לנו בהיסטוריה גם כמה נשים שקיבלו לשכת שר בזכות כישוריהן כנשים. אז אנה אנו באים?
בקובלנה נכתב כי "בתוכנית ששודרה ב-24 בינואר 2007, יום לאחר הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי הוא שוקל להעמיד לדין את הנשיא לשעבר, משה קצב, התראיין אמנון שומרון בתוכנית וטען שיש בידיו הוכחות ש-א' עוסקת בזנות. שומרון חזר על הטענה פעם אחר פעם, ויתרה מכך - גם כאשר ניתנה לו הזדמנות לחזור בו ולהתנצל, סירב לעשות כך ואף הצהיר כי אינו חוזר בו מדבריו".
לקובלנה צורף תמליל דבריו של שומרון בראיון לרזי ברקאי בתוכנית ששודרה ב-24.1.07:
רזי ברקאי: "אמנון, יושב עבריין בכיר ממשפחת אברג'יל ומנסה לשכנע מישהו שיסדר לו סקס עם אותה א', ואחרי זה בעקבות זה נולד איזה תצהיר. תאמין לי אני מכיר קצת תצהירים אתה מכיר טוב ממני כי אתה עו"ד. תצהיר מנוקב ככברה, אין שם שמות הכל חסוי על מישהו שיודע על מישהו שההיא הייתה פעם זונה, סליחה זה זה ישר..."
אמנון: "אתה יודע מה אתה יודע מה, יש לי רעיון בוא נלך על הנקודה זאת ונעצור איתה פה רגע, תגיד לי, אני רוצה לשאול אותך, אם יתברר שזה היה העיסוק שלה באם זה פוגם באמינות שלה?"
רזי ברקאי: "חד-משמעי כן".
אמנון: "יודע, אני יודע שהיא עסקה בזה. נקודה. אני לא יודע איזה תפקיד בכיר אתה מתכוון, היא היתה היא עבדה כעובדת זוטרה ואחר כך כממלאת-מקום, אני לא יודע מה התחקירים של השב"כ אני לא יודע אם הפקטור הזה מבחינתם הוא משהו שמעלה או מוריד אני לא יודע, אני תשמע לא עובד בשב"כ, אני לא יודע איך עושים סינון של עובדים. אני רק אומר לך שאם הרקע הזה הוא רקע שמבחינתך מערער את האמינות שלה אז אני אומר לך שזה הרקע שלה".
בקובלנה טוען עו"ד יניב כי דברי שומרון בתוכנית מהווים "לשון הרע חמור ביותר אודות א' שכן הם עלולים להשפיל אותה בעיני הבריות ולעשותה מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצדם. הם עלולים לבזות אותה בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסים לה והם עלולים לפגוע במשרתה בעסקה, במשלח ידה או במקצועה".
יתירה מכך, לטענת יניב, שומרון ידע "כי דבריו משודרים בשידור חי ויגיעו לאזנם של מאזינים רבים". בקובלנה נטען כי שומרון מואשם בביצוע עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.
בתוכנית הרדיו הכריז שומרון כי הוא יודע שא' עסקה בעבר בזנות. "אני אומר לך שזה היה העיסוק שלה", אמר שומרון לרזי ברקאי. "אני יודע שהיא עסקה בזה. זה הרקע שלה". ברקאי הגדיר את שומרון "חבר קרוב של הנשיא ויועץ תקשורת".
לטענת עו"ד יניב, דברי שומרון נאמרו "מתוך כוונה ברורה ומוצהרת להזים את החשדות נגד הנשיא לשעבר. ברור כשמש שבמידה ולעו"ד שומרון היו הוכחות לטענותיו השקריות הן היו מוצגות לציבור הרחב. פרסום הדברים במיוחד בתחנה פופולרית כמו גלי צה"ל גרמו להשפלה פומבית של א' ולביזויה ונבעו רק ורק מתוך טקטיקה ידועה ומוכרת של פגיעה בקורבן".
עו"ד שומרון הגיש כתב הגנה לתביעתה של א' בגין דברים שאמר כלפיה בראיון בגלי צה"ל. שומרון טוען להגנת "אמת דיברתי"
בכתב ההגנה בתביעה האזרחית, שהוגש באמצעות עו"ד אמיר טיטונוביץ, נטען כי הדברים אותם ציטטה א' בכתב תביעתה הינם סלקטיביים והוצאו מהקשרם. עוד נטען, כי דברים אלו הינם אמת וכי לדעתו של שומרון, היה עניין ציבורי בפרסומם. עו"ד טיטונוביץ הביע דעתו כי התביעה של א' הוגשה "למען התקשורת", יותר מאשר על-מנת לעמוד על עלבונה ועל שמה הטוב.
טיטונוביץ הוסיף אומנם כי אין בכוונתו להעלות טיעונים "עסיסיים" כלשונו, בכתב ההגנה, אלא לכלול "אך ורק את אותן הטענות, שעל נתבע לטעון בכתב הגנה" (אך בפועל כלל אותם ועוד איך), ומוסיף "התקשורת תיאלץ להמתין, בסבלנות, לשלב ההוכחות", לקבלת הפרטים הללו (במילים אחרות: הוא מוכן להסיר את הכפפות ולהכות מתחת לחגורה - אבל אין לו בינתיים עם מה. עורך דין טוב -ואמיר טיטונוביץ הוא כזה - יידע להפיק ראיות כאלה יש מאין - אם יש וגם אם אין - מעדי הגנה מאגף המודיעין של המשטרה, היועמ"ש ואף מפי התובעת עצמה).
בכתב ההגנה מרמז טיטונוביץ, כי לא' היסטוריה של "התפרצויות אלימות בשכונת המגורים שלה" וכן "עניינים בהם היא עסקה במהלך שהותה בארה"ב" (אז מה..?).
במענה לכתב התביעה של א', לפיה דבריו של שומרון הסבו לה נזק גדול במיוחד לאור זאת שהיא אישה מסורתית, שבאה ממשפחה חרדית, טוען עו"ד טיטונוביץ, כי "מבחורה שמקורה במשפחה חרדית והמגדירה את עצמה כ'אישה מסורתית', ניתן לצפות שתנהג באורח שונה לחלוטין מזה בו בחרה התובעת לנהוג במהלך חייה, ולעסוק בעיסוקים שונים, מאלה בהם בחרה לעסוק" (זה נכון. אבל מה זה קשור? השאלה היחידה היא: זונה או לא זונה?).
לטענת שומרון, עומדת לו הגנת "תום לב", שכן הוא ראה חובה מוסרית וציבורית לומר את הדברים, וכי בדבריו הוא התכוון להגן על עניין אישי. לא היה כל מקום להבין כי הוא צד אובייקטיבי, שכן בראיון שבו נאמרו הדברים, סיפר שומרון, שהוא מקורב לנשיא המדינה, "ולכל שומע היה ברור, שבדבריו הוא מבקש להיטיב עם נשיא המדינה" (כאלה יועצים טיפשים לקח הנשיא קצב? לא פלא שהוא לא הצליח לצאת מהפרשה טוב יותר...).
יתרה מכך, טוענים באי-כוחו של שומרון, אחרי שסיים דבריו, עלתה לשידור עו"ד בראשי והציגה את טענותיה של א'. לדעתו, "כל שומע סביר של הדברים המצוטטים הבין, כי במהלך הראיון הושמעו גרסאות שונות, הסותרות זו את זו, וכי אלה הושמעו, בהקשר המיוחד של 'פרשת הנשיא קצב', על-ידי שני אנשים, הנוגעים לדבר, שמבקשים לשרת את האינטרסים של הצד, אליו הם מקורבים, ושלא ניתן לסבור שהם אובייקטיביים" (יופי. אז לטענתו ניתן לומר מעתה על כל אחד כל דבר, כל עוד יש הכחשה של הצד השני, ולאפקט הפיקטיבי הנצרב בתודעה הציבורית מעצם העלאת הדברים - אין שום משמעות. או שעו"ד שומרון הוא יועץ תקשורת מטומטם שלא מבין כלום בתקשורת, או שהוא פשוט סתם עוד עו"ד. כלומר: רמאי שנוכלותו היא אמנותו).
עו"ד טיטונוביץ סיכם בטענו, שא' היא שהביאה על עצמה את הדברים והיא שחשפה עצמה למצב מרצונה, מתוך מודעות מוחלטת.
בהערת אגב אציין כי עו"ד טיטונוביץ הוא בעיני אחד מעורכי הדין הטובים בארץ בתחום לשון הרע, ובכלל הוא חתיכת רוטוויילר כלבבי. גם ישר, גם אמיץ, וגם עם ערכים ראויים. אך טיעוני ההגנה האלה צורמים לי. הם מרחיבים את היריעה למקומות שראוי היה לא להגיע אליהם, נמנעים מלתת תשובה לעניין הראשי והיחידי (מה בתכלס: זונה או לא זונה? האם היה בסיס להצהרה ברדיו או שההצהרה החמורה הזו הייתה הצהרה פומבית חמורה מפיו של עורך דין, לא סתם יחצ"ן, ואז זה גם בצוע עבירה של קבלת דבר - דעת קהל אוהדת לקצב - במרמה בנסיבות מחמירות במיוחד?).
צרם לי במיוחד אקורד הסיום של כתב ההגנה: הטלת האשמה על "המצב מרצונה" בגל שהעזה להתלונן. אם עורך דין כל כך משובח כמו אמיר טיטונוביץ נאלץ לברוח מהנושא עצמו כדי להגן על מרשו, אז הבעיה היא לאו דווקא עורך הדין אמיר טיטונוביץ אלא כנראה שבאמת אין לנושא עצמו הגנה של ממש. זה הרושם שלי, ולדעתי גם שופט מטומטם לא יוכל להגיע למסקנה שונה ואפשר לכתוב את פסק הדין ולחסוך לכולנו את ההצגה הזולה הזו.
פרשנות
השילוב הקטלני של א' מבית הנשיא, שכבר הוכחה כמי שאיננה מה שנקרא "פראיירית", ועורך הדין שהיא בחרה לצורך העניין, מה-"הכי לא-פראיירים" שיש בשוק, אלדד יניב - ועוד נגד עו"ד טיטונוביץ שגם הוא קליבר שגם אם נתאמץ לא נצליח לומר עליו שהוא פראייר - מבטיח שהתוצאה תהיה אחת: מעניינת מאוד.
התרחישים
1) לעו"ד שומרון אין שום ראיות לביסוס ההשמצה הפרועה והחצופה שהוא בחר להעלות נגד א'. זה יחייב אותו לסגור את התיק בפשרה חברית מחוץ לבית המשפט (התביעה היא על סכום סמלי של 50,000 ש"ח, וזה מלמד שהמטרה היא להתפשר ולא ממש ללכת על משפט), או לוותר על רשיון עריכת הדין שלו לצמיתות. ואם ייפול על שופט עם ביצים - גם עונש מאסר הולם ייגזר עליו. כי זה בדיוק המקרה שבו מתגשמת לכאורה תכלית המחוקק למאסר, במלוא עוזה.
2) לעו"ד שומרון יש בסיס לטענה, ויש להניח שעו"ד טיטונוביץ יצליח להוציא בתצהיר או בשאלון או בעדות מטעם היועמ"ש לממשלה או אגף המודיעין של המשטרה, כי החשדות נגדה בנושא אינם בעלמא. וזו תהיה נקודת מפנה משמעותית בפרשת קצב מבחינה ציבורית (אבל לא מבחינה עניינית), יחייב התנצלות פומבית של התקשורת כולה כלפי צוות היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על התקפתו בגין סגירת האישום בעניינה, ויחייב חקירה ציבורית נוקבת על המניעים האמיתיים שהובילו לתפירת התיק לקצב (אם נתפר... זה רק תרחיש, כאמור) על-מנת לסלול ללוזר הנצחי את התפקיד הנכסף של נשיא המדינה.
ההערכה שלי
זה ייגמר בפשרה. סכום התביעה הזעום מלמד (לא ביסוס עובדתי, סתם תחושה שלי) כי האינטרס היה להגיש תביעת דיבה כדי "לצאת בסדר" עם הסביבה ולא כדי לפתוח תיבת פנדורה.
מכתב ההגנה אני גם למד שלעו"ד שומרון יש אולי חשדות מבוססים לשמועה, אבל לא במידה המתקרבת ליכולת לבסס אותם ראייתית, וכעורך דין יש לאבחנה המשמעותת הזו משמעות חמורה שבעתיים.
עם זאת חשוב לזכור כי ניתן ללמוד על בסיס כלשהו לבעייתיות הכללית כלפי א', מביטול גירסתה ומחיקתה מכתב האישום עוד לפני הסדר הטיעון, על-רקע מידע מודיעיני שהצטבר בעניינה לצד בעייתיות בגרסתה בנוגע לאופי האמיתי של היחסים שהיו לה - ועוד איך - עם הנשיא קצב.
הפרקליטות עצמה גם הצהירה לאחרונה בגלוי (בבקשת קצב לגילוי חומר החקירה בעניינה של א') כי יש בידה חומר מודיעיני בעייתי הקשור לעניינה של מתלוננת זו, אך יכול מאוד להיות שהחומר נוגע לקשרים שהיא ניהלה ומנהלת עם גורמים בעייתיים בעיני המשטרה, אבל זאת יש לזכור - כי אותם גורמים בעייתיים ואף אחרים בעייתיים יותר, ניהלו את הנשיא קצב ואת מוסד הנשיאות בתצורות שונות, והנושא החמור הזה לא הגיע כלל לדיון ציבורי, על אף שהשלכותיו הרוחביות על המערכת הפוליטית כולה עשויים לחולל רעידת אדמה של ממש.
ההערכה שלי לגבי עיסוקה של א': לא משנה!
לדעתי אפילו אם היא עסקה כנערת ליווי (ואין בידינו שום ראיה לכך!), זה לא הופך אותה לשונה מכל אותן המוני נשות חברה "מכובדות ונחשבות" אשר התחתנו עם בני זוגם אך ורק משום שהוא עשיר, או קיימו יחסים עם הבוס שלהן רק משום שהוא הבוס, או קיימו יחסי מין במושב האחורי של האוטובינקי של הפרופסור שלהן רק כדי לזכות ממנו לתואר ולהמלצות שהתגלגלו במהלך השנים מתפקידים בכירים ורגישים בשירות המדינה עד לתפקידי השיפוט הבכיר ביותר.
כל אלה הן זונות לכל דבר ועניין, כי לא כמות הלקוחות קובעת את המקצוע אלא המהות: זיונים תמורת אתנן על תצורותיו השונות.
אבל זה כשלעצמו בטח ובטח לא הופך את גופה של הזונה להפקר (וא' לא זונה, כל עוד לא הוכח אחרת, זאת יש לזכור היטב!) ובטח ובטח לא מאפשר לבעל תפקיד ציבורי -ועוד נשיא המדינה! - לעשות בה מה שמתחשק לו. אם אכן עשה.
הרושם שלי הוא שהנשיא קצב כן ביצע עבירה של ניצול. יחסי מרות ועושק, מקובלים אומנם בקרב בכירים ומכובדים אף יותר ממנו, אך מדובר בניצול מהסוג הנאלח ביותר, הבזוי ביותר, והמגונה ביותר, המאפשר לשופט יצירתי למתוח את יריעת ההלכה כדי לכסות את רגלי הצורך להוקיע מעשים שכאלה עד כדי הגדרתם כאונס מובהק.
הרושם שלי הוא שלא' מבית הנשיא היה "אשם תורם" במה שקצב עשה בה, אך זו בדיוק הנקודה שבה המעמד הציבורי הרם הופך מנכס לנטל. זו הייתה חובתו העליונה של נשיא המדינה שלא לתת ליצריו העלובים והנחותים לרדת אל שפל שכזה.
בעוד כולם בזים למזוז על ההקלות שהוא העניק לקצב במסגרת עסקת הטיעון, אני מתקשה להתאפק ולא להביע שוב את הערכתי לאיש היחידי אשר בזכותו למעשה התפוצצה הפרשה והסתיימה בקלון ציבורי רב תהודה כל כך נגד המעשה עצמו: ניצול מיני בזוי של נזקקות חסרות ישע בידי בכירים הממומנים מכספי הציבור.
כיום, בזכות פיצוץ הפרשה והסערה התקשורתית שהיא עוררה, יודעת כל אחת את זכויותיה, את כוחה, ואת הדקויות. אבל חשוב מזה - יודע כיום כל בכיר, כי מה שהשתנה במדינה הוא שכיום כבר אין גבולות לגובה שהפרקליטות מוכנה לטפס עליו כדי להוקיע מעשים שכאלה, ומה שאפשר היה לעשות אפילו לנשיא מדינה מכהן, אפשר לעשות בקלי קלות לכל עובד ציבור שמעמדו פחות.
ואת הקרדיט הזה, כמה שלא פופולרי לתת, כי אצלנו אוהבים להתמקד בשלילי שבכל חיובי ולא בחיובי שבכל שלילי, חייבים להעניק למני מזוז (גם המשטרה עשתה כאן עבודה מצוינת ויוצאת דופן). אם הוקעת ההטרדות המיניות על-ידי בכירים בשירת הציבורי איננה הישג השווה למפעל חיים - לא ידעתי מפעל חיים מה הוא. מה שהוא עשה בהחלטה נועזת אחת, לא עשו מאות שופטים במשך שישים שנות קיומה של המדינה. כעת - יודעת כל אם עברייה, כי כשהיא שולחת את הבת החתיכה שלה שלה לעבוד עם אישיות בכירה, יש מי שיגן עליה למרות שהיא חלשה, נחותה במעמד, וצעירה מהאישיות הציבורית המעסיקה אותה.
האתגר הבא של מערכות אכיפת החוק: ניצול מיני וטובות הנאה "אקדמיים" תמורת יחסי מין באוניברסיטאות, וקידום תמורת יחסי מין במערכת המשפטית (במערכת השיפוט התופעה הזו נרגעה מאוד לאחרונה, פחות או יותר, אך לא בפרקליטויות המחוז - שם התופעה עדיין רחבה ובעייתית). בפרקליטות המדינה התופעה גם כן פחתה מאוד והדיווחים הם שאם זה קיים זה כבר לא בדרגים הבכירים, אם כי תופעת ניגודי האינטרסים על-רקע יחסים מיניים עם "חוצניים" המנהלים רומן לגיטמי - לגיטמי לפחות מההבט של ניצול יחסי מרות - בעייתית גם שם).
לא מדובר בתופעה נקודתית, אלא במכת מדינה ממש, שבה לשני הצדדים יש עניין להשתיק את הנושא, ומדובר בנושא חמור מאין כמוהו.
התופעה כוללת, אגב, גם ניצול המוני ושיטתי של גברים על-ידי נשים בעלות תפקיד, ולא "רק" ניצול נשים בידי גברים.
