עם קום המדינה בעת החדשה, התאפיינו אבות האומה המייסדים בכך כי חפרו החפירה וקברו בה את קרדומם. זה המשל, והנמשל? השרות הציבורי ורווחת האומה עמדו בעדיפות הראשונה לנגד עיניהם. ובאשר לטובתם האישית? זו שוכנת במקום השני מתוך עשר אפשרויות כאשר העשר הוא קיומו האולטימטיבי של העם עליו נבחרו להיות מופקדים.
במאמרי מהחודש הקודם הזהרנו הקוראים נמרצות כי שיני הנחש היושב לכסא ראש הממשלה עדיין נוטפות ארס וכי ייטב לכולנו לכלאו במהרה בימנו בכלובי הליזול של השב"ס ולא יבולע לכולנו. את אשר יגורנו בא לנו. השבוע התיז הנחש ארסו ביתר שאת, כולנו, כל עם ישראל אפשר ויורעל אנושות. אך בנוסף, אפשר כי אנו מתעלמים מהגורמים המאפשרים למושחתים כאולמרט וחבר מרעיו לבצע את זממם כנגד הציבור בהשתמשם בדמוקרטיה על-מנת לקעקע הדמוקרטיה.
אולמרט אינו רלוונטי בישראל אך בכל האמור ביחסי חוצנו ניזקו האפשרי עדיין רב. כל אמירה שלו ובוודאי באשר למסירת שטחים שאינם ברשותו וסמכותו אומנם לא תיושם אך מסנדלת את ישראל בהתחיבות "ראש ממשלה ישראלי" ובכך מקרבת מלחמה בין ישראל לפלשתינים-חיזבאללה-אירן וסוריה משמבינים הם כי ישראל לחיצה ועוד לחץ פה, לחץ שם, אפשר וימוטתה.
תובנתם זו של אויבינו הערבים יש לה רבות על מה לסמוך. מאז ימי אוסלו "העליזים" ועצם ימינו אלה אויבינו לוחצים ואנו נסוגים, אויבינו לוחצים עוד ואנו נסוגים עוד וחוזר חלילה. כך אירע בהסכמי אוסלו א'-ב'. כך אירע בארועי האינתיפאדה השנייה של שנת 2000. כך אירע באירועי גירוש גוש קטיף והשתלטות החמאס על רצועת עזה. כך אירע בעקבות גשם הקסאמים על ישובי הנגב המערבי ללא תגובה ישראלית נחרצת. ישראל נלחצת ומוותרת על רמת הגולן כאשר סוריה מצייצת מלחמה, ישראל שוב נלחצת ומוותרת על חוות שבעה כאשר החיזבאללה מצייץ מלחמה והרשימה הולכת ומתארכת.
הצהרת אולמרט בראיון החג לפלונים, אותם הזוטות ברנע ושיפר, ההופכים המושג עיתונות חופשית ללעג וקלס, בדבר מוכנותו למסור ללא תמורה כל פיסת ארץ עד קווי 67 כולל שטחים בירושלים ורמת הגולן מצביעים, בנוסף על אזלת היד וחוסר כושר עמידה ("עיפנו לנצח", זוכרים?), על מכירת חיסול של נכסי מדינת ישראל והעם היהודי בתמורה להצלת צווארו מחבל תאי הכלא.
ברי הוא כי העובדה שעיתון ידיעות אחרונות היוצא להגנת אולמרט גם כיום לאחר סילוקו של האולמרט מתפקידו מעידה בבירור על יחסי "קרצף גבי ואקרצף שלך" אשר עדיין קיימים בין הנהלת העיתון לאולמרט גם לאחר פיטוריו (נו בסדר, התפוטר) מרשות הממשלה. מכאן ניתן להסיק כי:
- בעלי העיתון מעריכים (בצדק או שאינו כך) כי שליטתם על מוחותינו הרופסים היא מושלמת וכך חופשים הם ללושם כחפצם.
- בעבר, לכאורה, נעשו עסקות שלמונים בין העיתון לאולמרט (אשר עדיין אינן ידועות בציבור אך ייוודעו בעתיד) אשר מחזיקים האחד את גרונו של השני בחיבוק שוחד לכאורה שאינו נתיק עוד.
- אולמרט והם יודעים את שעדיין שאינו ברור לנו קרי, אולמרט ייחלץ (כך "הם" מעריכים) ללא עברת קלון מחקירות המשטרה כנגדו ומכין חזרתו לפוליטיקה לאחר תום משך הזמן הסביר.
הדעת נותנת כי האמת נימצאת היכן שהוא באמצע דהיינו, שלוש האפשרויות שלובות יחדיו והתוצאה היא יחסי מדיה-שילטון בסיגנון סיציליאני מסוים.
רבים מאיתנו נאנחו בהקלה משסולק אולמרט מדרכה של מדינת ישראל ובדין. מאידך עלינו להפנים כי האולמרט אינו הבעיה, האולמרט הוא הסימפטום לבעיה. הרקב מושרש עמוק במסדרונות השלטון וסילוקו של האולמרט אשר הינו הכרחי ברמות קיומיות למדינה, לא יביא מזור לתחלואינו הלאומיים. זוהי אינה סוף הדרך, זוהי רק ההתחלה.
ומכאן מגיעים אנו לסיבות האמיתיות להשתלטות הפרזיטית של קבוצות אופורטוניסטים על נכסינו הלאומיים כאשר טובת הציבור רחוקה מהם ת"ק פרסה ואינה מהווה כלל שיקול בפעולותיהם. עלינו ללמוד מההסטוריה ולא יבולע לנו. הדמוקרטיה הינה שיטת שילטון עדיפה אומנם על כל השאר אך פגיעה ובעלת מדד קיעקוע גבוה בידי כל אופורטוניסט תאב שילטון ולכן נדרשת תחזוקה שוטפת ונימרצת לתקפותה.
בשנת 1933 נכנעה ממשלת ווימאר הגרמנית הדמוקרטית החלשה ונפלה חלל לתעלולי בעל השפמפם אדולף היטלר ומפלגתו הנאצית ואפשרה עלייתו לשילטון טוטליטרי על גרמניה עקב שלשה תחומי קשרי שחיתות ותועלת בין:
- מערכת משפט מפרגנת ושלטון.
היטלר עלה לשלטון משום שהשכיל (בשלל אמצעים) לרתום את השילוש הבלתי קדוש לשרותו. מעלה בזיכרוננו מישהו?
מאז שנות התשעים מתנהלים בישראל קשרי השילוש הסרוח הזה בדיוק באותה המתכונת הגרמנית של תחילת שנות השלושים. קשרי המשולש המושחת הון-מדיה-משפט>שלטון אפשרו לאריאל שרון ולאולמרט להגיע, לתעתע ולאחוז בשלטון ממש כפי הדוגמא הגרמנית ד'אז.
באם חפצי קיום אנו עלינו להחזיר את מרכיבי השילוש הסרוח למתכונתו הנכונה, המאוזנת. מכאן שעלינו לחסום ולאזן את דרכם לכוח יתר באמצעות חקיקה מתאימה ואכיפה מתאימה עוד יותר. על-מנת להיות יעילים חייבים אנו לטפל בשלושת מרכיבי השילוש הסרוח בו-זמנית ולא נכשל בכך.
המסע המתוזמר כנגד משפחות הפשע, הנכון וראוי לכשעצמו, בא לאמיתו של דבר להסב את תשומת הלב הציבורית מהנושאים החשובים מונים רבים והם כאמור יחסי הון-מדיה-משפט>שלטון, הפועלים במתכונת משפחות ואירגוני פשע אך ניזקם רב מונים רבים, ולגרום לנו להאמין כי השלטון פועל לטובתנו בכך שמבער הפשע מרחובותינו. האמת המרה? לא מניה ולא מקצתה, אלה הם "סיפורי לילה לילדים מפגרים". השלטון פועל לטובת חבריו ולבזיזת רכושו ודעתו של הציבור, טובתינו היא ממנו והלאה.
יקל להבין מדוע הפך השלטון בישראל של המאה העשרים ואחת לתואמה של גרמניה של שנות השלושים למאה העשרים. די אם ניזכר במחטף השלטוני ו"המהפכה החוקתית" שערך בית המשפט העליון בתחילת שנות התשעים למאה הקודמת ובכך הכתיר באורח חד-צדדי, הלכה ולמעשה, את עצמו לשליט-על על כלל עם ישראל.
המהפכה החוקתית הפרה את האיזון ההכרחי בין זכויות הפרט לזכויות המדינה בבטלה את זכויות הציבור לעומת יד חופשית, למצער מוחלטת, בעבור זכויות הפרט. לאחר הכל הפרת האיזון שרתה את מהלכי ההשתלטות של בית המשפט העליון על מדינת ישראל בכך שגימדה את זכויות המדינה קרי, הכנסת, לעומת השליטים החדשים בבית המשפט העליון.
בית משפט זה מיצב עצמו כבעל אג'נדת שמאל קיצוני אחידה המעצימה מיעוט בעם ודורסת חלקו האחר בשם אותה אג'נדה. בית המשפט העליון כירסם אנושות בתקפות הדמוקרטיה הישראלית בכך שהיווה מגינו, שלא כדין ולא בדין, של המיעוט בעודו דורס את הרוב ובכך גרם לרוב העם לאבד אמונו בו וכתוצאה, בכלל הדמוקרטיה הישראלית. בכך העצים בית המשפט העליון את שהיה רוחש על אש קטנה בעבר, ללהבת שחיתות המאכלת כל חלקה טובה בינינו. מכאן יכול "עיתונאי-שופט-בעל הון" המחזיק באג'נדה זהה (לעיתים אך לכאורה), המקושר היטב לבעלי האג'נדה התואמת במסדרונות השלטון קרי, בית המשפט העליון וזרוע הביצוע שלו, פרקליטות המדינה, לעשות ככל העולה על רוחו בגיבוי מדיה מפרגנת בלא שיסתכן בהעמדה לדין וכל זאת בשם מנטרת "זכויות הפרט" המתוגברות והעודפות, אפילו ופוגע הוא בסיכויי קיומו של הציבור אשר עליו הוא נימנה.
הגוף השלטוני הבלבדי המסוגל לאמוד הנזקים האדירים שכבר נגרמו ולהסב האיזון בין שלוש רשויות השלטון (המחוקקת, השופטת והמבצעת) לממדיהם הטיבעיים ובעקבותיו לניתוק הקשר הסרוח בין הון-מדיה-משפט לשלטון, הוא כנסת ישראל. על חברי הכנסת להתעשת ולבצע תפקידם הציבורי-ממלכתי אליו יועדו מטעם בוחריהם.
אין להוציא את כנסת ישראל על שלל חבריה ממעגל האשמה להתדרדרות ישראל לתהומות השחיתות. מזה למעלה משני עשורים שאזלת ידה של הכנסת כגוף מחוקק עליון, נירפה ונהנתן יצרה את הריק אשר אליו נשאבו אותו חמדן תאב שלטון אהרן ברק ומשובטתו אחריו דורית ביניש בנצלם לשם כך, מעשה קרדום לחפור בו, מעמדם כנשיאי בית המשפט העליון. חובתם של חברי הכנסת להכיר באחריותם ולתקן את אשר עוללו מצידם.
ברי הוא כי רק בחירות כלליות נותנות בידי העם הסיכוי להציב חברי כנסת ותיקים כרעננים, ישרי דרך החדורים להט עשיה ציבורית לשם שמים, המסוגלים למנף השינוי ההכרחי ולשלוח את אותם נהנתני ומושחתי הכנסת העכשווית, מוכתמי "האולמרטיזם" החלול, אחר כבוד לביתם או למצער ל"מכון לגמילה משחיתות" היא האופוזיציה.
ומה עלינו לעשות בנידון?
דניאל פרידמן כבר החל במלאכה ויבורך על כך. מאידך, הנעשה הינו מעט מדי, אנמי מדי, אם גם עדיין לא מאוחר מדי. יש להעמיד מערכת המשפט להיות שותף מלא ומאוזן עם שתי הרשויות השלטוניות האחרות תוך האצלת עקרון הפרדת הרשויות בנחרצות. יש לבטל ולהסב את תוצאות "המהפכה השיפוטית" הברקית לחלוטין. כוחות האופל האנטי דמוקרטים כגון מפלגות מר"צ (בתמימות אווילית) והעבודה (בהגנתה על מושחתים ושחיתות) ועוזריהם ממפלגות אנטי-ישראליות/יהודיות כמפלגות הערבים הישראלים/פלשתינים, הרואים בבית המשפט העליון עזר כנגדם להגשמת מאוויהם הלאומיים, עדיין עמלים קשות לשמר ההגמוניה השמאלנית הקיצונית בישראל באמצעות שימור ההגמוניה של בית המשפט העליון על-פני כנסת ישראל, היא נציג הריבון האולטימטיבי במדינה דמוקרטית. חסימת דרכם הכרחית לקיומנו.
יש לצמצם מספרם של חברי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים לשניים בלבד לעומת שלושה כיום (צימצום העושה את כל ההבדל) ולפתוח דיוני הוועדה ושיקוליה לפיקוח הציבור. יש לחטא דיוני בית המשפט העליון באמצעות אור השמש בעבור הפיקוח הציבורי. נוהגי 'ניגוד עניינים' הרווחים במערכת המשפטית יוגדרו במדויק ככל הניתן ולחומרה בחקיקת כנסת וישודרגו למעלת עברה פלילית, שופטים שיעברו על החוק יטופלו בחומרה כנהוג לגבי עברה פלילית (השופטים אינם מעל לחוק).
ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת תקים ועדת משנה לפיקוח בנושאים אלו (ניגוד עניינים) על התנהלות בית המשפט העליון ומערכת המשפט כולה ותתריע ותפעל אופרטיבית וחקיקתית כנגד חריגים. תלונות כנגד שופטים ומערכת המשפט יידונו על-ידי וועדה ציבורית בילתי תלויה ושקופה לבחינת הציבור, באמצעות גוף ציבורי בלתי תלוי ובראשות איש ציבור ולא על-ידי נציב תלונות בודד כנהוג היום.
יאסר על חברי בית המשפט העליון כמו גם שופטים בכלל הערכאות לכל קשר, ישיר אם עקיף, עם המערכת הפוליטית (תוך אך גם מחוץ לתפקידם) למעט דיוני בית המשפט ולמעט אלו שאושרו על-ידי שר המשפטים והמתנהלים בנוכחותו. עברה על כללים אלו תשודרג בחוק למעלת עברה פלילית.
הדלפת מסמכי דיונים בבית המשפט על-ידי שופטים תשודרג בחוק למעלת עברה פלילית. כלל השופטים במערכת המשפטית יחויבו בהגשת דוח הכנסות ונכסים שנתי אשר יהיה חופשי לעיון הציבור ויהיה תחת פיקוח הדוק של ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. בקצרה, על השופטים לחדול להיות פוליטיקאים ולהתרכז במילוי תפקידם, הוא השפיטה.
יש לעצור ההפרטה הפרועה ולכלכל צעדי הכלכלה הקפטליסטית "החזירית" בשום שכל ולהחזירה לאיזון במתכונת כלכלה קפיטל-סוציאלית אשר הינה קו האמצע המאזן בין הכלכלות הכישלוניות לכשעצמן, הקפיטליסטית והקומוניסטית. יש להשית מס אמת פרוגרסיבי על בעלי ההון אשר יהווה צדק כלפי הציבור מחד אך לא יפגע מאידך אנושות בעסקיהם ובכך בכלכלתנו הלאומית. יקבעו מדדים מוסכמים באשר לשכר בכירים ותגמוליהם "מעל ומתחת לשולחן" במערכת הכלכלית השלטונית כמו גם הציבורית ואלו יהיו תחת פיקוח וועדת הכספים של הכנסת.
כפי שגלשנו מאיזון בכל תחום מחיינו כך גם כאן גלשה הכלכלה מאיזון בריא: 'פרט-ציבור', לטובת זכויות הפרט היזם, החשובות אומנם מעין כמותן, אך אינן יכולות לבוא על חשבון כלל הפרטים בציבור. ישראל צועדת בתחום זה במידרון דמוי-האמריקני החלקלק והתוצאה המשברית אפשר ותהפוך זהה במוקדם. עלינו לצאת מההנחה הבדוקה ולהפנים כי שוק החופשי מכל מעצורים ובלמי פיקוח ממשלתי כלשהם ייתדרדר במוקדם לשחיתות אישית וציבורית ולגזל כספי הציבור והפרטים החלשים וקשיי היום בו ממש כפי כפי ששוק כלכלה קומוניסטי יגיע בדיוק לאותה התוצאה אך מצידו השני של המתרס.
יש להעלות את רף האכיפה והענישה מונים רבים, לרמות בלתי נסבלות, לאותם שניתפסו בקשרי הון-שלטון מושחתים כגון קנסות מנדטוריים של מיליוני שקלים כנגד אישים ועשרות עד מאות מליונים שקלים כנגד חברות כמו גם החרמת כל רכוש אישי של העברינים לטובת הציבור. בקצרה יש להפוך הפשע לבילתי משתלם. יש להקים גוף ציבורי בלתי תלוי אשר יכונס ויחווה דעתו ויפסוק אחרון בהתאם לקריטריונים מוסכמים בכל מקרה של הפרטה לאומית אסטרטגית ואשר יפעל יחדיו עם וועדת הכספים של הכנסת אשר לא עמדה על המשמר הציבורי וכשלה משך זמן רב בעניין זה מפאת חשבונאות ביבים פוליטית.
יש לקבוע קווים אדומים ברורים ככל הניתן אשר יגובו בפסיקות בית דין תקדימיות, בין חופש הביטוי והמידע הלגיטימי והנחוץ בחברה דמוקרטית, לסרוסו של זה על-ידי עיתונאים תאבי רייטיג וקישרי מדיה-שלטון מושחתים. יש לקבוע עונשים חריפים, קנסות מנדטורים של מיליוני ועשרות מיליוני שקלים על מפיצי שקרים, מוציאי דיבה, מעוותי עובדות. יוחזר "כלב השמירה של הדמוקרטיה" לממדיו הטיבעיים.
יש להפוך את מועצת העיתונות לגוף ציבורי מאוזן בעל שיניים המגובה בחקיקה אשר יוסמך להטיל עונשים החל משלילת תעודת העיתונאי דרך קנסות כספיים אדירים ועד המלצה בעלת שיניים לעמדתו לדין פלילי וכליאתו של העבריין. יש להפוך עברות עיתונות לעברות פליליות לכל דבר. כפי שאנו כולאים מחבלים הקמים להחריבנו כך עיתונאים הגורמים לחורבן סיכויי קיומנו במידה ועברו על החוק וכללי האתיקה העיתונאית הינם מחבלים לכל דבר ועונשם בהתאם (זהירות, גם כאן נידרש איזון מדוקדק בנושא חופש הביטוי והמידע).
חייבים אנו לחדול מאמות מידה שונות למעשים זהים. יש לגזור גזרה שווה בין שודדי חנויות לדוגמא לבין עיתונאים סורחים. אלה גונבים סחורות ואלו גונבים בערמה וסילופי עובדות דעתו של הציבור, גנבה היא גנבה היא גנבה, רק שנזקם האפשרי של עיתונאים סורחים רב מונים רבים.
הטיפול בגורמי השילוש הסרוח המרכזים לעיל ינתק וישטח מאליו את ספיחיהם המושחתים כגון קשרי מדיה-משפט, קשרי הון-מדיה (מוזס, לכאורה, כבר אמרנו?), קשרי הון-משפט (שנספור כמה בתים בבעלותו של עובד המדינה לשעבר אהרן ברק?) וכן הלאה אשר יובילו בסופו של יום לניקוי אורוותינו הצואות. בכך נביא את השחיתות הציבורית, אשר קשה אומנם לראותה מחוסלת כליל, לרמה נסבלת דהיינו, תחת שליטה.
סכנת ה"שילוש הבילתי קדוש" לעיל לקיומו של העם והלאום בארצו גדולה יותר מכלל הסכנות הסביבתיות והגאופוליטיות יחדיו. איומי החיזבאללה, סוריה, אירן והחמאס במקובץ, מחווירים לנוכח הסכנה השילטונית הפנימית. עלינו לעסוק מעט פחות בסכנות החיצוניות ולהשקיע יותר ממאודנו ומאמצינו בסיכול הסכנות מבפנים, כפועל יוצא נעצים לכידותנו וחוסננו הלאומי ובכך יקל עלינו להתמודד עם הסכנות מבחוץ. ראיון החג שהעניק אולמרט לברנע את שיפר ממחיש עד כמה גדולה הסכנה. נקעה נפשנו מבעלי שררה המוגנים על-ידי דמוקרטיה "מאתרגת", חיוורת, חלושה ואפסת יד, המקעקעים סיכויי קיומנו בעבור נזיד טובתם האישית בלבד (כבמקרי שרון ואולמרט לדוגמא).
אלו הם המחריבים את נכסינו האסטרטגיים-הלאומיים באמצעות העצמה מושחתת של חברי הגילדות מתוגמלי קשרי הההון-מדיה-משפט>שלטון אשר בתמורה, יתגיסו "ויאתרגום" בעודם רוכבים על גלי הזיותיהם התלושות של פוליטיקאים תמימים, הזוהים, מסניפי קטורת "שלום" מופרך, אשר יחסל בסופו של יום סיכויי ישראל לשרוד במרחב השמי.
בהרהור שני, בחג סוכות זה הבא עלינו לטובה האין עלינו לתלות (מטאפורית) את האולמרט בסוכותינו יחדיו עם שלושת המינים האחרים ובא לאתרוג בנוסך האגגי גואל? הרי כבר עייפנו מלשאת על גבינו נוכלים אשר "עייפו מלנצח" גם ובפרט אם יושבים הם לכיסא ראש הממשלה.
