הגיעו מים עד נפש!

לכבוד שר הרווחה ח"כ יצחק הרצוג משרד הרווחה ירושלים כבוד השר, הנדון: הגיעו מים עד נפש! המשך הפקרת הילדים בסיכון לגורלם המר אני שב ומתפרץ לדלת הפתוחה והמקשיבה שלך בנושא שבנדון ופונה אליך פעם נוספת, על סף ייאוש, בהמשך למכתבים הקודמים הרבים ששלחתי אליך באותו נושא (למשל מכתבינו מ-10.4.08; 30.3.08; 20.3.08; 18.2.08 ועוד). אני מצרף הפעם למכתבי את פנייתה הנואשת של אם לילד בסיכון גבוה בן 13 וחצי שהספיק לצבור בחייו הקצרים כבר 28 תיקים פליליים. הילד הסובל ממצוקות רבות, מופקר לגורלו ברחוב ומסכן את עצמו ואת האחרים כשהוא נתון להשפעה שלילית של עבריינים גדולים ממנו. שרות המבחן לנוער במשרדך, הגיע למסקנה כי הדרך היחידה לנסות להציל את הילד היא בהפנייתו והשמתו באחד המעונות של רשות חסות הנוער. אם בכך לא די, הרי שבית המשפט לנוער הוציא צו בעניינו המורה להעבירו למעון של החסות ואף זה לא הועיל וצו בית המשפט בישראל מופר בגלוי וביודעין ע"י מדינת ישראל, ולא בפעם הראשונה או היחידה! חרף ההמלצות של אנשי המקצוע, חרף צו בית המשפט וחרף מצבו החמור מאוד של הילד, הוא ממשיך להסתובב ברחובות, להסתבך ולצבור תיקים פליליים. זאת, עקב העדר מקומות במעונות החסות ותור ההמתנה הנוראי של מאות נערים ונערות שנאלצים לחכות חודשים ארוכים למקום שיתפנה. איזו תשובה ניתן לתת בכלל לאמא הנואשת וכיצד נענה לציבור אם וכאשר יקרה אסון והילד יפגע קשות באדם חף מפשע או שייקלע למצב שבו יפגעו בו. ומי ייתן את הדין לא רק על מצבו בהווה, אלא על אובדן כל סיכוי להפוך לבוגר מתפקד בעתיד? -2- איך יכולים החברה הישראלית ומוסדותיה להמשיך ולהפקיר בצורה שכזו ילדים וילדות, נערים ונערות ולהפנות אליהם את הגב תוך התנערות מכל אחריות מינימלית?! והכל בגלל אטימות מרושעת של גורמים שונים במשרד האוצר ואולי אף בדרגים אחרים במשרדים אחרים, המוכרים לך היטב, ואשר אינם מאפשרים אפילו את איוש התקנים הקיימים, שלא לומר את הגדלתם הנדרשת. כפי שכבר כתבתי לך גם במכתבי הקודמים, אין לי ספק כי זעקה זו תיפול על אוזן קשובה וכי בטענותי אני מתפרץ לדלת פתוחה. כל זה איננו פוטר אותי מלחזור ולזעוק בעניין ולמחות על הכשל המתמשך במציאת פתרונות לילדים וילדות הנמצאים במצבי סיכון וסכנה גבוהים ביותר, עד כדי סיכון חיים, כאשר קצרה ידה של המערכת מלהושיע. אני חוזר ומדגיש כי פנייתי אליך, הפעם כמו גם בפעמים הקודמות, מתייחסות הן לצורך לפתור באופן מיידי את הבעיה של הילד נשוא מכתבנו זה, והן לצורך הלא פחות חשוב למצוא פתרון יסודי ועקרוני יותר למצב בלתי נסבל זה, המתמשך כבר זמן רב, שבו אין למדינת ישראל מענים הולמים לנערים ונערות, ילדים וילדות, הזקוקים נואשות להשמה במעונות אבחון ובמעונות טיפוליים, כדי להציל את עתידם ואף את חייהם. אודה לך על התערבותך והתייחסותך לשני היבטי סוגיה כואבת וזועקת זו.