סליחה על ההפרעה בפסטיבל ההשמצות. אם אפשר לעצור לרגע את צחצוחי החרבות ומחול הדה-הומניזציה. מרגע פרסום הידיעה היו כולם תמימי דעים בקשר לניסיון ההתנקשות בפרופסור שטרנהל. יותר מדי תמימי דעים, יותר מדי נחרצים למגר את האנרכיה. קשה לשכנע עם שלם לגרש למעלה ממאתיים אלף אזרחים מביתם עבור עתיד לוט בערפל, במיוחד לאחר כישלונות צורבים בניסיונות הקודמים. אבל אדריכלי אוסלו וההינתקות הוכיחו שהם לא יתנו לכלב לכשכש בהם, הם ימשיכו לכשכש בכלב מעמדת הזנב.
ראשית, מכל האירוע נודף ריח שמפניה רע וחריף מאד. העיתוי של בחירות בפתח, בחירות שיכריעו אולי את גורל התהליך המדיני הצולע ובהן די ברור שמפלגות המרכז-שמאל לא יתפסו את רובו של בית הנבחרים, מזכיר לי משהו מערב הסכמי אוסלו. מאותה הפגנה שבה השתתפתי ובה חולקו כרזות רבין במדי אס אס. כשהתגלה שהכרזות לא יצאו ממחננו היה מאוחר מדי, אנחנו כבר הפכנו לפנאטים, ואוסלו כבר נחתם. אגב, גם זו שאלה, איזו מדינה נורמלית שוכרת אנשי ביטחון מטעמה שיתסיסו את האווירה.
תקדים שמפניה מטיל את חובת ההוכחה על השב"כ ולא על הימין. כרגע, כל מה שיש זה כרוז שנראה פיקטיבי ומעורר חשד ביותר וגוף "טרוריסטי" חדש שמזכיר בניסוח ובצורת ההתנהלות את ארגון אי"ל, מעשה ידי השב"כ. גם אם יש ארגון טרור יהודי, אין שום קשר ענייני בין מיגורו לסוגיית פינוי ההתנחלויות, אבל כמה קל להלהיט את היצרים.
שנית, השלטון בישראל הוא לצערנו, אחד הגופים האלימים במדינה. וכל הפוסל-במומו פוסל. באירועי עמונה פוצחו גולגולות של צעירים בני 15, אויבי המדינה, בנות דתיות הותקפו מינית בצורה בוטה. זו כמובן אינה אלימות שמסכנת את הדמוקרטיה, זה נקרא שלטון החוק. אלימות שקטה זו שמה ללעג וקלס את כל המילים הגבוהות על שוויון בפני החוק ומעמד בית המשפט.
וחשוב מכל, כשפרופסור שטרנהל טוען שזו סופה של הדמוקרטיה, לאיזו דמוקרטיה בדיוק הוא מתכוון. אין כאן דמוקרטיה כבר שנים. לאט ובשקט מחוסל כל עקרון דמוקרטי בסיסי ואין פוצה פה ומצפצף. לצורך העניין מצורפת רשימת מלאי קטנה.
הממשל
מאז שהבין השמאל כי רוב אין לו במדינה, הוא עשה הכול כדי להמשיך לנהל את המדינה גם בלי רוב. כך מתו להם עקרון שלטון העם והכרעת הרוב. בגין עלה לשלטון אבל זנח את דרכו בצעד היסטורי. על הדרך, הוא הסכים עקרונית לעקרון שטחים תמורת שלום גם עם הפלשתינים, עקרון שלא בטוח כי היה מקובל אז על-ידי הרוב.
בממשלת רבין ערב הסכם אוסלו לא היה רוב למהלך. השיטה הייתה לקנות הכול בכסף, ללא הבדל דת, גזע ומוצא פוליטי. נתנו לאחד וולבו ולשני מיצובישי וקנו את הרוב הנחוץ. התפיסה שהכול סחיר הולידה את פינוי-פיצוי, אך דא עקא, יש רק ציבור אחד שלא קונים בכסף, אותו צריך להכפיש. כך מתה גם הדמוקרטיה הייצוגית, נוצר פער בלתי הגיוני בין רצון הבוחר לצורה בה הוא בא לידי ביטוי בהחלטות הכנסת.
שרון הגדיל לעשות, הוא פעל נגד רצון הבוחר ורצון מפלגת השלטון שבשמה פעל, ופיטר את מתנגדי ההינתקות מהממשלה על-מנת ליצור רוב, אקט דיקטטורי להחריד.
בית המשפט
בתחילת שנות התשעים, הכניס אהרן ברק את עקרון האקטיביזם השיפוטי, לפיו הכול שפיט, ורצח באופן סופי את רצון העם והפרדת הרשויות. לא משנה איזו החלטה תקבל הכנסת, בשורה התחתונה ייקבע בית המשפט מה לעשות. השר פרידמן מנסה, מעט ומאוחר מדי, לתקן את התוצאות ההרסניות - שפל חמור באמון בבית המשפט ובמוסדות השלטון.
הצבא
בראיון עם משה בוגי יעלון במוסף שבע ימים, הוא טוען כי מי שניהל את הצבא בתקופתו היה פורום החווה. המלצותיו, מנוייו וחוות דעתו היו רק לצורך הפרוטוקול. הצבא הפך לגוף פוליטי, ובוגי פינה את מקומו לרמטכ"ל מוצלח, עושה דברם של חברי פורום החווה. וכך, מת גם צבא העם. הוא הפך מגוף ביטחוני לגוף חצי אזרחי בעל אג'נדה פוליטית. במו עיני ראיתי את נציגי שלום עכשיו בכל מחסום בדרך לגוש קטיף, מזכירים לחיילים מי פה בעל הבית.
עוד לא דיברתי על השחיתות של המנהיגים, על תקשורת שהפכה מכלב שמירה של הדמוקרטיה לכלב שמירה על אתרוגים, על הורדת הציבור הכתום מאוטובוסים בדרך להפגנות וחיסול חופש הביטוי. על כל אלה כבר נשברו קולמוסים ומקלדות לרוב.
אסיים רק בבקשתי הצנועה מכל מגני המעשה: לפני שאתם קוראים לנו משמידי הדמוקרטיה, לפחות תשאירו לנו משהו להרוס.