מיתוס: סוכרת נגרמת כתוצאה מרקע גנטי, השמנה, תזונה לא נכונה ואורח חיים קלוקל
נכון. אולם יש הבדל בין סוכרת נעורים, הנקראת גם סוכרת מסוג 1 לבין סוכרת מסוג 2 ("סוכרת מבוגרים"):
סוכרת נעורים היא מחלה אוטואימונית, שמתפתחת כתוצאה מכך שהמערכת החיסונית תוקפת את עצמה ובעקבות זאת נהרסים התאים אשר אחראים על יצור אינסולין. כאשר הלבלב חדל מהפרשת אינסולין שמשתתף בתהליך חילוף החומרים של פחמימות, מופר איזון רמות הסוכר בדם ולכן חולים אלה זקוקים לזריקות קבועות של אינסולין. בנוסף להיותה מחלה אוטואימונית, יש קשר גנטי - לילד להורים חולים בסוכרת נעורים, סיכוי גדול יותר ללקות בסוכרת נעורים.
לעומת זאת,
סוכרת סוג 2 מתפתחת כתוצאה משילוב של גורמי סיכון, ביניהם תורשה, השמנת יתר, שינויים בהרגלי החיים: עלייה בצריכת ג'אנק פוד וכן אורח חיים המאופיין בלחץ נפשי.
מיתוס: אכילת סוכר מופרזת גורמת להופעת סוכרת
צריכת סוכר בכמות גדולה אינה גורמת לסוכרת באופן ישיר, אך עלולה לגרום להשמנת יתר, שתגדיל את הסיכון לסוכרת מסוג 2.
מיתוס: במחלת הסוכרת תאי הלבלב מפסיקים לייצר אינסולין
נכון לגבי סוכרת מסוג 1. בסוכרת מסוג 2 הלבלב לעיתים ממשיך לייצר אינסולין, אולם בכמות לא מספקת או שהתאים בגוף אינם מספיק רגישים אליו.
מיתוס: מחלת הסוכרת היא מחלה שאין לה מרפא
עד שיופק הלבלב המלאכותי, אין עדיין פתרון לסוכרת מסוג 1 התלויה באינסולין. במקרה של סוכרת מסוג 2, לעיתים ירידה במשקל יכולה לשפר מאוד את התגובה לאינסולין, ואם הלבלב ממשיך לייצר מספיק אינסולין, ערכי הסוכר יכולים להיות תקינים.
קיימים מאמרים בספרות הרפואית שמראים כי אצל אנשים שסבלו מהשמנת יתר קיצונית ועברו ניתוח להצרת קיבה, חל שיפור ברמות הסוכר בדם עד לריפוי מוחלט מהמחלה.
מיתוס: לא ניתן לרדת במשקל כאשר מזריקים אינסולין
אינסולין הינו הורמון אנאנבולי (בונה) אשר אחראי, בין היתר, על כניסת סוכר מהדם לתאים ומעודד אגירה של אנרגיה בתא, בצורה של שומן וגליקוגן. ככזה, אינסולין הוא הורמון העלול לעודד עלייה במשקל ולעכב תהליך ירידה. (בעיקר כאשר מפריזים באכילת פחמימות, למשל אחרי ירידת סוכר חדה (היפוגליקמיה) ואז יש להזריק אינסולין כדי לתקן רמות גבוהות).
התאמת תפריט וחלוקה נכונה של פחמימות במשך היום, מאפשרת לקיחת אינסולין במינון אישי מינימלי, שלא מונע ירידה במשקל. (חשוב לזכור שגם באדם לא סוכרתי האינסולין מופרש באופן טבעי מהלבלב בהתאם לכמות הפחמימות/סוכרים שנצרכה).
בנוסף, לסוכרתיים המעוניינים לרדת במשקל, מומלץ מאוד לשלב פעילות גופנית סדירה, שבין היתר גם מגבירה את רגישות הגוף לאינסולין ועשויה לאפשר הפחתה במינון.
מיתוס: ניתן לקחת אינסולין גם בכדורים
אינסולין ניתן כיום רק בזריקות ולא בכדורים מכיוון שהוא חלבון ויפורק באופן מיידי על-ידי אנזימי מערכת העיכול.
מיתוס: סוכרת נעורים מופיעה רק בגיל הילדות
סוכרת נעורים אינה מתרחשת רק בגיל הילדות, המחלה יכולה להתחיל גם בגילאי 30 פלוס ו-40 פלוס.
מיתוס: סוכרת ניתן לגלות רק בבדיקת סוכר במעבדה
מלבד בדיקות דם, ישנם סימני אזהרה רבים לרמות סוכר גבוהות בדם: יובש בפה, צמא מוגבר, הטלת שתן תכופה, ראייה מטושטשת, עייפות, ירידה במשקל, הפרעה בריפוי פצעים, כאב ותחושת נימול בגפיים. כאשר יש מחסור באינסולין הגוף מפרק שומנים ולכן יש ירידה מהירה במשקל.
מיתוס: סוכרת המטופלת באינסולין קשה יותר מסוכרת המטופלת בכדורים
סוכרת המטופלת באינסולין לא בהכרח קשה יותר. ראשית, חולי סוכרת נעורים חייבים לקבל אינסולין מכיוון שמקור הבעיה הוא ליקוי בפעילות הלבלב וכאשר הם מאוזנים, תפקודם רגיל.
בסוכרת סוג 2, אומנם רוב החולים לא נדרשים לאינסולין, אלא רק לטיפול תרופתי, אולם ההשלכות של המחלה יכולות להיות קשות במידה והמחלה אובחנה וטופלה רק בשלב מתקדם: פגיעה בכליות, התפתחות מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, אירועי לב ומוח, כאבים נוירופטיים בגפיים, התדרדרות הראייה כתוצאה מפגיעה בכלי דם ברשתית העין עד לכדי עיוורון וכיבים בכף הרגל עד לכדי נמק הדורש קטיעה.
מיתוס: לחולי סוכרת אסור לאכול ממתקים
כאשר הסוכרת מאוזנת ומטופלת, אפשר לעיתים גם לאכול ממתקים. אך כמו בכל דבר - במידה.
מיתוס: סוכר נמצא רק במוצרי מזון מתוקים ובפירות
סוכר לא מצוי רק בממתקים, אלא בכל סוגי הפחמימות (אורז, תפו"א, לחם, קטניות...). הפחמימות עוברות פירוק במעי לסוכרים פשוטים, נספגות לדם ומעלות את רמת הסוכר.
מיתוס: דיאטה דלת פחמימות או עשירה בחלבון, כמו דיאטת אטקינס, עדיפה לסוכרתיים
אין המלצה לסוכרתיים לצרוך דיאטה דלת פחמימות/עשירה בחלבונים. להיפך, עודף חלבונים עלול ליצור עומס ולפגוע בתפקוד הכליות, שממילא נמצאות בסיכון בשל הסוכרת. מעבר לכך, דיאטת אטקינס אינה מגבילה את כמות השומנים הרווים מהחי, ולא ברור מהי השפעתה על רמות ה-LDL ("הכולסטרול הרע") בסוכרתיים.
מיתוס: סוכר של פרי עדיף לסוכרתיים מסוכר לבן
סוכר פרי גם כן מעלה את רמת הסוכר. היתרון בצריכת פירות הוא תכולת ויטמינים, מינרלים וסיבים המצויים בפרי ולא מקור הסוכר ה"טבעי". לפיכך, חולי סוכרת צריכים להגביל את כמות הפירות שהם צורכים בהתאם להמלצת הדיאטנית שלהם.
מיתוס: כל מה שמתוק מעלה מאוד את רמת הסוכר
למזלנו לא. המרכיב העיקרי שמעלה את רמת הסוכר הוא כמות הפחמימות במזון ולא רמת מתיקותו. ישנם מוצרים הממותקים בממתיקים מלאכותיים שאינם פחמימות כמו אספרטיים, סוכרלוז, שאינם מעלים את רמת הסוכר.
לצידם ישנם מוצרים הממותקים בממתיקים ממשפחת הפחמימות הכהליות כמו: קסליטול, מלטיטול... (כל השמות שמסתיימים ב"ול"), המתפרקים בגוף לסוכר באופן חלקי ולכן כן יכולים לגרום לעלייה ברמת הסוכר. לכן, בהקשר של עלייה ברמת הסוכר בדם מה שקובע הוא סך-הכל כמות הפחמימות הכללית במנה ולא מתיקותה.
מיתוס: "דיאט" ניתן לאכול ללא הגבלה
מוצרי מזון שמוגדרים כ"דיאטטיים" אמורים להכיל עד 40 קק"ל ל-100 גרם. עם זאת, הם יכולים להכיל 10-5 גרם פחמימה בכל 100 גרם ולכן גם אותם צריך "לספור".
בתחום המשקאות הדיאטטיים ישנם פערים בתכולת הפחמימות, הנעים בין כמעט 0 גרם פחמימה (במוגזים בדרך כלל) ל-10 גרם פחמימה לכוס (במיצים הדיאטטיים בדרך כלל), כמו בפרוסת לחם קל.
קצת מספרים:
בישראל כחצי מיליון איש חולי סוכרת מתוכם כ-400,000 סובלים מסוכרת סוג 2 וכ-50,000 סובלים מסוכרת סוג 1 - סוכרת נעורים.
כ-5%-3% מהנשים מפתחות סוכרת הריונית - במהלך ההיריון השינויים ההורמונליים גורמים לירידה בתגובה של הגוף להורמון האינסולין, מצב שנקרא "עמידות לאינסולין". ככל שמתקדם ההיריון גוברת מידת העמידות לאינסולין עד למצב שבו האישה צריכה להפריש כמות הגדולה פי 3-2 מכמות האינסולין הדרושה בתחילת ההיריון. נשים שלא מצליחות לייצר את תוספת האינסולין הדרושה, תפתחנה סוכרת היריון. ב-1922 נערך בהצלחה הטיפול בחולה הראשון בעולם באמצעות אינסולין שהופק מלבלב.