תופעת העדר המאפיינת את התקשורת הישראלית, האלקטרונית אך גם הכתובה, מוסיפה לעצמה דוגמאות כמעט מדי יום. מי שהאזין לרשת ב' של תחנת הרדיו "הממלכתית" ביום חמישי, 21.08.08, במסגרת התוכנית "הכל דיבורים", יכול היה להתרשם כיצד העדר עובד. בגילוי-לב וכמעט בלי להסתיר, כאילו אין מאזינים לרדיו באותה שעה, חשפו המשתתפים את ערוותם ואת נטייתם הפוליטית המשרתת את האתרוג התורן, וכיום - את האתרוגית, ציפורת החוץ.
המגישה, איילה חסון, והפרשן הפוליטי הנצחי, חנן קריסטל, אירחו תחילה את מור לביא, מנכ"ל חברת "סיקור", המתמחה במתן שירותי מחקר תקשורתיים לגופים, חברות ואישים אשר מעוניינים לשפר את התנהלותם מול אמצעי התקשורת ולייעל את המעקב השוטף אחר תדמיתם התקשורתית. בהמשך התארחו שני עמיתיהם, חנוך דאום מידיעות אחרונות ואטילה שומפלבי מ-Ynet.
לבקשת חסון הציג לביא את נתוני חברתו לגבי חשיפתם התקשורתית של 4 מועמדי קדימה ב-5 העיתונים היומיים המובילים בימים שבין 31.07.08 ל-19.08.08. מסתבר שמתוך כלל הידיעות החדשותיות שבהן נזכרו המועמדים, ב-40% מהמקרים הופיעה לבני, ב-35% מופז, ב-13% דיכטר וב-13% שטרית. המארחים חסון וקריסטל לא הצליחו להסתיר את התרשמותם מן המתאם שבין כמות האזכורים של לבני ומופז לבין יחסי הכוחות ביניהם בסקרים. הם אפילו תהו האם מדובר ביחסי ביצה ותרנגולת בין החשיפה (המגמתית) בתקשורת לבין הממצאים בסקרים.
לבקשת חסון הציג לביא את נתוני חברתו גם לגבי איכות חשיפתם התקשורתית של המועמדים. מסתבר שב-67% מכלל האזכורים שלה, אופי האזכור של לבני היה חיובי. הנתון המקביל לגבי מופז הוא 33% בלבד. כלומר, לבני מקבלת בתקשורת יותר אזכורים ובאיכות גבוהה יותר בהשוואה למתחרה העיקרי שלה, מופז.
בהמשך הציג לביא נתונים על שווי החשיפה, כלומר הערך הכספי של כתבות אוהדות, אילו על אותו מקום ואותו שטח בעיתון היו מתפרסמות מודעות בתשלום. מסתבר שכל אחד מן המועמדים לבני ומופז קיבלו שווי חשיפה של למעלה מ-5 מיליון ש"ח (חמישה מיליון ש"ח!) חינם אין כסף מ-5 העיתונים היומיים המובילים. מעניין מה חושב על כך מבקר המדינה?! מובן ששווי החשיפה ועוצמת החשיפה לה זכו 2 המועמדים הנותרים היו נמוכים בהרבה, וכך נראה מצבם בסקרים.
לביא בחן גם את המסרים של ביטחון, ניקיון וניסיון כפי שהם מיוחסים בתקשורת למועמדים השונים, ומסתבר ש-3 מאפיינים אלה נקשרים בהתאמה למופז, לבני ושטרית. בעקבות הנתון לפיו שטרית מזוהה עם ניסיון, הודה חנן קריסטל: "התקשורת אוהבת את שטרית מאז שהוא התגלה כסמן השמאלי של הליכוד, מאז שהוא נמנע בהצבעה על אוסלו, יש הרבה סימפתיה אליו, ובצדק". חסון החרתה-החזיקה אחריו.
המאותרגת החדשה
ההכללה לגבי התקשורת איננה שלי אלא של הפרשן הפוליטי הנצחי של רשות השידור "הממלכתית". במילים שלי: עדר התקשורת ממשיך גם 15 שנים אחרי אסון אוסלו לתמוך ללא כל בושה או בחינה מחדש בכל מי שקידם את הונאת אוסלו ובהמשך את מלחמת אוסלו. כך לגבי שמעון פרס, שבאותו יום עצמו כל התקשורת יצאה מגידרה לציין את יום ההולדת של הנשיא "האהוב", בסגנון המתאים למדינות טוטליטריות, תוך התעלמות מכך שמדובר בנשיא של חצי העם בלבד; כך לגבי יוסי ביילין הממשיך לככב מול כל מיקרופון, במקום להסתגר בביתו ולהמתין לזימון לחקירה תחת אזהרה בפני ועדת החקירה הממלכתית שקום תקום בעניין מחדל אוסלו; כך לגבי שטרית ש"יש הרבה סימפתיה אליו, ובצדק", כי לא התנגד למחדל; וכך לגבי לבני, השותפה הבכירה למחדל המלחמה השנייה בלבנון (החלטה 1701) ולפשע הגירוש מרצועת עזה ומצפון השומרון. למרות שקריסטל אינו מחמיץ הזדמנות להכתירה כ"מרת ניקיון", הניסיון הזה איתה מעיד שאינה כזאת, ופוסל אותה מלהיבחר לתפקיד שאליו היא חותרת, בגיבוי תקשורת שאינה חוקרת ואינה בוחנת.
בהמשך התוכנית הופיע חנוך דאום מידיעות אחרונות, שאישר שלבני היא המאותרגת החדשה, שיש התגייסות למענה, ושיש מגמה להציג את מופז כטיפש. אטילה שומפלבי מ-Ynet הוסיף שבגלל נטיית התקשורת לשטחיות ולנוחיות, היא ממסגרת את מופז, לבני ושטרית תחת הכותרות ביטחון, ניקיון וניסיון, בהתאמה, בלי לבחון באיזו מידה יש בסיס לכך.
למרבה הפלא, אילה חסון לא התביישה להודות שרק מעטים מבין העיתונאים יעזו לחרוג מהתדמיות שהוסכמו בתוך קבוצת ההתייחסות של העיתונאים לגבי המועמדים הנ"ל, ואישרה שלא מדובר רק במאמרי דעות אלא גם בכתבות חדשותיות.
חנוך דאום אף העריך שמופז לא יצליח להתגבר על הרוח הגבית העצומה שלבני מקבלת, ושאם יתגבר - התקשורת לא תסלח לו על כך. קריסטל הודה שהתקשורת (שוב, עדר התקשורת) מעדיפה את לבני בהשוואה לנתניהו, ובמידה פחותה את מופז בהשוואה לנתניהו.
בשלב זה נדמה היה שמשתתפי הדיון שכחו שיש להם מאזינים אחדים: חסון הפתיעה באומרה שצריך שהעיתונות תהיה פחות עדר ופחות קלישאתית ויותר מקורית ויותר פועלת באופן עצמאי. שומפלבי הביא את המהפך בהתייחסות התקשורת לאהוד ברק כדוגמא לאופי העדרי של התקשורת הישראלית. דאום אישר שברק קיבל בעבר רוח גבית אדירה מהתקשורת, אבל הוא חיבל בכך עקב בעיות האישיות שלו. במלים שלי: ברק התנהג כחלבן שנהנה מעטיניה של התקשורת, אבל בהתנשאותו בעט לבסוף בדלי החלב שהיא העניקה לו. קריסטל סיכם בכך שפעם בסיס העיתונות המודפסת היה אבחנה בין מידע לבין ספקולציות, בעוד שהיום הבסיס הוא הרבה יותר ספקולציות.
הצרה של ישראל היא שהספקולנטים באמצעי התקשורת עלולים לשגות בבחירת ראש הממשלה הבא ולהמיט על ישראל אסון נוסף, במקום להשאיר את הבחירה הדמוקרטית בידי העם.
