סוף אוגוסט, יום ראשון בבוקר, החופש הגדול על סף סיום, רוב המדינה עסוקה בתחילת שנת הלימודים החדשה. אבל אנחנו, אני ושלושה ילדים בוגרים, בדרך לאילת, בדרכנו לנופש שארגנו פעילי "
ארגון נכי ישראל" לחברי הארגון, במלון אסטל וויליג'.
כמו כל חופשה מאורגנת, ציפיתי גם הפעם לאי סדר ברישום (צ'ק אין) למלון, אך כאן ציפתה לנו הפתעה ראשונה, הפתעה טובה, היה מסודר ומאורגן למופת, רוב החדרים היו מוכנים, וגם אם היו חריקות כאלה או אחרות, הן נפתרו ברוח טובה ולשביעות רצון כולם.
כפי שמבינים מהפתיח, הנופשים, חלקם הגדול מרותק לכיסאות גלגלים, כל אחד עם מוגבלותו אך כולם כאחד באו ליהנות, לשמוח, ולהפיק את המרב מהנופש. לבושים במיטב מחלצותיהם, מטופחים ומחייכים. פגישות נרגשות בשטח הלובי, הזדמנות טובה לפגישות של חברים מכל קצוות הארץ והפעם לא בהפגנות.
במשך כל ימי הנופש התבוננתי באנשים והתרגשותי גאתה, יותר מדי פעמים הדמעות איימו לפרוץ ללא שליטה. כאן ראיתי את הנתינה האמיתית, את השמחה האמיתית, את האהבה. הורים שמטפלים במסירות אין קץ בבן המוגבל, ילדים עוזרים להוריהם, בני זוג שתומכים באהבה בבני זוגם שלא שפר עליהם מזלם ועכשיו הם מוגבלים, אך לעומת זאת התמזל מזלם והם חווים נאמנות, מסירות ואהבת בני זוגם.
נשים מטופחות ויפות, ממבט ראשון קשה להבין מה הן עושות על כיסא גלגלים. גברים שנעים בזריזות בכיסאות הגלגלים שלהם, מנסים להספיק לעשות עוד דבר או שניים, להוכיח שהם יכולים, לא מאפשרים למוגבלות להגביל אותם. תינוקות מוסעים על ברכי הורה או סב, ונהנים מהמצב. ילדות מקסימות שמבקשות מהסבא שלהן להיכנס איתן לבריכה, והוא אינו מהסס, יורד מכיסא הגלגלים הישר לזרועות נכדותיו הצוהלות, אז מה אם הוא נכה, הוא בראש ובראשונה סבא, והוא ימלא את תפקידו נאמנה.
ערב ירד על אילת ובלובי המלון מרגישים בתכונה, התרגשות סמויה עוברת בין הנוכחים, כסאות גלגלים מפלסים דרכם בזריזות ובזהירות בין הנוכחים, כולם מחכים להופעה, יש זמרת וכולם רוצים להשתתף, הם משתתפים ומכל הלב.
השירה זורמת וממלאת בחום פנימי את הנשמה, ריקודים ספונטניים, לא נכנעים, גם אם הגוף אינו מתפקד על-פי הקצב זה ממש לא חשוב, גם אם מזייפים בשירה זה לא חשוב, כאן לא שופטים איש, כאן הכול בסדר, יש סבלנות וסובלנות. שיר רומנטי מתנגן ברקע, הזמרת מעודדת לרקוד, ומקדישה את שיר האהבה לזוז שהחל לרקוד, אישה מקסימה הזמינה את בן זוגה לרקוד, הוא קם בקושי רב מכיסא הגלגלים, ניתמך ונעזר בזוגתו האוהבת, שום דבר לא יעמוד בפניהם, בפני האהבה, הם רוקדים, מתגברים על הקשיים, מותירים הרבה עיניים דומעות בקהל, וזוכים למחיאות כפיים ספונטניות.
אהבת אמת
אני זכיתי, זכיתי לראות אהבת אמת, מסירות וקבלה, שמחה ואושר, כך לכל אורך הנופש. זכיתי לראות כיצד ניתן להתגבר על נכות, להתמודד, לשלב אהבה מסירות ומוגבלות, להרמוניה של אפשרויות. קיבלתי שיעור חשוב כיצד מתמודדים עם מוגבלויות שונות בלי להוריד את החיוך מהפנים, בלי להזניח את ההופעה החיצונית, בלי להחצין מסכנות.
התפעלתי מארגון האירוע, על הכול חשבו המארגנים, ביום הראשון חבילת ממתקים חיכתה בכל חדר, ערב טברנה יוונית זכה לתוספת אטרקטיבית, בר משקאות חופשי לשדרוג מצב הרוח, אטרקציות מקומיות הוצעו לחברים במחירים זולים במיוחד, ואפילו חנות "דיוטי ספורט" נרתמה לטובת האירוע והעניקה הנחות משמעותיות ביותר לחברי הקבוצה.
מילה טובה לצוות המלון, במשך חיי ביקרתי בבתי מלון רבים אבל לא זכור לי צוות כזה מסור, כל הצוות, החל מהקבלה, דרך יחידת המשק, אנשי הבר, המציל, וצוות חדר האוכל, כולם עשו מאמצים כבירים להנעים את שהותם של האורחים, אני יודע שזה ממש לא קל ולא פשוט להתמודד עם צרכי אורחים בבית מלון, על אחת כמה וכמה עם כל כך הרבה מוגבלויות וצרכים מיוחדים. צוות חדר האוכל עזר בכל בעיה, בהגשת האוכל, בהמלצות ובכל בקשה, בסבלנות ובסובלנות. מנהל המשמרת עבר כל ערב בין השולחנות לוודא שהכול כשורה וכולם היו מרוצים.
גם לאורחים אני חייב מילה טובה, אנחנו רגילים לראות בבתי המלון את הישראלי המכוער שמעמיס על הצלחות מכל טוב והרבה מדיי, כל טוב שלאחר מכן ניזרק לאשפה בבושת פנים. כאן ראיתי התנהגות אחרת, האוכל הטעים נערם בצלחות בהגיון, כמעט ולא נשארו על השולחנות צלחות עמוסות אוכל ללא שימוש, ואותי זה הרשים.
לסיום, אני רוצה להודות לפעילי "ארגון נכי ישראל" שרובם ככולם מתנדבים, על ששיתפו אותי בנופש זה, על החוויות הרבות שעברתי בזכותם ובזכות כל המשתתפים.
חברים/ות יקרים/ות יישר כוח, אתם ארץ ישראל היפה.
