חלפו, מן הסתם לבלי שוב, הימים שבהם נחשבה בארצנו הקטנטונת מכונית בעלת הילוכים אוטומטיים למותרות, שרק ידי מעטים הצליחו לרכוש אותה. וראה זה פלא: היום היא הפכה לפופולרית לא פחות, אם לא יותר, מהמכונית הידנית, ורבים מבעלי הרכב הפרטי מעדיפים דווקא אותה. היא קלה ונוחה יותר להפעלה, בעיקר בקרב "המין החלש". אבל, יתרונה הגדול ניכר ב"פקקים" הארוכים, המשתרכים חדשות לבקרים בכבישים העירוניים, כאשר הנהג אינו צריך לעמול יתר על המידה כדי להיחלץ מן ה"פקק" הארור, להתקדם עוד מטר אחד על הכביש, ולהשתלב בנחת בתנועה הזוחלת.
איך שזמנים משתנים. את פינוק המכונית האוטומטית ירש הנהג הישראלי מעמיתו האמריקני, רודף הנוחיות. אין זה סוד כי בארצו של הדוד סם נוהגים כמעט כל ה"ינקיס" ברכב אוטומטי, עד כדי כך שנדיר למצוא שם רכב ידני. סטירת-לחי של ממש לנהג מקצועי, או לסתם מאצ'ו, שיעדיף תמיד את המכונית, בעלת ההילוכים הידניים, שרק באמצעותה הוא עשוי לחוש את ביצועיה המרהיבים ואת זינוקיה הקלאסיים.
אירופה יוק
עד כאן הכל בסדר. כל אימת שהנהג הישראלי הופך לתייר ומבקש לשכור רכב כזה ברחבי ארה"ב או קנדה - חזקה עליו שיבוא על מבוקשו, שהרי בהן ממילא לא ימצא מכונית בהילוכים ידניים. אבל, התמונה שונה בתכלית כאשר הוא נקלע לאירופה - שבה המכונית האוטומטית לא מבוקשת ודי נדירה. זה, בדיוק, היה גורלנו, בעת שביקשנו באחרונה לשכור מכונית במינכן, למשך ימי שהותנו בה.
כדי להקדים רפואה למכה - החלטנו להזמין את המכונית האוטומטית עוד בארץ, במועד מוקדם ככל האפשר, טרם יציאתנו לחו"ל, ולהבטיח בכך את קבלתה. פנינו, איפוא, לחברה להשכרת רכב, "אופרן", בתל אביב, כשההזמנה היתה על הקטגוריה הנמוכה ביותר לרכב אוטומטי, שבה נכללו שלושה סוגי מכוניות: פולקסווגן, אאודי, או גולף. את המכונית היינו אמורים לקבל, כבקשתנו, בסניף המקומי של "יורופקאר" במינכן העיר.
החזירים האמריקנים
כשהגיע מועד הקבלה, הופתענו לגלות כי מכונית ה"פולקסווגן", גדולת הממדים, שהוצעה לנו, היתה, בעצם, "אנדרוגינוס": היו בה, בצד המהלכים האוטומטיים, גם הילוכים ידניים, משולבים זה בזה. אנחנו, שאמונים על הילוכים אוטומטיים "פרופר", התקשינו להפעילם, בשל סמיכות המהלכים הידניים אליהם. ביקשנו, איפוא, להמיר את הרכב במכונית אוטומטית בלבד, אך נענינו בשלילה. התירוץ: זוהי המכונית האוטומטית היחידה שברשות סניף החברה.
כשגילינו את אוזנו של הפקיד התורן כי אנחנו ישראלים, המורגלים ברכב אוטומטי בלבד, ממש כמו נהגים אמריקנים מצויים, הוא סינן בגרמנית ארסית: "כן, החזירים האמריקנים העצלנים. מכירים אותם. הם לא יזיזו, חלילה, את התחת שלהם יותר מדי. אבל, אלינו הם, ברוך השם, לא מגיעים, וחוץ מזה הצלחנו, בקושי, להפטר ממלאי המכוניות האוטומטיות הקטן שהיה לנו בעבר, לאחר שהסתבר שאין להן כל ביקוש". וכדי בכל זאת לנסות ולרצות אותנו - הוא הציע לנו לנסוע לשדה התעופה של מינכן, אולי שם נבוא על מבוקשנו. אלא שטלפון קצר העלה, שללא הזמנה מוקדמת בסניף של שדה התעופה - אין שום סיכוי שבעולם להשיג מכונית אוטומטית, אפילו שלא מדובר בעונה הבוערת.
עצה מועילה
בלית ברירה ויתרנו על הרעיון ו"נחנקנו", למשך שבוע ימים, עם ה"אנדרוגינוס" שלנו, כשפעם אחת לא הצלחנו להדליק את הרכב ובפעם אחרת התקשינו בשילוב ההילוך האחורי. בסופו של דבר עמדה המכונית, מרבית הזמן, בחניון המלון, עד להמראתנו חזרה לארץ.
ובכל זאת, לתייר הישראלי, המתעקש, כמונו, על מכונית אוטומטית "פרופר" באירופה, יש לנו עצה מועילה: כדאי להזמין את הרכב המבוקש עוד בארץ, במועד מוקדם ככל האפשר מתאריך היציאה, במיוחד בעונת הנסיעות הממשמשת ובאה, ולהשתדל לקבלו בשדה התעופה של מדינת היעד. כך יגדל הסיכוי לתמרן בין רכב אוטומטי, זה או אחר המצוי בשדה, שם מבחר המכוניות גדול יותר מאשר בעיר. ההזמנה מהארץ גם משתלמת יותר, מבחינה כספית, מאשר שכירה, בו במקום, בחו"ל, מה גם שאין שום ערובה שמכונית-כבקשתך אכן תימצא שם בשכירות מאולתרת.
