המאבק על מינוי מנהל בתי המשפט הבא, לאחר סיום כהונתו של המנהל הנוכחי
משה גל, מגיע לקו הסיום. ואולם, עדיין לא נרשמה הכרעה בין נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז,
הילה גרסטל, לבין שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר
יגאל מרזל.
רשמית מדובר במירוץ משולש, שבו משתתף גם נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ספי אלון, ואולם שמו של אלון עלה רק כמועמד של פשרה בין שר המשפטים,
יעקב נאמן, לבין נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, שאינם מצליחים לפי שעה להסכים על מועמד.
הסיכויים לפי שעה נוטים לצידה של גרסטל, הזוכה הן לתמיכתו של נאמן והן לאהדה רבה במנגנון הנהלת בתי המשפט ובקרב השופטים. ואולם מינוי מנהל בתי המשפט, אף שהוא נעשה פורמלית על-ידי השר, זקוק להסכמת נשיא העליון - וגרוניס איננו ממהר לסמוך את ידיו על גרסטל.
אף שההערכות המוקדמות דיברו על כך שגרוניס יעדיף לבחור מועמד שאיננו מזוהה עם נשיאת העליון הקודמת,
דורית ביניש, התמונה המתבררת מורכבת יותר.
השופט מרזל, ששימש בעבר כמתמחה ועוזר משפטי של הנשיא
אהרן ברק, מזוהה במובהק עם שושלת ברק-ביניש במערכת השיפוטית. הוא אומנם נושא עמו ניסיון ניהולי מסוים, מהתקופה ששימש רשם בית המשפט העליון, אך בתפקידו זה לא הותיר שובל ארוך של מעריצים, המתפעלים מיכולותיו בתחום זה.
בקרב השופטים נשמעת גם תרעומת על מסלול הקידום המזורז מדי של מרזל, שמונה למחוזי רק לפני שנתיים וחצי, ואם ימונה למנהל בתי המשפט - יזכה לדרגת נשיא בית משפט המחוזי, המקביל לשופט עליון.
המינוי לא יועיל גם למרזל עצמו, אומרים עמיתיו השופטים, שכן עדיף מבחינתו לצבור ניסיון משמעותי בשיפוט, ולא להסיט את מסלול הקריירה שלו לתחום הניהולי.
הצלחה בפתח-תקווה
מנגד ניצבת גרסטל, החתומה על הקמת בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה - הנחשב להצלחה מסחררת. מ-8 שופטים בצוות ההקמה של המחוזי, שהופרד ב-2007 מהמחוזי בתל אביב, מכהנים בו כיום 28 שופטים, ואף שמדובר בכמחצית ממצבת השופטים במחוזי בתל אביב - הסטטיסטיקה מלמדת כי הם מטפלים במספר כפול של תיקים.
"אצלנו אין סחבת", אומרים במחוזי בפתח-תקווה, ומייחסים את ההצלחה הניהולית ואת האווירה הנעימה השוררת בו ליכולותיה של גרסטל.
גם מאבקי ירושה לא יהיו בפתח-תקווה במקרה שגרסטל תמונה, מאחר שהשופטים מאוחדים בתמיכתם ביורש,
אברהם טל.
אלא שגם גרסטל איננה נטולת יריבים במערכת. אלה מרוכזים בעיקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כשגרסטל פרשה ממנו, בתקופת שר המשפטים הקודם
דניאל פרידמן, כדי להקים את המחוזי החדש, היא הפכה את נשיא המחוזי בתל אביב דאז,
אורי גורן, לאויב מר, שדיבר על המהלך שלה במונחים חריפים של בגידה ותקיעת סכין.
כיום, תחת נשיאותה של דבורה ברלינר במחוזי, הרוחות מתונות יותר, ואולם עדיין מתעוררת השאלה כיצד תוכל גרסטל, כמנהלת בתי המשפט, לתפקד מול הגדול בבתי המשפט המחוזיים ומול הפרסונות המאכלסות אותו.
מי שכבר איננה מכהנת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אבל משמשת דמות מרכזית בשאלת מינויה של גרסטל, היא השופטת בדימוס רנה (משל) שהם, רעייתו של נשיא העליון גרוניס.
במערכת בתי המשפט אומרים כי מידת המעורבות של שהם בענייניו המקצועיים של בעלה, מזכירה דינמיקה זוגית דומה המתרחשת מרחק עשרות מטרים בלבד מבית המשפט העליון - בלשכת ראש הממשלה. סינדרום
שרה נתניהו עשוי להוות משקולת על צווארה של גרסטל, וגם לשמש הסבר לתמיכתו של גרוניס דווקא במרזל.
הכרעה קרובה
כך או כך, כל המעורבים יודעים שההחלטה חייבת ליפול בזמן הקרוב ביותר. משה גל, שכהונתו הוארכה עד סוף חודש מאי, מבקש לפרוש מוקדם ככל האפשר. בדרך צפויה גם פגרת החגים, והמשמעות היא שנאמן וגרוניס יצטרכו להגיע להסכמה ביניהם.
מינוי מנהל (או מנהלת) לבתי המשפט יהווה הצהרת כוונות ראשונה של הנשיא החדש, וגם סוג של הצהרת עצמאות. השאלה רק עצמאות ממי - מהנשיאה שקדמה לו או מהשר שמולו.
דוברת בתי המשפט מסרה בשמו של גרוניס כי "אין בכוונתו של נשיא בית המשפט העליון לנהל את תהליך בחירת מנהל בתי המשפט בכלי התקשורת. רעייתו של הנשיא אינה מעורבת בעניינים העומדים על סדר יומה של מערכת המשפט, לרבות לעניין מינוי מנהל בתי משפט. הדברים בהקשר זה חסרי שחר, וכל ניסיון לרמוז אחרת אינו ראוי".
