יום שני 14.4.08
08:45 - נשיא המדינה, שמעון פרס, מגיע לרחבת הטקסים בנמל התעופה בן-גוריון, בדרכו לביקור ממלכתי בפולין לרגל ציון 65 שנים למרד גטו ורשה. על הרחבה, בסמוך למטוס, ממתינים לו ח"י צוערים מזרועות הים, האוויר והיבשה של צה"ל בלוויות מפקדיהם, וקבוצה של ניצולי שואה ממורדי הגטו ודייריו, ניצולי אושוויץ ואורחים נוספים של הנשיא ובכללם גב' יפה אלהרר מעפולה שאיבדה את בתה מיה ז"ל בפיגוע מכונית תופת בעפולה, ערב יום השואה 1994.
הנשיא סוקר את משמר הכבוד הצה"לי, נפרד מהשר המטפל בניצולי השואה, רפי איתן ומהרב הראשי, יונה מצגר ועולה למטוס חיל האוויר 001 .
13:00- הנשיא נוחת בורשה ומתקבל בטקס צבאי בנמל התעופה.
16:30 - טרבלינקה – הנשיא החליט לפתוח את ביקורו על אדמת פולין בביקור במחנה השמדה טרבלינקה ולקיים טקס יהודי-ישראלי במקום וזאת קודם לטקס הבינלאומי המתוכנן ליום המחרת בכיכר המרכזית של ורשה.
כ-600 תלמידי תיכון מישראל ממתינים ליד האנדרטה בטרבלינקה. מחנה השמדה זה נמחה כליל מעל פני האדמה כחלק מהמאמץ הנאצי להסתיר את זוועותיהם. במקום אנדרטה מרכזית שהוקמה על-ידי השלטונות הפולנים במרכזה של קרחת יער שלצדיה 17,000 אבנים בדמות מצבות המסמלות את שבעה עשר אלף היהודים שנרצחו במקום מדי יום. הקרקע במקום רוויה באפרם של כ-900 אלף יהודים שהושמדו על-ידי הנאצים ועוזריהם.
הנשיא הפולני, לך קצ'ינסקי, מבקש מהנשיא פרס להצטרף אליו לטקס זה. במקום מתקיים טקס מרגש המאורגן על-ידי אנשי משרד החינוך – יוסי לוי, מוטי מלאכי, דני כץ ואחרים – והכולל תפילת 'אל מלא רחמים', אמירת קדיש על-ידי פרופ' שבח וייס (שהוסתר על-ידי שכנים פולנים במשך שנתיים בתעלת ביוב בעיר הולדתו), קטעי קריאה ושירה של תלמידים ישראלים, הדלקת שש משואות על-ידי ניצולים ותלמידים וכן על-ידי נשיא פולין ונשיא ישראל (משואת התקווה).
שני הנשיאים נכנסים לרחבת הטקס מלווים על-ידי רב סרן שולי מהצנחנים ויפעת חג'בי בת ה-17 משדרות, שהם חלק מפמליית הנשיא. הואיל ושנת ה-60 למדינה עומדת בסימן ילדי ישראל, מחליט הנשיא פרס לעצור לדקה על יד האבן שעליה חרוט שמו של יאנוש קורצ'ק ומניח אבן קצרה לעילוי נשמת המחנך הדגול ותלמידיו שנרצחו במקום.
הנשיא פרס מציין בדבריו כי אילו מדינת ישראל הייתה קיימת לפני 65 שנה ויותר, ואילו צוערינו וצעירינו היו חיים אז, ייתכן והרצח הנוראי לא היה מתקיים.
הטקס מסתיים בשירת התקווה כאשר עיניהם של מאות המשתתפים דומעות.
20:00 - בית הכנסת "נוז'יק" בוורשה – הנשיא מחליט לסיים את יומו הראשון בביקור בבית הכנסת המרכזי בוורשה, שם ממתינים לו מאות יהודים. מקהלת ילדים שרה "עוד אבינו חי" והנשיא, נרגש כולו, נושא דברים ומעניק לבית הכנסת ולקהילה שי מיוחד – שופר עתיק ומעוצב להפליא. גם כאן הניצולים והחיילים נמצאים לצידו של הנשיא.
יום שלישי 15.4.08
10:00 - הנשיא מחליט כי מסלול הגעתו לטקס המרכזי לציון 65 למרד גטו ורשה ליד האנדרטה שהקים האמן דוד רפופורט, ישונה. "אני מבקש לעבור ליד נקודות ציון משמעותיות לתקופה נוראה זו – באומשלגפלאץ (תחנה הרכבת ממנה יצאו הטרנספורטים למחנות המוות) ולמילא 18 (מקום הבונקר ההרוס של מרדכי אנילביץ)".
גם כאן מבקש הנשיא הפולני להצטרף. השניים מדליקים נרות בשני אתרים אלו המסמלים, יותר מכל, את השואה הנוראה והגבורה.
11:45- כיכר רפופורט בוורשה – ח"י צוערי צה"ל ומפקדיהם נכנסים לרחבה בצעידה צבאית עם דגלי הלאום, בהפתעה למארגנים ובמחיאות כפיים סוערות של 6,000 המשתתפים בטקס. אכן משואה לתקומה.
12:00- שני הנשיאים מגיעים לרחבת הטקס ומתקבלים בטקס מלא.
הרב הראשי נושא תפילה והחזן של ניו-יורק, יוסף מאלובני, בהופעה בלתי נשכחת מרטיט את ליבותיהם של כל המשתתפים בתפילת 'אל מלא רחמים' שכמותה לא נשמעה, לדעתי, מעולם. אין יהודי בקהל ובכלל זה פרס, שעיניו אינן זולגות דמעות.
קצין פולני קורא פקודה מיוחדת המהללת את גיבורי המרד .
הנשיא פרס נושא נאום שכולו זיכרון והצדעה לגיבורי המרד וטובע מונח חדש לנקמה יהודית. "נקמה יהודית" אומר הנשיא פרס, "היא הקמת מדינה יהודית, בניית החקלאות הטובה בעולם, הרפואה המתקדמת בעולם והיי-טק הראשון בעולם. נקמה יהודית הוא הניצחון בשבע מלחמות והשאיפה לשלום". הקהל - פולני ויהודי - מגיב במחיאות כפיים.
17:00- נשיא פולין מארח את עמיתו הישראלי וקבוצה גדולה של ניצולי שואה ובני משפחותיהם של גיבורים ממרד גטו ורשה בארמונו, ומעניק עיטורים למי שהוא רואה בהם מחנכים לזכר השואה ומצילי יהודים.
20:00- האופרה של ורשה – אלפי מוזמנים משתתפים בקונצרט מיוחד של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה. האירוע נפתח ב'אל מלא רחמים' ולאחריו נגינת המנונים על-ידי התזמורת. לאחר מכן מוענק עיטור מיוחד לשמחה רותם (קאז'יק) מגיבורי המרד.
אירוע מדהים של נגינה התזמורת הישראלית בלב ורשה, באירוח השלטונות הפולנים לציון גבורתם של לוחמים יהודים.
יום רביעי 16.4.08
08:00 - הנשיא פרס מזמין לארמון האירוח הרשמי בו הוא לן, את הצמרת האינטלקטואלית של פולין לדיון על יחסי יהודים-פולנים ומסביר גם את עמדות ישראל ביחס למצב במזרח התיכון.
10:15- הנשיא פרס מגיע לארמון נשיא פולין ומתקבל בטקס ממלכתי מלא. כל השגרירים בורשה באים ללחוץ את ידו של הנשיא הישראלי.
הנשיא מקיים פגישות עבודה עם עמיתו הפולני. במרכז השיחות: האיום האירני על שלום העולם, המצב באירופה - המצטרפות החדשות לאיחוד ועמדת רוסיה – והמצב במזה"ת. תוך כדי השיחה מקבל הנשיא דיווח על נפילת שלושת חיילינו בגזרת עזה. הנשיא הישראלי מעדכן את בן שיחו הפולני. במסיבת עיתונאים שמקיימים השניים בתום הפגישות, מביע הנשיא הפולני את צערה העמוק של ארצו על נפילת החיילים. הנשיא פרס מעמיד נושא זה בפתח דבריו ומביע את זעזועו .
עם יציאתו מהארמון מניח הנשיא פרס זר על קברו של החייל האלמוני בטקס צבאי מלא.
13:30- ארמון האירוח הרשמי של פולין – הנשיא פרס מארח את ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק לארוחת צהרים. על סדר היום: הסכנה האירנית, הטירור הפלשתיני, יחסי יהודים פולנים ונושאים בילטרליים שונים. ראש ממשלת פולין בדבריו: "אתם יכולים לסמוך על ידידותה של פולין".
16:00- אוניברסיטת ורשה – כ-700 סטודנטים באים להאזין לנשיא הישראלי הסוקר את "המחר" העולמי, הישראלי והיהודי. לאחר דבריו מגיב אחד הפרופסורים וטוען נגד התנהגות ישראל בעזה ופגיעה בזכויות האדם. הנשיא פרס מגיב בזעם. "הזכות להישאר בחיים היא זכות האדם הראשונה במעלה. חובתה של כל ממשלה ובודאי של ממשלת ישראל אחרי השואה להגן על חיי אזרחיה. יצאנו מעזה, פירקנו התנחלויות, פינינו תוך שימוש בכוח מתנחלים ובתגובה - אנו זוכים לירי מאסיבי של טילים על ילדינו, נשינו ואזרחינו. אנו רוצים שלום אך איננו מוכנים להתאבד" – כך הנשיא פרס. ציבור הסטודנטים עם דברי התוכחה הקשים של הנשיא הישראלי ולא עם המרצה הפולני.
20:00- ארמון הנשיא בוורשה – ארוחת ערב ממלכתית שעורך הנשיא הפולני לכבוד עמיתו הישראלי. כ-100 אורחים, שמנה וסלתה של פולין. שרים, אנשי עסקים, מדענים, אנשי דת ויהודים. הנשיא הפולני מציין שוב כי פולין תעמוד לצידה של ישראל וכי אינה בורחת מעברה, אם כי פניה לעתיד. הנשיא הפולני, כהרגלו בביקור, נושא דברים מהלב ולא מן הכתב.
גם פרס משיב לו במילים חמות של תודה על עמדותיו, תוך ציון העבר הנורא של תקופת השואה לצד אורות לאורך 1,000 שנות היסטוריה יהודית בפולין.
יום חמישי 17.4.08
08:00 - הנשיא נענה לבקשת חב"ד ומבקש להשתתף בסיום כתיבת ספר תורה. המחזה די סוריאליסטי. בארמון האירוח (ארמון פיסוטסקי) כותב הנשיא היהודי של מדינת ישראל את האות האחרונה בספר תורה שיוכנס לבית הכנסת של חב"ד בוורשה.
הנשיא פרס מסיים לכתוב ויוצא עם ספר התורה על ידיו לחצר הארמון ועומד תחת חופה ומעביר את הספר לידי הרב סטמפלר. זה יוצא לדרך מלווה בשירה וריקודים של אנשי צוותו של פרס, העיתונאים הישראלים, המאבטחים ואנשי חב"ד אל מול מצלמות התקשורת הפולנית שהגיעה בהמוניה.
09:00- הנשיא נפגש עם שר החוץ הפולני לשיחה מדינית. בין היתר מועלה נושא חילופי נוער יהודים ופולניים והקמת קרן פרטית-ציבורית משותפת לקידום מחקרים מדעיים. השר הפולני מודיע לפרס כי פולין תומכת בעמדת ישראל בעניין ועידת דרבן לזכויות האדם. "לא נשתתף בוועידה שכל כוונתה לגנות את ישראל".
10:00- הנשיא עושה מחווה מיוחדת לשלטונות הפולנים ומבקר במוזיאון החדש של ההתקוממות הפולנית נגד הנאצים.
12:00 - הנשיא פרס נפגש, בנפרד, עם יו"ר הסנאט הפולני ועם יו"ר הסיים, ברוניסלב קומורובסקי. הלה מספר לפרס על יהודי שבנו חי בישראל, שעשה מאמץ גדול להציל את דודו של קומורבסקי מציפורני הגסטאפו על פעילות אנטי נאצית. הניסיון כשל בסופו של דבר, הדוד הוצא להורג וגם היהודי. פרס מתעניין בשמו של היהודי. הפולני משיב ומעיר "השם בטח לא אומר לך כלום". הנשיא פרס מתרגש ואומר "אני מכיר היטב את הבן החי בארץ (זאב ברן). הוא קרוב משפחה של חתני, פרופ' רפי ולדן. יו"ר הסיים מזיל דמעה ומתקשה להאמין.
13:00- אולם הסנאט הפולני – הנשיא פרס נושא נאום בעברית בפני חברי הפרלמנט. נאום מלא רגש עם מבט לעתיד. הנשיא גם מתאר לראשונה את ילדותו בוישנייבה (אז פולין, היום בלרוס). מספר כיצד התחבא תחת טלית סבו ר' צבי מלצר ע"ה בתפילת כל נדרי ואיך הובל סבו על-ידי הנאצים יחד עם כל בני העיירה שלא עלו לארץ, לבית הכנסת העשוי מעץ שם נשרפו חיים. הסב, אומר פרס, היה עטוף באותה טלית נוראת הוד.
הנשיא פרס מסיים את נאומו בקט מההגדה לפסח : "[...] לפיכך אנחנו חייבים להודות [...] למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה. הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה". חברי הפרלמנט קמים על רגליהם ומוחאים כפיים ממושכות לנשיא הישראלי.
15:00- אנחנו שוב במטוס חיל האוויר 001 בדרכנו לארץ. אני שואל את הנשיא פרס: "הנשיא, אתה לא רוצה לנוח קצת בטיסה אחרי מאמץ כזה?" הנשיא פרס משיב: "אני כל כך מתרגש שאיני יכול".
19:00- נחתנו בנתב"ג.
היום אני כבר יום אחרי ועדיין מאוד נרגש.
