צחוק הגורל: נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, לא בחל בזמנו בתרגילי סחבת ושאר שטיקים וטריקים כדי לדחות עד אין קץ את הקמת הנציבות לתלונות על שופטים. והנה מתברר שהנציבות הדחוייה הזו נמצאה זירה כשרה וראויה לסגירת חשבונות בין נשיאת בית המשפט העליון לבין מי מהשופטים המכהנים במערכת שביניש מופקדת עליה.
זה החל כזכור במכתב בוטה ששלחה נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב, השופטת עדנה בקנשטיין, אל הנשיאה ביניש - מכתב שמצא דרכו אל כלי התקשורת - שבו קבלה בקנשטיין על הנימוק המטעה, לטענתה, שניתן להשמטת שם השופטת חיותה כוחן מרשימת המועמדים לקידום לבית המשפט המחוזי. השופטת בקנשטיין טענה באותו מכתב מתוקשר, שהנימוק בדבר ההשמטה שנבעה, כביכול, מ"צורכי בית המשפט" - נימוק זה הוא בבחינת "זריית חול בעיני הציבור" - לא פחות.
הנשיאה ביניש - סוסת קרבות ותיקה - לא הסתפקה בהבהרות ובהסברים שהיא שיחררה לכלי התקשורת, אלא אף הגישה נגד השופטת בקנשטיין קובלנה לנציבת התלונות על השופטים, שופטת בית המשפט העליון לשעבר טובה שטרסברג כהן.
מר ועגום הוא מצבה של הנשיאה אם היא נזקקת להליכים פורמליים כדי לתבוע את עלבונה מידי שופט אחר.
מכל מקום, הנציבה שטרסברג כהן ישבה כמה וכמה נקיים עד שהחליטה - החלטה מתוקשרת כמובן - לרשום הערה בתיקה האישי של השופטת בקנשטיין.
עכשיו יש לה לשופטת בקנשטיין תיק עם הערה. עוד הערה אחת והיא תורחק לשני המשפטים הקרובים פלוס משפט רדיוס ללא קהל.
אבל השופטת בקנשטיין לא פרייארית: "קביעות הנציבה בעניין זה מגמתיות ומראש נועדו להשביע רצון הנשיאה ביניש" - כך במילים אלה ממש הגיבה בקנשטיין על החלטת הנציבה.
ועכשיו יש לציבור אישור מוסמך מפיה של שופטת בכירה - נשיאת בתי משפט השלום - לכך שנציבת התלונות שטרסברג כהן מחליטה באופן מגמתי, כלומר שהיא מחליטה תוך משוא פנים ושלא לגופו של עניין.
ולחשוב שהאנשים האלה מוסמכים לשלול את ממונם וחרותם של בני אדם ולהכניסם לבית הסוהר.