מזה כעשור נדמה כי פופוליזם חסר מעצורים של התקשורת קובע פעם אחר פעם מי שולט במדינה. קבוצה קטנה של עיתונאים מצליחה להביא לשינויים פוליטיים רדיקלים, כאילו הפכנו למדינת עולם שלישי או לרוסיה האוטוקרטית של ילצין או פוטין.
ממשלתו של בנימין נתניהו נפלה בשנת 1999, בשל הסתה תקשורתית היסטרית ובלתי פוסקת. ייתכן ונתניהו לא הצטיין בתפקידו בשנים 96-99, אולם בוודאי שלא היה ראוי לשטף תעמולת הזוועה שהתנהלה נגדו ונגד בני משפחתו. תעמולה זו הביאה להקדמת הבחירות, והתקשורת חיבקה, באופן הרמוני והיסטרי כדרכה את אהוד ברק, והעלתה אותו לשלטון. "עניינים פעוטים" כמו גיוס עשרות מיליוני שקלים באמצעות עמותות פיקטיביות צונזרו ע"י התקשורת, ולא דווחו כלל, ומיטב הנוער, הפעילים הנמרצים של מפלגת העבודה, דאגו להתמקד בקלפיות בשכונות החרדיות, כדי "למנוע זיופים", רחמנא ליצלן, בעוד הארץ טובעת באוקיינוס של מימון בחירות בלתי חוקי.
בשנה הראשונה לשלטונו, זכה ברק לתקשורת אוהדת בנוסח רוסיה של סטאלין, זאת אף-על-פי שלא הצטיין בתפקידו, ייאמר בלשון המעטה מרובה, והיה גרוע מקודמו. משהתמוטטו שיחות קמפ דיוויד, ופרצה האינתיפדה השנייה, התחילה סוף סוף התקשורת לבקרו, באיחור רב, תוך שהיא מגלה הבנה למהלכים חסרי האחריות כגון הוויתורים מרחיקי הלכת בשיחות טאבה, כולל בשאלת זכות השיבה, מהלכים שנזקם עוד ממתין לנו בעתיד.
בבחירות 2003, התאגדה התקשורת סביב ההיסטריה האנטי חרדית, ואף הגזענית, והעלה את "שינוי" ל-15 מנדטים. לאחר הבחירות, "איתרגה" התקשורת את שרון, כלשון אמנון אברמוביץ', בכדי לאפשר את ביצוע ההינתקות. כל מהלכיו השנויים במחלוקת של שרון, באשר לביצוע ההינתקות (ללא קשר לתמיכה או להסתייגות מההינתקות עצמה), כגון העובדה שהתוכנית נגדה את מצע הבחירות שלו, שמפקד חברי הליכוד החליט נגד ההינתקות, הועלמו. קולות כשל פרופ' רות גביזון, שקראו בנסיבות שנוצרו לקיים בחירות חדשות או משאל עם, הושתקו, והתקשורת המשיכה לשאת את שרון על כפיים ללא "ביקורת מיותרת".
לאחר הטרגדיה שפקדה את שרון, לאחר שהקים את קדימה, סגרה התקשורת שורות סביב יורשו אהוד אולמרט, והמליכה אותו כראש הממשלה הבא, כפי שנהגה במקרים קודמים. התוצאה לא אחרה לבוא, וקדימה זכתה, אומנם בדוחק, בבחירות, עם 29 מנדטים.
במשך תקופה זכה גם אולמרט לתקשורת אוהדת, ואף מתרפסת, עד שבסופו של דבר, מסכת השמועות בנוגע לשחיתויות, והחלטה אומללה של ראשי הפרקליטות לגביית עדות על-אתר של מר טלנסקי, הביאו להדחת ראש ממשלה בישראל ללא כתב אישום - בניגוד לחוק יסוד הממשלה, המחייב פיטורי ראש ממשלה רק לאחר פס"ד סופי בעניינו.
פריימריז מפוקפק
עתה, כל אותם עיתונאים שקמו כנגד אולמרט, מעלים על נס, לפתע, את הצורך "ביציבות שלטונית", רחמנא ליצלן, ומבקשים, להמליך את ציפי לבני, באמצעות הליך פריימריז מפוקפק בקדימה.
לכל אלו יש לומר בשפה ברורה - קדימה איננה מפלגת שלטון. היא הוקמה על-ידי אדם, שבאופן טרגי, איננו מתפקד יותר, זכתה בבחירות בשל תהילתו של מייסדה, שהיה בסוף כהונתו אחד מראשי הממשלה האהודים ביותר, ואין למהלכים המתרקמים דבר עם דמוקרטיה.
אין הדבר דומה כלל להחלפתו של אשכול ז"ל, לאחר פטירתו בשנת 69' על-ידי גולדה מאיר ז"ל בתקופה בה המערך (מפא"י ואחדות העבודה ללא מפ"ם) זכה ב-1965 ב-45 מנדטים. או בהחלפתה של גולדה מאיר ז"ל, לאחר התפטרותה, על-ידי רבין ז"ל בשנת 1974, לאחר בחירות 1973 בהן זכה המערך (כולל מפ"ם) ב-51 מנדטים. או בהחלפתו של בגין ז"ל, לאחר התפטרותו, על-ידי שמיר יבדל"א, לאחר שהליכוד זכה בבחירות האחרונות ב-48 מנדטים.
אף-על-פי שבאופן פורמאלי בדמוקרטיה אלקטוראלית, האלקטורים, חברי הכנסת, נבחרים ל-4 שנים, אין לקדימה, מבחינה ציבורית ו/או מוסרית, מנדט, בנסיבות שנוצרו. מדובר במפלגה חדשה, שהתפקדו לה 70,000 מתפקדים שאין לדעת כלל מי הם, במה שעו"ד אלדד יניב קרא לו, בעניין אחר, "מפקד ארגזים". לפתע, כל מי שקראו ופעלו נמרצות להדחתו של אולמרט, באופן המפוקפק שבו הדבר נעשה, מבקשים, בעזרת התקשורת, להימנע, בכל מחיר, מבחירות חדשות, על-מנת להמשיך לשבת על כסאותיהם עוד כשנתיים.
מי שסבור שהפרימריז בקדימה והעברת השלטון במפלגה בת 29 מנדטים הינם "דמוקרטיה", המזכירה במשהו חילופי שלטון קודמים במדינת ישראל כמפורט לעיל, טועה ומטעה. הנסיבות שנוצרו מחייבות הליכה לבחירת מוקדמות במועד מוסכם גם אם תוצאותיהן לא תהיינה מקובלות על העיתונאים. ייתכן שה"קומבינה" של התקשורת תצליח להמליך את מי שחפצה ביקרה, אולם הדבר עומד בניגוד לעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה ובניגוד לחובת היציבות השלטונית.
בשולי הדברים כמובן, אין זה תפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית להתגייס לטובת מועמד כזה או אחר באופן המופקר והמשחית שהתבצעו הדברים בעשור האחרון, מה עוד שהדבר מתבצע על-ידי הצדקנים והמתחסדים למיניהם, שכל כך דואגים להתריע בימים כתיקונם על "ירידת קרנה של הדמוקרטיה הישראלית".
