הטור של פריצי

הבוקר נפצעו בנתניה אב ובנו התינוק שנורו ע"י רוכב אופנוע, אחרי שבתחילת השבוע נפצעו ארבעה מירי דומה של אופנוען בבית קפה. זה לא כולל את מטען החבלה שהוטמן באמצע השבוע אבל לא הביא לתוצאות. חלק גדול מהאנשים נפגעים מירי לא מכוון אליהם ובגלל כישורי קליעה גרועים ביותר של המתנקשים. נראה שנתניה היא העיר היחידה בארץ שאם היא תקים מטווח קליעה לאימון רוצחים ומחסלים, היא תקטין בכך את מספר ההרוגים.

אולמרט החל להיפרד וכולם אומרים לי שעוד נתגעגע אליו. תחילה זה נשמע לי מצחיק, אבל עכשו זה נשמע לי מפחיד, אחרי שגיליתי שכל מי שאמרו לי זאת מכירים אישית ומקרוב גם את ציפי לבני וגם את שאול מופז.

שבתאי עזריאל פנה מבעוד מועד לוועדה למינוי שופטים בבקשה להימנע מבחירתו של גולדברג הקשיש כנציב התלונות על שופטים. הוא בן 77 וזה כבר מעבר לגיל (70) שמותר לאדם למלא כהונה שיפוטית. מובן שצפצפו על שבתאי. כשביקש נימוקים ענה לו מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, שמאחר וגם את הנציבה הקודמת שטרסברג כהן, הם מינו בעבר לגיל שהיה מותר למנותה, אז למה שלא יתנו את אותה הטבה גם לגולדברג? יופי של תשובה. ובפעם הבאה שיבואו בטענות לקצין בצה"ל ששוכב עם חיילת שהיא מזכירתו, הוא ישמח להשיב להם שגם קודמיו עשו זאת וזה היה בעבר חלק מתנאי השירות המקובלים לקצינים בכירים, כך שאין סיבה להפלות אותו ולא לתת גם לו אותה הטבה. ושיצטט את מנהל בתי המשפט, משה גל, שכתב את הנימוק הזה בשם ומטעם הוועדה לבחירת שופטים. מוסרית וערכית - אין גבוה מזה במערכת המשפט שלנו. סתם מעניין אם השופט משה גל כותב את התשובות המטומטמות הללו על דעת עצמו, או שמישהו מכתיב לו אותן. בכל צורה - התשובה הזו היא בושה לאינטליגנציה ועצוב מאד שהוא נתן אותה. ועולה תמיהה: אם מערכת המשפט הישראלית יכולה ומוכנה "לוותר" לגולדברג על 7 שנים שחוצצות בינו לבין הזכות להתמנות לכהונת הנציב, מדוע מערכת המשפט הזו לא מוכנה לוותר לדרעי על 9 חודשים שחוצצים בינו לבין הזכות להתמודד על כהונת ראש העיר ירושלים?

השופט משה דרורי מבית משפט המחוזי בירושלים מוכר כשופט קשוב ובן אדם. רב צעיר שלומד לדיינות הואשם בפניו על שבויכוח שפרץ בינו לבין קופאית שעמדה ביציאה מחניון בתשלום ודרשה תשלום, הוא נמלט עם ריכבו (בלא לשלם) תוך שהוא פוגע בה ומותירה פצועה על הכביש. הפגיעה בקופאית באמצעות הרכב והפקרתה ללא עזרה רפואית היא עבירת תנועה חמורה ביותר. הנאשם הודה באירוע וסיפר כי נתקע ללא כסף, הבטיח לקופאית לחזור ולשלם, אך פרץ ביניהם ויכוח, הוא מיהר, היא חסמה אותו וכך דבר הוביל לדבר. בביהמ"ש השופט דרורי, בעצמו חובש כיפה ושומר מצוות, הוביל לפיוס כשהנאשם מביע חרטה מלאה בפני הקופאית והיא סולחת לו ונותר באולם רק החוק. כאן החליט השופט שלא להרשיע את הנאשם (למרות שקבע שהוא עשה את המעשה) ורק גזר עליו תשלום פיצויים לקופאית ו-180 שעות עבודה לתועלת הציבור (בתוספת שלילת רשיון וחילוט הרכב). בפסק דינו דרורי מנמק ומסביר את הרציונאל האנושי (והדתי) ומגלה כי הוא נמנע מהרשעה פלילית כדי לא לחסום את דרכו העתידית של הנאשם (ששמו נאסר לפרסום) אל כס הדיינות, משרה שיפוטית לה הוא מיועד להתמנות ואליה הוא חותר. יש מקום לשאלה מה אירע לפומביות המשפט, מדוע נאסר פרסום שמו של הנאשם שדרס קופאית והותירה פצועה בכביש ואם הציבור לא זכאי לדעת מיהם דייניו. מותר וחובה לשאול גם מדוע מקלים דווקא עם מי שמיועדים לכס השיפוט ומה ההשלכות של זה. בהחלט יש מקום לביקורת קשה ותמיהה רבה. מצד שני קשה שלא להעריך ולחבב שופט שיוצא מגידרו רק על-מנת להיות "בן אדם" ולא להרוס לאדם צעיר (אפילו רב...) את עתידו וסיכוייו בחיים. זה לא מזיק כשלשופטים יש גם ראיה רחבה יותר, אנושית יותר. פסק הדין אכן מגלה מתוך דפיו את המאמצים הניכרים שעשה דרורי כדי לתרץ את אי ההרשעה הנדירה הזו. רק לביקורת אחת אין לשופט תשובה ויש חטא אחד שביצע השופט דרורי שעליו אין מחילה ואסור שתהייה כזו: למה את פסק הדין שלו, המסביר גזירת 180 שעות עבודה על נאשם הוא היה צריך לכתוב ולמרוח על פני 321 עמודים מלאים? 30 עמודים לא היו מספיקים לנו להבין? למעוניינים: קישור לפסק הדין