לקראת 2009 המתקרבת אלינו לטובה, הוחלט ברשת הטלוויזיה FOX האמריקנית לעשות מחווה למיליוני המעריצים של סדרת הדגל '24' ולצ'פר אותם בסרט שיסביר מה ממתין לנו בעונה שתגיע בינואר.
לאור החסך האישי הכפוי שהוטל על המעריצים בשנה החולפת החלטתי לפנות ישירות אל המונסיה ג'ק באוור ולומר לו מה אני חושב עליו באמת: "ג'ק באוור אני שונא אותך, שונא על כל מה שגרמת לי לעשות בכל פעם שעלתה עונה לשידור, שונא על כל היווצרות חוסר השינה, על חוסר יכולת לתקשר בעבודה עם אנשים כי אני מגיע ממוטט למשרד, על כך שכל שנה מחדש אני נכנס למין היסטריה היפר אקטיבית מסויימת בכל הקשור לפרודקט הזה שנקרא 24, בגללך ובגלל הפרודקט הזה, ג'ק היקר, אני לא יכול לשלוט בשלט של הדיוידי, אני לא יכול להרשות לעצמי שלא לראות מה קורה הלאה. אתה והמפיקים של '24' יוצרים אצלי חוסר יכולת ורצון לישון, חוסר יכולת באינטראקציה עם עצמי, אני מוצא חושב ומחשב כמה שעות שינה נותרו לי עד שהשעון המעורר יצלצל, וכך אני מחשב אם באמת יש לי זמן להתמודד עם עוד פרק, חוסר חיים טוטאלי והכול בגלל התמכרות למוצר הזה שנקרא '24'".
איך הייתי מדמיין עונה טיפוסית הזויה יותר?
08:00 - 09:00 - פותח עיניים, מרים טלפון לנערת ליווי הכי יקרה שיש בשוק, מוציא עצמי מהבית, קונה ממתקים בשביל ליצור שוגר ראש ובאז לקראת זיון סוער, נוסע לים איתה לים, מתעלם מהמתרחצים, ואי שם על אחד משוברי הגלים בחוף הים התיכון מקבל את התמורה לכספי ותוך כדי...היא מתה.
09:00 - 10:00 - שני שוטרים מגיעים, שני אקדחי ברטה לכיווני ושתי יריות אזהרה לכיוון השמיים. אני זורק לכיוונם גופה מדממת מהמצח, הם מופתעים ואני מתחיל לשחות לכיוון הים התיכון, אופנוע גלים מגיח, אני נצמד אליו ומטפס על המושב האחורי, מצמיד סכין לגרונו, ומצביע לכיוון נמל תל אביב, הוא מתחיל לרעוד לשלילה ואני זורק אותו באמצע הדרך. נתינת פול גז על הקטנוע המימי והשוגר ראש של הממתקים מתחיל לתת אותותיו.
10:00 - 11:00 - נמל תל אביב מלא במתרחצים, נוטש את הקטנוע ורץ עם הסכין לכיוון חול הים, צוחק כמו משוגע וחוטף צלחת עם חביתה מהמסעדה הראשונה שצצה לי מול העיניים, הסועד מתנגד ומקבל דקירה במצח, אני בולס במהירות ומתחיל לרוץ על הטיילת עם חומוס מרוח לי על הלחי. שתי ניידות של משמר הגבול מקיפות אותי ואני מתוסכל....מה הלאה?
11:00 - 12:00 - ליצן עם בלונים מלאים בהליום משעשע את ההולכים וחוזרים בטיילת, אני יורק לו על המצח וגונב לו את הבלונים, במקום להתייחס למשמר הגבול מתחיל לשאוב את ההליום ולדבר אל השוטרים בקול צייצני: "הלו, מה נסגר, אתם לא קולטים שמשהו לא בסדר"? הם מורידים מגננות ואני קופץ על קוואסאקי נינג'ה שמטייל לו בכביש. ירייה שורטת לי את הכתף ואני בורח לכיוון וולפסון.
12:00 - 13:00 - אני מחליק עם הנינג'ה בכניסה לוולפסון, שתי אחיות באות לעזור לי, מטפלות בי ואז מתחילות השאלות..."מי ירה בך"? אני תולש את הזונדה מהווריד ותוקע אותה לאחות בצוואר.
13:00 - 14:00 - גונב אמבולנס ומתלבש כראוי, רעשים סטטיים מתוך מכשיר הקשר מודיעים לי שאיש זקן נדרס על-ידי אוטובוס ליד צומת חולון, פול גז ואני שם, דורס חמור רתום לעגלה בדרך והאמבולנס מתהפך. ילד מגיע ומעיר אותי מעלפוני, שואל אותי אם אני צריך אמבולנס, אני רומז לו שיתקרב ולוקח אותו בן ערובה כאשר עשרות אנשים מקיפים את הרכב ההפוך במבט שואל.
14:00 - 15:00 - תחושת צמא בגרוני, אני נושך לילד את הצוואר ומתחיל לשתות. לוקח את הברטה מהאמבולנס ההפוך ויורה ב-20 אנשים שני סנטימטר מהלב, עדיין לא רוצח פסיכוטי, רק מנסה להבין למה השוגר ראש לא מפסיק.
15:00 - 16:00 - הדרך לנתב"ג מלאה פקקים. חוטף אוטובוס של טירוני תותחנים, שתי יריות בעורף הנהג וכל הינוקות יורדות מהאוטובוס, טנק שואג משמאלי, מטוסי אף-16 מגיחים בשמיים ואני נושם אוויר צח מלא בפיח, דוחק את הפקק לצדדים, פורץ את המחסומים בדרך ורואה מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה.
16:00 - 17:00 - שש עשרה אם-16 עוזרים לי להגיע לטרמינל אחד, אני פורץ למתחם עם המשאית ודוקר פקידת קבלה. הפלאפון מצלצל לי בכיס ואני עונה לאמא: "אורן הכול בסדר", היא שואלת, אני אומר "בטח" ומנתק, דמעות עולות לי בעיניים ואני מתחיל לבכות. תרמילאית צעירה עומדת בטור הטיסות, אני חוטף לה את התרמיל וקופץ דרך אזור התרמילים לאשנב המטען.
17:00 - 18:00 - אני פותח את התרמיל ומוצא בקבוק מלא ב - אל.אס.די., 135 טיפות ניתחות בגרוני ואז אלוהים מופיע לי מול העיניים. "איפה הסימן שאלה?", אני שואל. "בראשית בראתי את השמיים ואת הארץ, סימני פיסוק והגהה זה לא אני זה בכלל אליעזר בן-יהודה", עונה לי ההוא. עם ריר שזולג לי מהאוזניים אני מתחנן אליהן: "קחו אותי ליולי תמיר".
18:00 - 19:00 - חודש יולי הוא אחד החודשים החמים בארץ הקודש, יולי תמיר לוחשת לי באוזן: "סימן השאלה נמצא במדבר יהודה, אל תעלה על הדמעה הממריאה, אתה בכיוון הלא נכון...". "כיוון או כיוון, לאן אני צריך ללכת?". שתי דמויות לבושות שחורים עם קרני מטטרון אוזקות אותי לכיסא בודד ומתחילות לחבוט בראשי, "מה עשית?" הן שואלות. "הכול בגלל הממתקים", אני צורח.....
19:00 - 20:00 - מפרקי ידיים מדממים כבולות לכיסא במשאית מאובטחת הדוהרת לכיוון תל-כביר, בחור מצחין שאיבד ממזמן את השליטה בעצמו שר בקולי קולות: "בוא אלי פרפר נחמד", נשק מכוון לראשו על-ידי סוהר הומוסקסואל גורם לו לצחוק. אונסים אותו והוא צורח. נהג הרכב מתבונן לאחור ואומר לשומר: "תשאיר גם לי משהו, הדפוק הזה עוד לא התחיל לשלם". רגע אחד של אי שימת לב והרכב סוטה מהכביש, מתהפך ועולה באש.....
20:00 - 21:00 - זחילה על חולות מלאים בעקרבים שחורים משחור גורמים לי לנגוס בזכוכיות, הפה מלא מוגלה והשיניים נרקבות, אני מתפשט ערומכולי ומתחיל לזחול על החול הרותח בשעת ערב מאוחרת...אני רואה המון משטרות ואמבולנסים על הכביש, מסוקים מאירים בזרקורים על פני החול ואני כמו בת יענה מסתתר...
21:00 - 22:00 - מטוס מתרסק, 256 נוסעים הרוגים ומדממים, אני מרגיש שהמשטרות סוגרות עלי, אני מטפס אל תא הטייס, זורק את הגופה ערופת הראש מהחלון השבור ומנסה להתניע את הג'מבו 747, מסתבר שהמצבר גמור, לוקח מדים של דיילת ועם חצאית מתחיל לרוץ לעבר הזריחה.
22:00 - 23:00 - הזריחה מסתברת כפיגוע בקניון איילון, אני מגיח לבוש בחצאית, מוחי מעט חשוף לאוויר הצח, אני גונב כובע של מיקי מאוס מפעוט צווח, צווח בעצמי וגונב לו גם את הסוכריה על מקל. אין לי שיניים, רק חניכיים מדממות, אבל הטעם הוא טעם גן עדן.
