העיניים רואות והשכל ממאן להאמין עד כמה צינית יכולה להיות המציאות. בימים אלה שבין כסה לעשור, מן הראוי היה שרבים מבין מנהיגינו יבקשו רחמי שמיים על מעשיהם ועל התנהגותם. אין תקווה שאכן כך יקרה, אך בכל זאת אולי יימצא צדיק בסדום.
הציבור הישראלי צופה באופן פאסיבי באחד הפרקים הנלוזים בתולדות ישראל: קבורתה ללא בכי ודמע של "ועדת וינוגרד" ומסקנותיה. ההלל והשבח מגיע לכל אלה שבמיומנות ראויה להערצה הצליחו להשכיח את מסקנות הוועדה כלפיהם ולרוץ קדימה אל עבר הממלכה המובטחת בה יש מנעמי שלטון כיד המלך וסביבה סחי וגועל.
ועדת וינוגרד לא השאירה מקום לתהיות מיותרות. היא קבעה, שחור על גבי לבן, שמאז שנת 2000 ועד 2006 כל הצמרת הפוליטית והצבאית נרדמה בשמירה על אזרחי המדינה. הניתוח היה קשה מאוד, אך הפלא ופלא, כל אלה שאמורים היו לתת דין וחשבון פוליטי או מוסרי על אחריותם בנעשה, התאוששו מהר מאוד וכיום הם מבקשים שוב להתייצב בקדמת הבמה הפוליטית.
ועדת וינוגרד מותחת ביקורת קשה ביותר על מר ברק ומדיניותו לאחר הנסיגה מלבנון. אין צורך להיות מומחה גדול בהבנת הנקרא כי הדברים שהוועדה מטיחה בברק וממשלתו ובצמרת הצבא באותה התקופה, קשים מאוד. חוסר ההחלטיות, מדיניות ההכלה או ההבלגה, חוסר המעש כלפי מה שקורה בלבנון מוסברים בדוח באותיות קידוש לבנה. ולמרות כל אלה, טוען מר ברק לכתר ראש הממשלה ואם המהלך לא יסתייע הוא דורש לפחות את משרת שר הביטחון בממשלה שבראשה תעמוד, לפי הגדרתו, מי שאינה מסולת לענות בשלוש בלילה לטלפונים בהולים, וכמי שאחראית על אחד ההסדרים הגרועים ביותר, הוא ההסדר 1701 בדרום לבנון.
אם מר ברק חושב כך, מהיכן תעצומות הנפש להיות שר ביטחון בממשלה של מי שלדעתו אינה ראויה לכך? הבושה אבדה. ועדת וינוגרד עצמה מותחת ביקורת קשה על דרך התנהלותה של שרת החוץ ציפי לבני, אך מי יתאמץ לחזור ולקרוא את הפרקים הרלוונטיים?
מר מופז שהודיע במסיבת עיתונאים על כוונתו לקחת פסק זמן מן הפוליטיקה, הסתפק בכמה ימי חופשה עם משפחתו וככל הנראה, יחזור להיות חלק מן הצמרת של מפלגת קדימה, במיוחד לאור ההערכה שבזכות הישגיו המצוינים, הוא גם יקודם קדימה לתפקיד יותר בכיר של שר חוץ. מה חשובות מסקנות וינוגרד על תפקודו של מר מופז כרמטכ"ל וכשר ביטחון, ולאחר מכן כשר וחבר הקבינט הביטחוני בממשלת אולמרט שיצאה למלחמה שמר מופז תמך בה? העיקר הפסון. עד היום בציבוריות הישראלית לא נדונה סוגיית אחריותם של כמה אישים בולטים, ומר מופז ביניהם, לכשל החמור של הצבא במלחמת לבנון השנייה ולפניה. גם כאן ניתן לשאול שאלות נוקבות, ברם טוב יותר שתישארנה רטוריות.
מפלגת הגמלאים א' או ב', מה זה משנה, תיכנס לכל ממשלה. השר איתן הצהיר מפורשות שכל עניינה של מפלגתו לשבת בקואליציה כי אין לה מה לעשות באופוזיציה. גם אחריותו של מר איתן אינה נופלת מאחריותם של שרים אחרים בכל הנוגע למלחמת לבנון השנייה, אך אם ניתן לשווק הישגים עצומים לגמלאים ובמיוחד לניצולי השואה כאשר בפועל אין כלום ואמי, ניצולת שואה וגמלאית, לא קיבלה עד היום ולו אגורה אחת תוספת לקצבתה, מה יש לתמוה על לקיחת אחריות על מלחמת לבנון? העיקר להיות בממשלה.
הקיצוץ בתקציב
ועדת וינוגרד קבעה מפורשות שאחת הסיבות המרכזיות לכשל של הצבא במשך שנים היה הקיצוץ הגדול בתקציב הביטחון, עד כדי אי-יכולת לאמן את המילואים וגם את הסדיר. ומי היה אחראי על המדיניות הזו אם לא מר נתניהו כשר אוצר הנחשב בעיני אילי ההון למוצלח שבשרי האוצר של ישראל?
קביעה זו אינה מפריעה למר נתניהו לטעון שיש לחזק את הצבא ולהעמיד לרשותו את התקציבים הדרושים למען בטחון המדינה. זו מנטרה מוכרת כפי שגם המנטרה על העמדת החינוך בראש סדר העדיפויות, ככל הנראה באותה צורה שבה הועמד כאשר מר נתניהו קיצץ את תקציבי המערכת בהרמת גרזן חד כתער. ללהקת התומכים והטוקבקיסטים האמת אינה חשובה.
הגוזמה המבחילה ביותר בתיאטרון האבסורד הזה היא מפלגת מר"צ. היא מנהלת גם מו"מ כדי להיכנס לממשלה. הייתכן שהח"כית זהבה גלאון שכחה את ביקורתה על הממשלה הנוכחית ועל מאבקיה למגר אתה? האם שכחו חברי מר"צ הנמרצים מה גדולה הייתה ביקורתם על המלחמה וניהולה על-ידי ממשלת אולמרט-פרץ-לבני? צביעות וגסות רוח. עצם העובדה אינה מפתיעה כלל ועיקר. אלה נבחרנו ואנו במו - ידינו הבאנו אותם אל המקום שבו הם נמצאים. מרום מעמדם הם מסוגלים לצחוק על כולם כי הם בטוחים שבפעם הבאה, שום דבר לא ישתנה.
לצערנו, למרות וינוגרד ולמרות כל הקלקולים העלולים לגבות חיי אדם, נבחרנו ימשיכו את החאפלה שלהם. הבעיה שהם לא ישלמו עליה, אלא אנחנו והמחיר עלול, חלילה, להיות כבד ביותר.
לכל הקוראים ולעם ישראל בכלל, ברכות של שנה טובה וחגים שמחים נתפלל כולנו: "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה".
