חברים יקרים, אפשר להירגע: נראה כי מצב ההסברה הישראלית אכן משתפר. רק לפני כשנה סברו 57 אחוזים מהנשאלים בסקר בינלאומי, כי מדינת ישראל היא המדינה "השלילית בעולם". והנה, פחות מ-12 חודשים חלפו להם, והרי לנו שיפור יחסי: אחוז המשתתפים אשר השיבו על אותה התשובה בדיוק - ירד בחמישה אחוזים שלמים. הפעם "רק" 52% מהמשיבים סברו כי ישראל היא המדינה השלילית בעולם. ואפשר גם להירגע: אנחנו רק במקום השני. הפעם, אירן כבר מקדימה אותנו ומחזיקה במקום הראשון.
אכן נכון, 17 אלף משתתפים בסקר של רשת הטלוויזיה BBC, אשר כלל 34 מדינות שונות, לא אמורים להלחיץ אותנו; הרי אנחנו לעולם לא נדע כיצד נערך הסקר, מי שאל את השאלות, ומה היו מניעיו. אכן נכון, סביר להניח כי יהיו מי שיבחרו להתייחס לתוצאותיו במבט ציני ובנימה פטריוטית של בוז. אכן, יכול והצדק איתם. אלא שבכל זאת, נראה כי תוצאות הסקרים האחרונים דווקא מצליחים לאותת לנו, בנורה אדומה בוהקת, את מה שאנו יודעים כבר תקופה ארוכה: ההסברה הישראלית קורסת בכל מערכותיה.
תוצאות הסקר האחרון מהווים עבורנו כמעין השתקפות של מעמדה של ישראל בעולם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקשורת, ולמעשה, מהווים את "תעודת הגמר" של משרד החוץ בירושלים. גם הפעם, הציון - שלילי, שלילי מאוד, בדיוק כמו מעמדה של ישראל בעולם.
בשנים האחרונות הפקירה ישראל את נשק התקשורת ואת זירת ההסברה. היא פועלת בזחיחות הדעת, אינה משנה את הסדריה התקציביים, ומסרבת להבין את חשיבות ה"מדיה" ככלי בשדה הלוחמה המודרני. מאפייניה של הדיפלומטיה המודרנית בעידן הנוכחי - משנים צורה ותוכן. גם הפקידים בירושלים יודעים זאת. אם בעבר עוצמתה של מדינה נמדדה לרוב על-פי כוחה הצבאי, הרי שכיום מאפייניו של "הכוח" מתערבבים בין מושגים של צבא ותקשורת. "הדימוי הציבורי", הופך במקרים מסוימים, לאפקטיבי יותר מכוח לחימה מיומן, ועשוי להביא להישגים מדיניים ניכרים. חולשה תקשורתית עשויה לשמש כנקודת תורפה, חמורה במאפייניה מחולשות צבאיות בשטח. כישלון הסברתי - עלול אפוא להביא לביטול הישגיים צבאיים מוכחים.
מפקירים במודע
אין זה סוד כי משרד החוץ מפקיר מזה שנים את זירת ההסברה באינטרנט. זו כמובן, אך דוגמה אחת, אך בולטת במיוחד. אין המדובר בשרה ציפי לבני, אלא זו צרתם של כל שרי החוץ לדורותיהם. המדובר אפוא בכישלון של שיטה ודפוס מחשבה מערכתי. גם לאחר כשמונה שנים של אינתיפאדה פלשתינית, אין בישראל גוף הסברה לאומי, ואין ולו גורם אחד אשר אמון על תיאום המערכות. ואכן, אין זה שונה מפלוגה של לוחמי סיירת היורים לכיוונים שונים, כאשר המטרה - אותה מטרה ממש.
גם דובר צה"ל מוכיח כי וויתר מזמן על זירת ההסברה באינטרנט. אתרו הרשמי מעולם לא שימש כתשתית אפקטיבית להעברת מידע הסברתי. תתקשו למצוא שם נתונים בסיסיים אודות הסכסוך המתמשך, ורק אם תתאמצו, אולי ותאחזו בסיכוי הקלוש לדוג מידע שימושי למאבקכם בזירת התקשורת. תא"ל אבי בניהו, אשר נכנס רק לאחרונה לתפקידו החדש, לא שינה מציאות, אלא דווקא השלים איתה. ומה עם משרד הביטחון? נראה כי שם אין בכלל על מה לדבר. מבולבלים? גם אנחנו.
מצב חירום לאומי
תוצאות הסקר אינן מחדשות דבר. מצב ההסברה הישראלית נמצא במצב חירום לאומי. אנו נמצאים תחת מתקפה רבתי, אשר משליכה על עצם הלגיטימציה הישראלית, על פעולותיה בשטחים, על קיומה, על עמדותיה, ומכאן - שנדרשת מהפיכה. אם לא נתייחס למשבר ההסברה כ"משבר ביטחוני", כמציאות של חירום, אנו נמצא עצמנו מפקירים את תושבי המדינה כולה.
בנקודה זו, אין עוד זמן להניע שינוי דרך דוחות מבקר מדינה או וועדות משנה. הרי המבקר כבר אמר את שלו בשנת 2002, אז דיבר על חשיבותו של "מערך הסברה כולל". גם לאחר מלחמת לבנון השנייה הוא חזר על המסר לפיו ההסברה הישראלית אינה מתפקדת.
הפעם נראה כי על הדרג המדיני לקבל החלטה - מיידית - על הקמתו של גוף הסברה לאומי. בעבר הבטיח אהוד אולמרט למנות "צוות מומחים", אך גם יוזמה זו נכשלה עוד לפני שהעלתה אבק במגירותיו של ראש הממשלה.
על כתפיה של ועדת החוץ והביטחון מוטלת עתה האחריות לדרוש את יישום מסקנות מבקר המדינה. חברים יקרים, הצורך בשינוי חייב לעלות לסדר היום. זה הרי בנפשנו. ה"הסברה" היא מהכלים החשובים במאבק המודרני על קיומנו כאומה. הסקר הנוכחי מוסיף להוכיח כי מדינת ישראל אינה מפקירה רק את תושבי שדרות למציאות של טילים, אלא מפקירה עצמה לדעת בזירת ההסברה. מה עוד נדרש כדי שנתעורר?
