תשובה למלעיזי זנד

בעת האחרונה החלו לצוץ מאמרי שטנה כלפי פרופסור שלמה זנד אשר כתב את הספר "כיצד ואיך הומצא העם היהודי?", הגדיל לעשות יעקב אסתרליס אשר במאמרו אשר התפרסם באתר זה טען כי "לא כדאי אפילו להיכנס לפרטי הספר". בבחינת אין לי צורך להתמודד כלל עם טענותיו של זנד. ואכן מדוע להתמודד עם טענות היסטוריות קשות להפרכה אם הסופר עושה את החיים קלים ומנסה לקדם אג'נדה שמאלנית באמצעות הספר, הרי אפשר פשוט לשחרר את הסיסמאות הקבועות של 'עוכר ישראל', 'שנאה עצמית' ודומותיהן. כל מה שזנד מראה בספרו הוא מה שהיה ידוע לכל, הדת היהודית היתה דת מאוד מסיונרית עד לאמצע ימי הביניים במקומות בהן התאפשר לה לעשות זאת, והגיורים ההמוניים של החשמונאים הם הוכחה ניצחת לכך. אבל אסתרליס ודומיו זקוקים לאיזשהו אלמנט מחבר בין כל היהודים שהרי מי אלה הדרוזים השופכים את דמם עבור מדינתנו לעומת הקשר המיסטי עם כלל יהודי העולם, יהודים אשר מבחירה רואים עצמם כהולנדים, בלגים, אמריקנים וארגנטינאים המחזיקים בדת היהודית אך לא כישראלים. על-מנת ליצור את הקשר המיסטי הזה נזקקים אסתרליס ודומיו למדע הגנטיקה, שלא אני, ואני מאמין שגם לא הם מבינים בו דבר וחצי דבר. ומכיון שאיני גנטיקאי ואין לי את היכולת לבקר את המחקרים שנעשו על היהודים בנושא זה, לא אכנס לתחום זה למרות שיש גם מחקרים המראים קשר גנטי חזק יותר בין יהודים ספרדים לערביי הארץ מאשר בין יהודים ספרדים לאשכנזים. כל שאבקש ממלעיזי זנד למיניהם לעשות, הוא לשאת את עיניהם אל צידה השני של אסיה, שם בקבוצת איים הנקראת בפינו יפן, חי הלאום בעל השונות הגנטית הנמוכה ביותר. במהלך ההיסטוריה היגרו חלק מתושבי האיים לאמריקה, לאוסטרליה ולעוד כמה מקומות, אך למרות 'הקשר הגנטי' הברור, צאצאיהם של אותם מהגרים אינם נחשבים כיפנים, לו ירצה אחד מהם להגר ליפן הוא יתקל בעוינות הרגילה שמפגינים היפנים כלפי זרים. ואכן כך ראוי, לאום מורכב משפה משותפת, זכרון קולקטיבי, תרבות ויותר מכל מפיסת אדמה שהכלל רואה כשייכת לו, וכל אחד מאותו כלל מוכן להגן עליה בנפשו אם יש צורך בכך. אני איני רואה את יהודי ארה"ב מתגייסים לצה"ל בהמוניהם (קיים 'טיפטוף' מסוים, בעיקר של בני יורדים) אבל אני כן רואה את בית הקברות הצבאי בבית ג'אן. אבל אם לזנד שמור הכינוי 'עוכר ישראל' הרי שלימנים חילונים שמורה התגובה של הלם מוחלט. לי אסתרליס לא יכול לקרוא 'עוכר ישראל' מכיון שאני לא פחות ימני ממנו. אולי כי בניגוד לזנד מסקנותי מההיסטוריה מעט שונות: אם הכנסנו לתוכנו כוזרים, חמיירים, חדייבים, ברברים ועוד רבים וטובים, מדוע לא את ערביי ישראל? מדוע לא לבטל את חוקי הגיור המחמירים שנקבעו בימי הביניים על-מנת לרצות את השליטים הנוצרים והמוסלמים. לבטל את מנהל החינוך הערבי ולתת תמריצים כספיים ואחרים למי מהם שירצה להתגייר? האין זו תוכנית נפלאה בפשטותה? מוזר בעיני שדוקא שלמה זנד זוכה למאמרי שטנה כאלה בעוד און זית אשר כתב את הספר הנפלא 'העם הישראלי-התרבות האבודה' אשר שומט את הקרקע גם מתחת לרגליה של הדת היהודית זוכה לשקט (אולי מכיון שבניגוד לזנד הוא ימני?). חלק מספרו של און זית מתמקד במרכיבים של השבטים הישראלים, והפלא ופלא מתברר כי שבט דן מקורו בגויי הים, שבטי אשר וזבולון מוזכרים בכתבים מצריים כשבטים היושבים בכנען עוד בתקופה שבה בני ישראל ישבו במצרים, ואילו על שבט גד כתוב במצבת מישע "ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם", משמע מישע יודע כי שבט גד לא הגיע ממצרים (גד גם לא מוזכר בשירת דבורה ובכלל בספר שופטים). השבטים שעלו ממצרים היו אך ורק שבעת 'שבטי הגברות' ואיתם עלה גם ה'ערב רב' שמוצאו היה ככל הנראה מצרי ונטמע בתוכם בתוך דור אחד. גם כשהגיעו לארץ לא הפסיקו השבטים להטמיע בתוכם יסודות זרים (דבר המסביר את החזרה לעבודת האלילים בכל פעם מחדש) וכמות הגרים במקרא היא עצומה, עמלקים ('בן איש גר עמלקי אנוכי', אומר הנער המביא את בשורת מות שאול לדוד) ואפילו עמונים למרות האיסור להכניס עמונים בקהל ישראל, איסור שאון זית מראה כי נכתב בימי ירבעם הראשון, אחד מגיבורי דוד הינו צלק העמוני. פעמיים מתואר בתנ"ך תהליך הגיור של אדם, במגילת רות כל אשר רות אומרת על-מנת להפוך לישראלית הינו "כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי". הפעם השניה מופיעה במלכים ב' שם מגייר עצמו נעמן הארמי בפני הנביא אלישע במילים "כִּי לוֹא-יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח, לֵאלֹהִים אֲחֵרִים- כִּי, אִם-לַיהוָה". הכנענים, החיתים, האמורים והיבוסים שישבו בארץ לא נעלמו, הם נטמעו בתוך השבטים הישראלים וכך גם ראוי לעשות עם ערביי ישראל, בין אם הם צאצאי יהודה ובין אם לא, למרות שאני שוכנעתי שכן. לא לחינם קוברים את עצמם היהודים הדתיים במשנה, בגמרא ובתלמוד וזונחים את המקרא. המקרא תומך במנהגיהם כמו תקרת פל-קל.