ועדה של משרד המשפטים בראשות פרופ' דן שניט לבחינת דרכי חלוקת ההורות להורים פרודים נמנעת מפרסום המלצותיה, אחרי שלוש שנים של סחבת וזאת עקב ניגוד אינטרסים בין חברי הוועדה ומטרותיה. הוועדה כונסה בכדי להימנע מביטול פשוט של הסייפא לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המכונה "חזקת הגיל הרך" המקבעת את האם כהורה הבלעדי לילדים מתחת לגיל 6. הוועדה נואשה כנראה מלהגיע להסכמות מהותיות, בדבר השינוי הנדרש בחקיקה, מעבר למחיקת אותה סייפא לא רלוונטית.
"חזקת הגיל הרך" - רק סמרטוט אדום
הדיון בעניין "חזקת גיל הרך" הפך לסמל המאבק של ארגוני אבות כואבים ומתוסכלים, מול ארגוני נשים קיצוניות ומחרחרות מלחמה. "חזקת הגיל הרך" הפכה לסמל מאבק תמוה על חוק לא עדכני ולא רלוונטי למציאות הנוכחית.
מקור ההתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך, הוא חוסר אמון של נשים במערכת הרווחה - הממליצה לבתי המשפט, לעניין חלוקת ההורות בהעדר הסכמה בין ההורים הנפרדים, באמצעות פקידות הסעד לסדרי דין. אמהות חוששות כי שיוויון בפני החוק ינוצל על-ידי פקידות הסעד בכדי להתיש את האמהות ולהעביר את הילד להורה החזק יותר, שיכול לעמוד טוב יותר מול הביורוקרטיה ואטימות המערכת.
כאשר בוחנים מדוע ארגוני אבות נלחמים על ביטול חזקת הגיל הרך, מסתבר שלמעט מקרים נדירים, לא חזקת הגיל הרך היא זו שמגבילה את הקשר של האבא עם ילדיו. טענות האבות הן בדיוק אותן הטענות כמו טענות האמהות ונוגעות לחוסר אמון במהימנותן ומקצועיותן של פקידות הסעד לסדרי דין.
טענות שני המינים בעד או נגד ביטול חזקת הגיל הרך, מציגות חוסר אמון במערכת הרווחה עליה מסתמך בית המשפט באופן קיצוני, בבואו לפסוק היכן יהיה הילד.
האם הוועדה תמליץ על שיסוי ההורים זה בזה?
הנחיה חוקית לחלוקת ההורות על כל מכלוליה בצורה שיוויונית בין ההורים ללא העדפה מגדרית או מינית תפגע בפרנסתם ומעמדם של חברי הוועדה עצמם שרובם עורכי דין, נציגי והמערכת הקיימת או בעלי מקצוע אחרים שפרנסתם תלויה בעימותים בין הורים. יש להניח כי תועדף הגישה המחייבת מעורבות מערכתית גבוהה יותר והמצמצמת את האחריות האישית של מקבלי ההחלטות - קרי פקידות הסעד ובתי המשפט.
ברירת מחדל ברורה, הוגנת ושיוויונית בחוק, תפחית את ה"צורך" בפקידות הסעד לסדרי דין ותפגע ביכולתם של עורכי הדין לסחוב את הלקוחות למלחמת גוג ומגוג.
התרמית אחרי צמד המילים "הורות משותפת"
בעקבות מקרים רבים שהוכיחו כי המציאות וטובת הילד אינה תואמת את הדעות הקדומות של העובדים הסוציאלים - חיפשו בוועדת שניט ובמשרד הרווחה דרך להראות נאורות לכאורה, מצד אחד ובה בעת, להעצים את עימותים ביו ההורים וגם לשרת את הקו ה"פמינסטי" הקיצוני - לשם כך קיימת ההסתייגות, כי "משמרת משותפת" היא רק להורים המשתפים פעולה ויש ביניהם תקשורת טובה, כלומר להורים נשואים, זאת בניגוד למקובל בכל העולם המערבי. הורים שיש ביניהם תקשורת טובה, לא מגיעים כלל להתדיינות משפטית ולרוב אף לא מתגרשים.
בכדי לבלבל את הארגונים השונים הוגדר, כי להורים גרושים תהיה רק "הורות משותפת" שהיא מינוח חדש ומטעה למצב הקיים מקדמת דנא ומנוסח בחוק הכשרות תחת השם הלועזי "אפוטרופסות" - המגדיר את הקשר החוקי בין הורים כלשהם לילדיהם.
ועדה שדנה בהורים גרושים התעלמה מהורים גרושים
לוועדת שניט נשלחו עדויות של עשרות אבות, אך אף עדות לא זכתה לתשומת הלב הראויה וזימון ההורים לוועדה היה לעג לרש. חברי הוועדה אינם מייחסים חשיבות להורים הגרושים ולא נתנו לעובדות לבלבל אותם. נראה כי בירור מעמיק של אותן עדויות היה מביך את פרופ' דן שניט שכן אז היה מגלה כי משרד הרווחה מיוצג בוועדה בדרך שאינה אמינה כלל. כינוסה של ועדה העוסקת בעניינים שהיום הם באחריות משרד הרווחה דווקא על-ידי משרד המשפטים מבלי לגעת בתלות בין המשרדים היא כשלעצמה בעייתית.
לאן נעלמה עמותת הורות=שווה?
ועדת שניט כונסה מכלתחילה עקב פעילות עמותת הורים בשם הורות=שווה שפעלה ללא כוונת רווח למען ביטול "חזקת הגיל הרך" וקידום "משמרת משותפת" בחוק כברירת מחדל, זאת תוך שיתוף פעולה בין אבות גרושים לאמהות גרושות.
חברת עמותת הורות=שווה רותי דניאל זומנה להיות חברה מן המניין בוועדה, בכך פתר עצמו משרד המשפטים ממתן נציגות לאבות הגרושים בוועדה כמשקל נגד לנציגות נשית מובהקת. מסתבר שנציגת הורות=שווה פינתה את מקומה בחשאי לאבא נשוי באושר ושניהם מחרימים את העמותה אותה הם לכאורה מייצגים.
לאחרונה התכנסה עמותת הורות=שווה ואחרי קפאון של שלוש שנים בחרה את עורכת הדין יעל גיל כיו"ר העמותה ונציגת עמותת הורות=שווה בוועדת שניט. נראה כי פרופ' דן שניט נקלע למצב מביך בו עלול להתברר כי המלצות ועדת שניט בשם הגופים החתומים עליה כלל אינן על דעתם של אותם גופים.
לסיכום
נראה שוועדת שניט מנסה לעמעם את המלצותיה על-ידי השהיית פרסומן, מחשש שההמלצות עצמם כלל לא יעמדו במבחן הסבירות והמציאות.