הומלץ על הקמת ועדת חקירה ממשלתית בעניין האזנות הסתר בפרשת רמון ואז התפרסמה רשימת החברים בוועדת הנ"ל. מסתבר שכל השלושה הם אנשים הנחשבים עצמאיים, אנשים הנחשבים מקצועיים, כל אחד בתחום עיסוקו, ואז צצות להן ועולות כמה קושיות.
א. כולם, כל החברי הוועדה, עוסקים במשפט. וממתי ממנים אנו לועדות חקירה אנשים שהם שטאנצ אחד? כולם מאותו תחום? האם לועדות חקירה על מלחמות מונו רק חיילים? נהפוך הוא, תמיד היה שם איזה חייל תורן או שניים, אשר אף פעם לא היוו רוב. ועדות אשר חבריהן שטאנץ אחד נתפסות, ובצדק, ככאלה קיבלו את ההחלטות מראש, אפילו אם לא עשו זאת.
ב. מומחה המוצע לכהן בועדה, הפרופסור אהרון אנקר, איש אשכולות ללא כל ספק, בייחוד בתחום הפלילי, אך הוא איש הקשור בקשרי עבותות לשר המשפטים, איש אשר מונה כבר על-ידי השר כיו"ר ועדה אחרת לרפורמה בדין הפלילי. הוא עושה ודאי עבודת קודש בוועדה השנייה, אך הוא מחובר לשר, מכיר את דעותיו של השר, השר מכיר את דעותיו, ומידת הזהירות מחייבת פיזור הביצים בסלים שונים, ומניעת לעז, אפילו אם אינו מבוסס על תפירת תוצאות הוועדה הזו, מראש.
[קישור]
ג. כחבר בוועדה מוצע עו"ד דן אבי יצחק, עורך דין מאד צבעוני, שכאשר הוא מופיע כפרשן משפטי מדי פעם, הוא מקרין אמינות וידע משפטי ללא גבולות. אממה, דן אבי יצחק כבר הביע את דעתו הנחרצת בכל הקשור לידן הקלה על ההדק של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, בנושאי הקלטות סתר, פעם אחת כעו"ד אשר ייצג את ח"כ ארדן בעתירתו
[קישור] הקשורה בנושא האזנות הסתר ופעם אחת כאדם פרטי, "מייצגו של האזרח המודאג", בוועדת הפנים של הכנסת "דן אבי יצחק אמר כי הוא מייצג את האזרח המודאג. מה שצריך לעניין את הציבור זה העתיד, כיצד אפשר להשלים עם כך, שניצב מזרחי ימונה כעת לתפקיד שאולי יהיה בכיר יותר".
[קישור]
ד. חבר נוסף בוועדה הוא השופט דן ביין, הנשיא לשעבר של בית המשפט המחוזי בחיפה. גם כאן אין כל ספק כי מדובר בשילוב של שופט מאד רציני ומוערך, עם איש אקדמיה ועו"ד פרטי (לאחר סיום הקדנציה בבית המשפט), מומחה ביסודות הדין הפלילי. נראה לי שהוא גם מומחה לדיני מסים אך גם כאן, אליה וקוץ בה. דעתו של הפרופסור דן ביין בנושא הנדון מגובשת הרבה הרבה שנים מראש. במאמריו הנלמדים בכל בתי הספר למשפט, והמצוטטים לדעתי בכל פסקי הדין העוסקים בזכויות נאשמים/נחקרים הוא חלוץ האיזון בין זכויות הפרט והכלל אך הוא בעצם חלוץ מרכזי בהאדרת זכויות הנאשם/נחקר, בחקירות פליליות, ואפילו בחקירות ביטחוניות ראו מאמרו "כללי החקירה המשטרתית – היש מקום לקודיפיקציה של חוקי הציד?" אשר על-פי המתואר באחת מתוכניות הלימוד, המאמר עוסק ב: " ד"ר ביין במאמרו מדמה את החקירה לציד ומציין את האינטרסים הנוגדים בין ה"צייד" ל"טרפו": חקר האמת, ריסון חוקרים חסרי מצפון, שמירה על כבוד וזכויות החשוד.
ביין מציע להסדיר הנושא בחקיקה הן כדי לקדם השמירה על זכויות החשודים והן כדי להגן על החוקרים מהסתבכות בפלילים (להבהיר להם גבולות המותר והאסור)".
את המאמר לא מצאתי באינטרנט, ולכן קראתי רק תקצירים וציטוטים ממנו בפסקי דין ובתוכניות לימוד, ואין לי כל ספק שמדובר בחלוץ מרכזי ובולט לעניין הגנת זכויות נאשם/נחקר.
ולסיכום, קשה שלא לתמוה על הרכב הוועדה הנ"ל, אשר כולה שטאנץ אחד, משפטנים - אני היית ממנה לוועדה כזו, משפטן, חוקר משטרה (בדימ.) שאיננו משפטן, ואדם שנפגע קשה ממעשה פלילי: נפגעת אונס, קרוב משפחה של נרצח או משהו כזה. בהרכב מן הסוג הזה ניתן יהיה לדלות באמת אותן נקודות בהן נדרש טיפול, ומנגד את הנקודות בהן יש לתת למערכת להמשיך לעבוד על-פי סדר היום שלה; כי הרי אין זה בית משפט, ודאי שאין זה בית משפט שדה. בית משפט הוא אולי השלב הבא, ככל שתחליט כך הוועדה.
בנוסף הייתי עושה כל מאמץ שחברי הוועדה לא יהיו כאלה שהם קשורים בכל צורה שהיא לשר הממנה, לחברי הממשלה; לא יהיו כאלה המועסקים כעת על-ידי משרד המשפטים בנושאים אחרים, החופפים אפילו במידה מרוחקת לעבודת הוועדה, וודאי שלא הייתי בוחר באנשים אשר דעתם בנושא הנחקר ידועה מראש, והייתי אומר אפילו נחרצת.
מאחר שאני אין לי אמון בבג"צ של היום, אני שולח עותק של הכתוב לעיל לעמותת התנועה לאיכות השלטון.
