כל מי שמחשיב את עצמו לאליטה, ושעיסוקו מאפשר לו להפיץ את דעתו ברבים, יגיד לכם שהוא בעד מדינה נקייה משחיתות. יש אפילו שיזהירו שהשחיתות הינה איום אסטרטגי על ישראל. עד כדי כך. אבל, אם תבקשו ממנו לומר משהו בגנותו של הנשיא המושחת עייזר ויצמן מנוחתו עדן - הצביעות תדריך את לשונו "לעגל פינות".
אריאל שרון הוכיח, שעם אליטה כמו שיש לנו, אפשר להפוך את השחיתות לנושא זניח. יש נושאים יותר חשובים. למשל, לתת גיבוי למנהיג שרומס מחסומים דמוקרטיים. יש אפילו שניסו לשכנע אותנו שהשחיתות (במידה) יאה למנהיג. וכדי לחזק את המסר הביאו ציטוט ממסכת יומא: "אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם כן, קופת שרצים תלויה לו מאחוריו". ולשרון הייתה וואחד קופה. אם לתמצת, אז בשורה תחתונה: היחס של (רבים מ-) מעצבי דעת הקהל בישראל לשחיתות, איננו עקרוני אלא סלקטיבי. מי שרוצה יותר פרטים, יבקש ויקבל מהמגדלור המוסרי אמנון אברמוביץ'.
העבריין לשעבר אריה דרעי בונה על המוסר הסלקטיבי הזה. תתפלאו, "הזכאי השחור" הצליח בחיזור עיקש לרכז סביבו מעריצים גם מהאליטה השמאלנית. שמעתי רבים שלמדו להכירו מקרוב שהודו: הוקסמנו. העיתונאי גדעון לוי הוא רק אחד מהם: "חזרתי מפגישה איתו די נפעם, אריה דרעי הקסים אותי" (הארץ / 11.9.08) והוא גם מסביר למה: "קדושת האדם חשובה לנו יותר מקדושת הארץ", אמר לו דרעי הצעיר בפגישתם לפני שנים. כנראה לא במקרה אני נזכר שגם טלנסקי הוקסם מאולמרט. קסם אישי מסתבר, הוא נשק אפקטיבי של נוכלים.
בעברו של דרעי יש כתם. כתם שאינו בר הסרה. ואת הכתם הזה הוא מבקש להדביק בבירת ישראל. עוד לא הגלידה העיר הכי קדושה לעם היהודי מהמושחת אהוד אולמרט, והנה אנו מתבשרים, שהעבריין דרעי משתוקק לרשת את כיסאו. סוקרים מעריכים שהסיכויים שלו טובים. הגורל כנראה זומם לעשות הצרחה: אולמרט לתא שהשאיר דרעי במעשיהו, ודרעי לכיסא שהשאיר אולמרט בירושלים.
אריה דרעי הוא לא עוד פוליטיקאי. מי שהורשע בעבירות מהסוג שדרעי הורשע בהן, דרכו חזרה למנהיגות חייבת להיות חסומה. לא החוק צריך למנוע ממנו, אלא הציבור. ואם ממש לדייק, אז הרב עובדיה יוסף. הוא, ורק הוא יכול לשכנע את הציבור, ועוד יותר את דרעי, למנוע את הביזיון הזה, שבראשות העיר הכי קדושה לעם היהודי - יעמוד עבריין שוחד.
ההתלהבות ותמיכת הציבור המזרחי, המסורתי והחרדי באריה דרעי מכילה בתוכה מחאה והתרסה נגד הממסד האליטיסטי האשכנזי השמאלני החילוני. יש כאן אמירה: "אין לנו אמון במערכת המשפט שלכם, ולא בערכים שלכם". ודרעי, שנהנה לקבל חיבוק משמאלנים כמו גדעון לוי ואחרים, עושה מניפולציה בתחושות הזעם והניכור של הציבורים האלה כלפי האליטה.
לסלוח לדרעי זה בסדר, אבל סליחה איננה מחיקת הכתם. כתם הוא כתם הוא כתם. סליחה פירושה מאמץ אישי של כל אחד מאיתנו לדכא את העוינות כלפיו, אם היא ישנה, שהרי כמו שאומרת הקלישאה, "הוא שילם את חובו לחברה" וחובתנו להתיר לו "לבוא בקהל ישראל". אבל לא להנהיג! היום זה ירושלים, מחר הוא בממשלה. תודה רבה: לא אלמן ישראל, ולא אלמנה ירושלים.
