בזמן האחרון מתרחשים במדינתנו הקטנה מאורעות שגורמים לי לשאול את עצמי פעם אחר פעם: מה קורה לנו? התקשורת, הממשלה וגופים ציבוריים, כמו גם אנשי הציבור, גורמים למדינה לא מעט תקריות ופרשות מביכות, שמביאות אותנו כציבור אל מקומות שלא שיערנו שנגיע אליהם. השחיתות פושה בכל מקום.
אולמרט, ראש ממשלה בישראל, נחקר ומעורב בלא פחות מ-11 פרשות שונות. במצב שכזה לא ניתן כלל לתפקד כראש ממשלה, שעה בה אתה עסוק מעל הראש בחקירות מסביב לשעון. אי אפשר להקציב שעתיים לחקירות ולבטא בכך שימוש בנסיבות התפקיד בכדי להתחמק מהחקירות, ואחרי זה עוד לומר כמה שלטון החוק חשוב. עניינים מדיניים דורשים ערנות וראש הממשלה שעייף פיזית מן החקירות הרבות עייף גם מלתפקד.
"עייפנו מלהילחם" הוא אמר פעם, והיום כולנו מבינים למה. כשאולמרט כשל במלחמת לבנון השנייה הוא היה צריך ללכת הביתה, כמו שעשו שר הביטחון והרמטכ"ל, ולא לחפש אשמים אחרים. נהרגו בגללו 123 חיילים, וכן 44 אזרחים וישנם פצועים רבים. הוא מנסה לעשות שלום בכל מחיר, גם כשמי שאיתו הוא רוצה לעשות שלום (אסד), שומר ממנו מרחק ולא רוצה לעשות איתו שלום. למרות שחוקרים אותו הוא מוצא ספינים כדוגמת ההדלפות, שנועדו להדחיק ולהשכיח את ההאשמות נגדו מעיני הציבור. וכן, גם בפינוי עמונה גרם ראש ממשלתנו היקר למלחמת אחים ממש, כשניתן היה למנוע זאת. הכל בשביל הכסא, הכבוד והפוליטיקה.
ועוד לא דיברנו על ההתבטאויות האומללות שלו כמו במלחמת לבנון השנייה שתשמש מנוף להתכנסות, על הכור בדימונה ועל עניינים נוספים שפגעו הן ברגשות אנשים והן במדיניותה ובביטחונה של ישראל. אולמרט הוא ראש הממשלה הנחקר ביותר בתולדות מדינת ישראל, ועדיין הוא ממשיך בתפקידו כאילו דבר לא מתרחש. בינתיים, הוא ממיט עלינו אסונות.
אברהם הירשזון, שהיה שר האוצר, נחקר. המשנה לראש הממשלה השר חיים רמון, נחקר. שרת החינוך יולי תמיר, זו שלהזכירכם אחראית על החינוך, אומרת מילים גסים כאילו היא נמצאת באמצע הרחוב ולא בוועדה בכנסת. אלו, הם רק חלק מאישי ציבור נוספים ממפלגת השלטון קדימה שנחקרים עתה, אך עדיין נושאים במשרות ציבוריות והשחיתות שלהם, לא גורמת להם לעזוב את הממשלה והכנסת.
השחיתות גואה
גם במפלגות אחרות יש לא מעט חברי כנסת מושחתים: בערב, במפלגת העבודה מודיעים שהם מעיפים את אולמרט עקב השחיתויות שלו (טוב שהם נזכרו, זה כבר הה צריך לקרות אחרי מלחמת לבנון השנייה), ולמחרת בבוקר, מספר שעות אחרי, הם מודיעים שהגיעו להסכם וכי אולמרט יישאר בתפקידו. הכסא קרץ להם לשרי העבודה ולמרות החקירות הרבות של רה"מ, כשילונו במלחמת לבנון, ואי לקיחת אחריות, הם נשארים בממשלה. אז מה אם הבטיחו, הם לא הבטיחו לקיים. בשס זה אותו הדבר. הם יושבים בממשלה מושחתת, וטוענים שהם נקיי כפיים ושאין בכך שום בעיה. גם שם נמצאו כמה חברי כנסת שהורשעו בשוחד ובעבירות נוספות. הכסף שהם מקבלים לתלמודי התורה, מתקבל מאנשים מושחתים, איתם הם יושבים בממשלה.
בממשלה אפוא, יש לא מעט נחקרים והשחיתות גואה, ומה עם האופוזיציה? אז הנה, מפלגה אחרי מפלגה: מפלגת יהדות התורה רבה כל היום על תפקידים "לשם שמים", מבזה רבנים "לשם שמיים", ותומכת בממשלה מבלי לקבל דבר (היא זאת שבגינה לא נפלה הממשלה בהצבעת האי אמון האחרונה שנכשלה, שתוצאותיה 47 נגד 42 נבעו מכך שחמשת הח"כים המכריעים הם של יהדות התורה).
ובל נשכח את מפלגת המפד"ל שבהינתקות החליטה להישאר בממשלה, ולקדם את התוכנית. ח"כ זבולון אורלב נשאר על כיסאו ואף קודם, למרות הבקשות החוזרות ונשנות אליו ולמרות שמצע המפלגה נגד את התוכנית. כך גם עשו בליכוד עד שפחדו מהבחירות, והתפטרו בהצבעה האחרונה והבלתי משמעותית על התוכנית. צר המקום מלהכיל את שמות כל הנחקרים מן המפלגות השונות. פעם שלחו לי אימייל שיש בו דף שלם מלא בשמות של חברי כנסת. אתה לוחץ על כל אחד מהם ואתה יכול לראוות במה הוא נחקר. רוב חברי הכנסת מצויים בחקירות על חשדות שונים. מעטים הם נקיי הכפיים, אם יש כאלו בכלל. הכנסת ונבחרי הציבור מושחתים. מתי נערכה בפעם האחרונה הפגנה או עצרת נגד המצב המביש?
מחדלי התקשורת
התקשורת לוקה בחוסר אובייקטיביות. במלחמת לבנון השנייה, פרסמה התקשורת תמונות ממקומות נפילות הטילים, ועזרה בכך מאוד לחיזבאללה שהיה לו נוח יותר לפגוע במטרות; במהלך כתבה על חיילים שנכנסים לבתים של ערבים תמימים הוכנסו גם קטעים בהם נראים חיילי צה"ל בתוך המוקטעה, מקום משכנו של המחבל יאסר עראפת, כניסה שלמותר לציין הייתה לצורך. במקרים שונים היא מראה לארגוני הטרור איפה הכי פחות מאובטח, ובאלו מקומות ניתן לבצע פיגוע בקלות; היא משדרת וכותבת דברים בכדי להביא לתוצאות ע"פ תפיסותיה ומראה תמיד את הצד השני בצורה בלתי מאוזנת. כמו למשל בפיגוע הטרקטור הראשון, בו נתנו למשפחתו של המחבל לומר כי "הוא אהב יהודים", וכי "הוא לא התכוון להרוג", ושזה "קרה מעצבים". נו באמת, מדוע הם מצפים שנאמין לזה? מדוע הם בכלל מביאים את דברי המשפחה?
והנה עוד נגע שפשה באזורנו: כל מיני עורכי דין שאומרים שטויות: "למה הרגתם את המחבל, הייתם מורידים אותו מהטרקטור", אמר העו"ד שייצג את מחבל הטרקטור ואינני מבין מדוע. נראה אותו עושה זאת בשעת הפיגוע. כמו-כן כשנתפס תא של ארגון הטרור אל-קאעידה במזרח ירושלים, הגיבה עורכת הדין שמייצגת אותם והסבירה שהם לא באמת ארגון טרור שרצה לבצע מעשי טרור. אינני מבין מדוע נותנים להם בכלל פתחון פה. עורך דין שמייצג מחבל אל לנו לשמוע אותו.
לא להצביע
עלינו לגרום למצב העגום השורר במדינה להיפסק. ניתן להפגין, לקיים עצרות מחאה ולזעוק נגד המצב הבלתי סביר שמתרחש. אך נדמה כי הפוליטיקה תבין את רגשות ודעת הציבור ע"י מעשה אחד בלבד: אי הצבעה בבחירות. כאשר אזרחי ישראל לא ילכו להצביע ביום הבחירות ובכך יביעו את דעתם הדמוקרטית, הרי שהפוליטיקה בישראל תבין כי הציבור מואס בה. במדינות דמוקרטיות אחרות בעולם, חברי הכנסת מתחלפים, ובאים אחרים במקומם. אצלנו, הם נשארים במשך עשרות שנים. ראו את שמעון פרס שהספיק להיות כל מה שאפשר בפוליטיקה. ראו את נתניהו, ברק, רמון, וחברי כנסת רבים נוספים. חלקם היו ראשי ממשלה ועדיין הם בפוליטיקה וחלקם חברי כנסת זה שנים רבות. אסור לנו לתת למצב הזה להימשך. זה יוצר קיבעון מדיני, ומן חזקה על התפקידים, כאילו שמדינת ישראל היא נחלתם הפרטית של פוליטיקאים מסוימים.
אם רק ניקח את העניינים לידיים ונדע שלנו כציבור ישנו כוח רב, הרי שנוכל לשנות את המציאות העגומה. עלינו רק לפעול בהתאם. ניתן להתלונן בפני הוועדות האחראיות על התקשורת, שמקבלות את פניות הציבור, על חוסר איזון ואובייקטיביות באמצעי התקשורת השונים. ניתן למחות על המידע הלא אמין ועל מקרים נוספים בהם התקשורת שגתה ושוגה. יש אפשרות לשנות את המצב. זה תלוי בנו.
