יש תחושה של קריסה, מקוננת שרת החוץ שלנו. לציבור אבד האמון בפוליטיקה ובפוליטיקאים ולכן אנו צריכם להשיב לחיינו את אותו "משהו שאבד בדרך". מהי האבדה אין השרה טורחת לספר לנו. מטבע הדברים אמירה מצועפת כזו תחבר כל אחד עם משהו שאבד לו ומי לא איבד משהו בדרכי החיים הנפתלות? כך כל אחד ימצא באמירה הנבובה הזו את מה שיבקש ויתמלא געגועים לעבר קסום ולימים טובים שיש להשיבם.
כמי שממתגת את עצמה כנסיכת הערכים והטוהר מסבירה לנו השרה כי לא די באי ביצוע עבירות פליליות על-ידי פוליטיקאי וכי חייבות להתקיים נורמות ערכיות של עשה ואל תעשה שתובעות יותר מאשר דרישות המינימום של המשפט הפלילי. אכן ציפורה נחמדת צודקת ונורמות כאלו מחייבות גם אותה בקצת יותר יושר וגילוי לב ופחות מדי חשבון תדמיתי בפניותיה לציבור.
סביר להניח, לאור מציאות זמננו, כי יועצי תדמית אסטרטגיים הם המעצבים את התנהלות השרה. התוצאות ניכרות ויש להודות כי לבני יודעת לומר את כל "הדברים הנכונים" שצריכים להיאמר לעת הזאת, לקראת ימי הבחירות המקדימות בקדימה. קצת ערכים, קצת געגועים ל"משהו שאבד", קצת תקיפות הדורשת פעולה צבאית כתגובה לכל קסאם וזאת על-מנת שלא נזהה את זהירותה המופלגת ואת מחושבות צעדיה עם רכרוכיות חלילה וחס. כשצריך להיבחר לראשות מפלגתך ובהמשך לראשות הממשלה חייבים לפזול לכל עבר ולתת משהו לכל אחד. הגברת, הערכית כל כך, יודעת לבחור את מילותיה בקפידה, לחשב את המינון הנכון ולחמוק מכל אמירה מחייבת מדי.
חזקת החפות
כך למשל נאמנה לקו הערכי הגברת לבני מאמינה מאוד "בחזקת החפות" ועל כן היא לא תנקוב, חלילה, בשמו של מי שלדעתה אינו עומד בתנאי הסף הערכיים שלה ולא תאמר דברים ישירים בגנותו. חוץ מזה כאשר מדברים בהכללה על ערכים ונורמות ממילא משתמע שזה משהו שיש לך ו"משהו שאבד" לכל היתר.
יודעי דבר אינם פוסקים לספר לנו שבדבריה מכוונת השרה בראש ובראשונה לראש ממשלתנו ולדעתה עליו לפרוש מייד מתפקידו ולהעביר לה את הירושה, או לפחות לעשות זאת עד אוקטובר. היא גם לא תתנגד מן הסתם שראש הממשלה ילך בדרך הנבצרות הזמנית ויכתיר אותה כראש ממשלה (בפועל). ברור לה שאמירה נוקבת על ראש הממשלה, לו היא חייבת נאמנות מסוימת, הייתה מחייבת פוליטיקאית אנינה שכמוה לפרוש מייד מתפקידה. פרישה אינה עולה כמובן על דעתה של השרה. לראש הממשלה היא אמרה לאחר פרסום חלקו הראשון של דוח וינוגרד כי התפטרות היא "הדבר הנכון לעשותו" אבל בעצמה לא טרחה להסיק מסקנה מתבקשת דומה.
תום לב
לא אתפלא אם בגישתה הזהירה הנסיכה לבית לבני נסמכת על ניסיונו המר של נסיך טוהר אחר, מבית היוצר של נסיכי הליכוד, דן מרידור, שפרש מהממשלה ולאחר יום של ראיונות נרגשים, נעלם לתהום הנשייה. בבחירות הבאות מרידור הצח כבר יתמוך בנתניהו שנוא נפשו משכבר ויתחנן לתפקיד כלשהו ואולי יחזור אפילו למשרד המשפטים.
מכל מקום אם מבקשת השרה לחפש אחר אותו "משהו שאבד בדרך" היא תוכל להתחיל את מסעה בתוכה פנימה בחיפוש אחר תום לב בסיסי שאבד לה. אנו מחפשים פוליטיקאים שאינם מדברים הרבה כל כך על ערכים ואינם עוסקים בשמירת נורמות, בדיוק כאשר הדבר הולם את שאיפותיהם הפוליטיות ולא דקה אחת קודם. אנו מחפשים אנשים שיאמרו אמת ויסיקו מסקנות מתבקשות, אפילו כל היועצים שלהם מזהירים אותם מפני אסטרטגיית בחירות כושלת זו. אנו מחפשים סתם אנשים ישרים וישירים יותר ולא כאלו שיש להם כרטיסי ביקור המספרים על יושרם ויושרתם.
השרה לבני היא ללא ספק "התקווה הלבנה" בעיני ציבור שטרם תהה על קנקנה. סגנונה התרבותי, דיבורה הרהוט, יכולת הניסוח שלה ויכולה לשדר תדמית של מקצועיות ויעילות משכיחים את העובדה המצערת כי השקפת העולם שלה היא בגדר נעלם. יש בה חמקמקות ואי מעורבות כמעט כפייתית. קראתי בזמנו את עדותה בפני ועדת וינוגרד ולא יכולתי שלא לתהות כיצד עם תובנות כל כך מרשימות לא עלה בידה להשפיע על ההחלטות המכריעות ואף לא להשתתף בקבלתן. האם ייתכן שכבר אז החליטה שבטוח הרבה יותר שלא להיות מעורב?
גם כיום מקפידה לבני להלך בין הטיפות להימנע מכל אמירה משמעותית. הנסיכה לעולם לא תפר הבטחות, מאחר שגם אם נטרח לא נוכל לדלות מדבריה אמירה מחייבת שעלולה להתפרש כהבטחה. היא לא תשרוף גשרים, תשמור על כל האופציות פתוחות ואיכשהו אולי תשכנע חלק מהציבור שיש בה מהות כלשהי ולא רק סגנון. חלק מהציבור - כך לימד אותנו אברהם לינקולן - אפשר לרמות כל הזמן.