ב-24 באפריל, תדרכו אנשי מודיעין בכירים בארה"ב חברי קונגרס בנושא הכור הגרעיני הסודי של סוריה. הם הביעו את "ביטחונם הרב" כי מה שהושמד בספטמבר האחרון בסוריה אכן היה כור גרעיני להפקת פלוטוניום, וכי הוא נבנה בסיוע ארוך טווח ומתמשך של צפון קוריאה. בניגוד לוודאות זו, היבט מרכזי של הערכתם בנוגע לתוכניות הגרעין של סוריה אימץ נימה מעורפלת יותר: כאשר נשאלו האם החומר שהיה אמור להיות מופק מהכור היה מיועד לתוכנית גרעינית צבאית, השיבו בכירי המודיעין שההערכה שלהם לכך היא ברמת "ודאות נמוכה".
באורח מעניין ואף מפתיע, אישרו הבכירים כי הערכה של "ודאות נמוכה" אינה עולה בקנה אחד עם מה שהם סבורים שאכן היה במקרה זה. לאמיתו של דבר, על בסיס ניתוח המצב הכולל שלהם, הם סברו כי הכור היה מיועד לייצור נשק גרעיני. הם לא מצאו כל הסבר הגיוני אחר לכור: ודאי שהוא לא נועד לייצור חשמל ולא התאים במיוחד לשמש כור מחקר. יתרה מזאת, סוריה התנהגה באופן חשוד במובנים אחרים, כגון החיפזון להרוס את שרידי הכור לאחר התקיפה. אולם בשל חוסר "ראיה קלינית נוספת לפעילויות אחרות" - ובמיוחד, היעדר מתקן להפרדת פלוטוניום - לא היה ביכולתם להעניק להערכה זו את רמת הביטחון הראויה לה באמת לדעתם. כפי שאחד מבכירי המודיעין ניסה להסביר בתדריך: "יש הבדל בין ראיה להערכה".
מקרה זה מדגיש את הבעייתיות הטמונה בהוכחת פעילות גרעינית צבאית שחייבת להיות מעוגנת בראיות ברורות מסוג "אקדח עשֵן" - כלומר, בראיה פיזית או קלינית אשר תוכיח מעל לכל ספק את האופי הבלתי חוקי והמסוכן של הפעילות הגרעינית הנדונה.
באופן כללי, אקדחים עשֵנים - אף שהם נחשבים על-ידי מי שמחפשים אחריהם לתמצית ההוכחה המבוססת על ראיה בלתי מעורערת - כפופים למעשה לפרשנות, ועלולים להיות חמקמקים למדי. במציאות אין אמות מידה ברורות לחלוטין לאקדחים עשנים. להוציא הצגת ראיה על קיומה של פצצה גרעינית, האם יש ראיה בלתי מעורערת כלשהי? אם מישהו אינו מעונין להרשיע מדינה בפעילות גרעינית בלתי חוקית, כי אז רוב הראיות - מלבד פצצה גרעינית עצמה - ניתנות לפרשנות מקלה יותר. בסופו של דבר, הרבה תלוי ביכולתו של המציג לשכנע כי העובדות שנחשפו יוצרות, או שאינן יוצרות, ראיות מפלילות.
יתרה מזאת, הניסיון הנצבר בחמש וחצי השנים האחרונות של מעקב אחר הפעילות הגרעינית של אירן ממחיש כי החיפוש המתמשך אחר אקדח עשן עלול להסתיים באובדן זמן יקר בעימות מול מדינה הנחושה להגיע לנשק גרעיני. במשך כל שנת 2003 נמשך החיפוש אחר אקדח עשן באירן, והוא לא נמצא. אולם בשלהי שנת 2007, נטען בהערכת המודיעין הלאומית של ארה"ב (NIE) כי במשך רובה של אותה שנה - וכן כמעט ב-20 השנים שקדמו לה - אירן עסקה למעשה בתוכנית פעילה של נשק גרעיני. אילו בשנת 2003 פעלו מדינות על סמך תחושתן ואמונתן כי אלה הם פני הדברים לאור ההיסטוריה הארוכה של אירן בתחום ההונאה הגרעינית - במקום להתמקד במציאת אקדח עשן - ייתכן שהדברים היו מתפתחים בצורה שונה.
דבר זה מוביל לבעיה אחרת בנוגע לאקדחים עשנים: מדינות הנחושות להגיע לנשק גרעיני מודעות היטב לעובדה כי גורמים מפקחים מחפשים ראיות מסוג זה, ולכן הן משקיעות מאמצים עצומים בהסתרתן. לכן, הקשיים שבהם נתקלים במציאת אקדח עשן אינם מפתיעים, ואי היכולת למצוא אקדח עשן בגלל מאמצי ההסתרה צריכה גם היא להילקח בחשבון כגורם בהערכות. לפי דוח הערכת המודיעין הלאומית, אירן הפסיקה את פיתוחו של מרכיב אחד בתוכנית הגרעין שלה בסתיו 2003 - תכנון הנשק עצמו. היא המשיכה בשתי הפעילויות האחרות החיוניות לנשק גרעיני: ייצור חומר בקיע (העשרת אורניום), ופיתוח טילים בליסטיים ארוכי-טווח. בהחלטה להפסיק את תוכנית תכנון הנשק היה הגיון כפול מבחינתה של אירן: ראשית, זה היה החלק בתוכניתה שאפשר להשיגו תוך זמן קצר יחסית ולכן היה קל יותר להשעיה זמנית בשעה שאירן המשיכה בעבודה בשני התחומים האחרים. שנית, זה היה החלק היחיד בתוכנית אשר לגביו אירן האמינה כי יהיה לה קושי של ממש להסביר אותו אם הוא יתגלה. העשרת האורניום באירן מתנהלת בגלוי במשך השנים האחרונות ואירן ממשיכה בקביעות להתעקש כי הדבר נעשה למטרות אזרחיות בלבד, ואת הטילים ארוכי-הטווח אפשר להסביר כמיועדים לראשי קרב קונבנציונליים. אולם תכנון ראש קרב גרעיני יצביע על סיפור שונה שיהיה קשה יותר לתרץ.
כל זה מוביל למסקנה כי כדי לחבר בין הנקודות בסיפור של פעילות גרעינית, הניתוח צריך להיעשות בהקשר אסטרטגי רחב אשר בו ראיות מוצקות של אקדחים עשנים כביכול, הן רק מרכיב חשוב אחד (אך לא תנאי בל יעבור) בתמונה מורכבת וכוללת. משהו אינו כשורה כאשר בכירי מודיעין נאלצים "להתפתל" כדי להסביר הערכה שאינה עולה בקנה אחד עם מה שהם מאמינים שמאפיין פעילות גרעינית של מדינה, בהתבסס על הניתוח הכולל ועל היכולת שלהם להסיק מסקנות. יתרה מזאת, קיים סיכון אמיתי כי מאמרים באמצעי התקשורת יבחרו לצטט כי יש "ודאות נמוכה" בלבד שהפעילות הגרעינית של סוריה מיועדת לנשק, וישכחו את המסר הרחב והמורכב יותר שהוצג על-ידי מומחי המודיעין. המסרים הפשטניים שהופיעו בתקשורת בעקבות פרסום דוח המודיעין הלאומית - והנזק שגרמו למאמצי ההתמודדות עם אירן - הם דוגמה להמחשת העניין.
הערכות כוללות והגיוניות בנוגע לפעילות גרעינית צבאית צריכות ודאי לכלול ראיות מוצקות ככל האפשר, אולם למען האינטרס של מניעת הפצת נשק גרעיני, אסור שהערכות אלה תהיינה בנות ערובה להיעדרו של אקדח עשן.