מייד לאחר שהשלטונות הרסו את בית הכנסת במסגרת ההכנות לביקורה של שרת החוץ האמריקנית, הוא נבנה מחדש. החריבו אותו שוב כדי לרפד את ביקורו של נשיא ארה"ב, בוש. מששוקם ללא שהיות בפעם ה-31 (או ה-32?), הוא נהרס שוב לשם הכשרת ביקורו של ראש הממשלה אולמרט בארה"ב. כמצופה, כבר למחרת הוא שוב עמד על תילו, רקורד עולמי הראוי להירשם בספר השיאים של גינס.
כדאי לבוא ולראותו במלא הדרו, עם מגן דוד גדול בחזיתו, פוטוגני מאוד - לקראת הריסתו הקרובה, הפעם כנראה שוב לכבוד אותה הקונדוליזה, שהזמינה את עצמה אלינו פעם נוספת, במסגרת מאמציה הבלתי נלאים להביא חורבן והרס על מאות ואלפי בתי כנסת בכל רחבי יהודה ושומרון וירושלים ההיסטורית.
בבואכם, תנו כבוד למבנה הארעי הזה, כולו כמה דיקטים ובדים, בסך-הכל: עומדות רגליכם לפני עמוד התווך ואבן הפינה ביחסי ארה"ב-ישראל, בפני נכס יקר, שהריסתו החוזרת היא הדבק המחבר אותנו אל ידידתנו הגדולה!
תמהני, אם מקימי בית הכנסת מהריסותיו החוזרות ונישנות מודעים לתפקיד הדיפלומטי החשוב שהם ממלאים. שאם לא היו עמלים כנמלים עמלניות על שיקום בית הכנסת, ובזריזות מספקת כדי לעמוד בקצב הדוהר של "התהליך המדיני" - אנה הייתה ממשלת אולמרט באה? היכן הייתה מוצאת אובייקט כ"כ נוח וזמין לספק את מולך החורבן, שאינו יודע שובעה?
על משכבי בלילות, כשהשינה קוראת דרור לדמיון, אני חולם על מתנחלים קיצונים, שונאי הממשלה, שיום אחד יחוללו מרד: יניחו לחורבות בית הכנסת ולא יעשו כלום, וכך יוציאו מידי השלטונות את הצעצוע שהם כ"כ אוהבים לשבור.
בדמיוני, אני שומע טלפונים בהולים של שר הביטחון ואלוף הפיקוד: מה קרה לכם? היכן מצפונכם הדתי והלאומי? מהרו להקים מחדש את חזון דוד! אוטוטו הדוד סם שוב מגיע, ומתי נספיק - אתם לבנות ואנחנו להרוס?! אבל, הסאדיסטים הכתומים אוטמים אוזניהם ולבם, עומדים במריים ובסירובם.
מי שראה אותי מחייך בשנתי, הנה למה!
רכש חדש בליכוד
בנבחרת החלומות של בנימין נתניהו לקראת הבחירות, בין כמה שמות ראויים, מככבות שתי דמויות בולטות מן השמאל הקיצוני: דן מרידור ועוזי דיין. דן מרידור, "נסיך הנסיכים" של המשפחה הרוויזיוניסטית עליה השלום, ערק ל"מחנה השלום" בראש רשימה נכבדה של אישים מן המחנה הלאומי, תופעה שאין לה מקבילה בצד השני (ע"ע שלום רוזנפלד, משה עמירב, אריה נאור, רוני מילוא, איתן הבר, אהוד אולמרט, ציפורה לבני - רשימה חלקית). עוזי דיין בתפקיד אלוף פיקוד המרכז מירר את חיי המתנחלים, וגם בכל ניסיונותיו הפתלתלים והכושלים לקנות לעצמו אחיזה בזירה הפוליטית, לא נטש מעולם את משנתו היסודית, הנטועה עמוק בשמאל.
לא שמענו, ואין סיכוי שנשמע, ששני המועמדים האלה חזרו בתשובה, ועל כן יוצא, שבנימין נתניהו מציג לציבור הישראלי כרטיס ביקור, המדבר בעד עצמו.
מדוע לא עורר פרסום שני השמות הללו כל תגובה? האם, משום שהציבור עד כדי כך שחוק ואדיש, או שמא מפני שהיסחפותו של ביבי שמאלה כבר אינה מפתיעה איש?
קוו וואדיס, הליכוד?
כך או כך, שלב הכנת רשימת מועמדי הליכוד לכנסת הוא הזמן הנכון לנאמני ארץ ישראל לקבוע לעצמם את מיקומם בזירה הפוליטית. שוב עתיד להישמע הטיעון שחייבים "להתמרכז" כדי להשיג רוב. שוב תועלה השאלה המאתגרת, איזו אלטרנטיבה אחרת נותרה למחנה הלאומי: להצביע פעם נוספת למפלגות-רסיס ולהשחית את קולותיו לשווא?
ראי העבר לא יסייע הרבה לקול הכתום בלבטיו. מי, אם לא מנחם בגין בעצמו, עשה את שלושת הצעדים המכריעים לקראת אובדן כל הישגי ששת הימים: קבע את עקרון הנסיגה עד הסנטימטר האחרון, יצר את תקדים השמדת כל מפעל התיישבות יהודי בשטחי הנסיגה, וגם הכיר "בזכויות הלגיטימיות של הפלשתינים" - צעד גורלי לעבר המדינה הפלשתינית!
ויצחק שמיר הלך למדריד, שם נפגשה לראשונה נציגות ישראלית רשמית עם משלחת פלשתינית שקיבלה בגלוי את הוראותיה מאש"ף בתוניס, מפקדתו של ערפאת. עד היום מסתמכת סוריה על עקרון "אדמה תמורת שלום", מבית מדרשה של מדריד. ומי כיכב שם? בנימין נתניהו!
כשהגיע תורו של נתניהו לראשות הממשלה הוא הציע לסורים (לפחות) את רובו של הגולן, לחץ בשתי ידיו את ידו הטמאה של ערפאת ומסר לו את חברון ביחד עם אחוזים נכבדים של יהודה ושומרון, כביכול בגלל מחויבות בינלאומית להסכמי אוסלו עפ"י עקרון "רציפות השלטון". הטענה מופרכת. הפרות ההסכמים ע"י המרצח ערפאת סיפקו, למי שחיפש, עילות משפטיות למכביר להשתחרר מלפיתת אוסלו.
אחרי נתניהו מלך כראש ממשלה מטעם הליכוד אריאל שרון, אבי ההתנתנקות והגירוש הגדול. מן הצד השני, רשום על שמו של השמאל הפשע של אוסלו, שהוא לבדו שקול נגד כל חטאי הליכוד.
מה מצפה לציבור הלאומי מן הליכוד? הוא יכול לרשום לפניו שנתניהו, בהתבטאויותיו הנדירות, מעלה על ראש דאגותיו רק את ירושלים, ולאחרונה גם את הגולן. על יהודה ושומרון ועל מאות היישובים שאולמרט ומרעיו גזרו עליהם כליה, רובצת במחנה נתניהו שתיקה רועמת, מבשרת רעות. כמו כן שמו לב, שבשנים האחרונות לא דרכה כף רגלו של נתניהו בשום יישוב המופיע במפות הנסיגה והחורבן שאולמרט מסר לערבים.
רגע האמת של פייגלין
ומה קורה בתוך הליכוד פנימה? זה שנים מסביר משה פייגלין, ואף הצליח לשכנע רבים, ש"רק הליכוד יכול", ועל דרכו ניתן להשפיע מבפנים. הוא פקד אלפי חברים ונשאר נאמן למפלגה אף בימים האפלים של הגירוש. מה כוחו, ומה הם סיכוייו היום, מול דן מרידור ועוזי דיין? האם בכלל התקבלו, הוא וחבריו מן ההתנחלויות, כבשר מבשרה של התנועה, או שמא הצליחו מאמציהם של לימור לבנת, נתניהו ורבים אחרים - לבודדם ולהרחיקם כאילו היו גוף זר? רשימת מועמדי הליכוד לכנסת הבאה תהיה המיבחן הסופי למאמציו הבלתי נלאים של פייגלין - בדבקות למטרה, בהתמדה ובעקשנות אין קץ, עד כדי לעורר התפעלות: ההצליח לבלום את ההיסחפות הבלתי פוסקת של הליכוד לכוון שמאל, או שמא ימשילו עליו את האימרה הידועה, המיוחסת לחתול: 'בוא עכבר, בוא ותשפיע אצלי מבפנים!'...
מבחן-פלשתין של נתניהו
בענווה רבה ארשה לעצמי להציע לבוחר הנבוך מבחן פשוט לבדיקת כשרותו של הליכוד, את מבחן האמת: נתניהו והמדינה הפלשתינית. בכנס יובל לירחון "נתיב" שמעתיו מנתח כיד כישרונו הטובה עליו, מה הן ההתניות המינימליות של ישראל, שבהעדר אפילו אחת מהן, מדינת ישראל לא תוכל להתקיים לצד מדינה פלשתינית: פירוק גמור של החימוש, שליטה ישראלית על כל הכניסות והיציאות, שמיים פתוחים לחיל האוויר, איסור כריתת בריתות והסכמים עם מעצמות חוץ, פיקוח ישראלי על מקורות המים. והואיל והצד השני לעולם לא יסכים לתנאים האלה, ואם יסכים לא יקיים, אסור על ישראל לאפשר את הקמתה של יישות כזאת.
למוד אכזבות מן העבר, לא ציפיתי לשמוע מנתניהו טיעון ערכי נגד עצם מסירת נחלת אבותינו לריבונות זרה, וגם לא ציפיתי לשמוע התנגדות עקרונית להריסת יישובים יהודיים כתנאי הכרחי להקמת מדינה פלשתינית. הסתפקתי במועט, בנימוקים תועלתניים ופרגמטים. עברו כמה שנים, והיום לא ניתן עוד לשמוע מפי נתניהו את שלילת המדינה הפלשתינית כמו את שלילת עצם הרעיון הנפשע שמותר להרוס יישובים ולגרש יהודים.
אם כך, אם הליכוד בראשות נתניהו יצדד, או אפילו יהיה מוכן לסבול פאסיבית - ריבונות פלשתינית ביהודה ושומרון, די בכך כדי לשים קץ ללבטים במחנה נאמני א"י. מפני שעיקרון המדינה הפלשתינית הוא הוא מבחן הלקמוס, זו פרשת הדרכים שבה מתפלגים ומגדירים את עצמם ימין ושמאל (ויש כותבים: "סמול"). על כן, הצבעה לליכוד "פלשתיני" תהיה השחתת הקולות הגדולה מכולן, כי רק הליכוד יכול לבצע מדיניות פרו-פלשתינית ללא כל אופוזיציה ולגרום לנאמני א"י למצוא את עצמם ממולכדים ללא מוצא.
אנשי ההתיישבות והכתומים, חברים בליכוד ובמרכז הליכוד, עכשיו הגיע זמנם לערוך את הבירור הגדול, לבדוק מה כתוב בתקנון הליכוד, והעיקר להעמיד את נתניהו בפני מבחן-פלשתין ולפני השאלה הטעונה, האם יקיים ויבצע מחטפים-של-הרגע-האחרון ממטבחם של לבני, אולמרט וקודנדוליזה, "הסכמי מדף" או "הצהרות עקרונות" שכל תכליתם תהיה קשירת ידיו של השלטון הבא?
נכון, גם אם נתניהו יתחייב, עדיין אין ביטחון שהוא גם "התחייב לקיים". אולם, אם אפילו להתחייב מילולית לא ירצה, אין לך ודאות גדולה מזו, שאין חלקנו עמו.
