חסד התשובה
שבת 'שובה' מכתיבה את נושא דרשתנו להיום - התשובה. התשובה היא חובתו, ובעיקר זכותו, של כל יחיד, ובמקביל - של הציבור. צדקה רבה עשה הקב"ה עם ברואיו שהורה להם דרך תשובה, מושג שאיננו קיים במערכת משפטית אנושית. בבי"ד של מטה תשובה וחרטה על ספסל הנאשמים יכולות רק להקל את העונש, אך לא למחוק כליל חטא, עון ופשע. רק מידת טובו וענוותנותו של הקב"ה הרעיפה על העולם את חסד התשובה.
ילוד-אשה הראשון, קין מפרשת בראשית, הרוצח הראשון, נחלץ מעונש כבד בכח התשובה שנתגלתה על ידו לעולם: "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא? ...יצא שמח, כמה שנאמר (שמות ד) 'הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו'. פגע בו אדם הראשון. אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר: כך היא כוחה של תשובה? ואני לא הייתי יודע!" (ב"ר כב,יג)
חז"ל לימדונו כי אפילו ה'חכמה' ו'הנבואה', שתי סמכויות-על, גם הן לא היו מכירות כלל באפשרות של 'תשובה' מחטא, אלמלי הקב"ה אשר 'עקף את כל הנורמות המקובלות': "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרַדף רעה'. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לקב"ה: חוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך' - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה" (ירושלמי מכות פ"ב).
ולא נתקררה דעתו של רב אבהו עד שהילל את 'בעלי התשובה' ורומם אותם יָתר על צדיקים וישרים 'מקוריים', ללא רצוא ושוב. וכך הכריז (ברכות לד,ב): "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין". התשובה נמנית על "שבעה דברים שקדמו לעולם" (תנחומא נשא יט), שהם בעצם תשתיתו של עולם.
מגזר? מגזרים?
זכינו בימינו לחוות ב'מיזר' שלם של בעלי תשובה - ובעלות תשובה! - המכריזים על עצמם ככאלו. הם גאים במעמדם, ולעתים רבות משפיעים על סביבתם רוח של 'התחזקות', ו'התקרבות'. מהם כתבו ספרים או הפיקו סרטים חצי-ביוגראפיים במטרה מוצהרת(?) להשפיע על אחרים להלך בדרכם; אשריהם ואשרי חלקם. נכון, יודע אני כי קיים גם זרם מהופך, בריחה אל מחוזות החילון. אך היום, בשבת שובה, מהפכים אנו בזכות ונותנים לבנו אל הצד המואר של המפה החברתית.
'מיזר' בעלי התשובה מזוהה בדרך כלל עם חוגים ותת-חוגים בציבוריות הדתית והחרדית בישראל (ובתפוצות); מהם מקורבי חב"ד, ברסלב, ש"ס, חסידויות, 'ליטאים', וכמובן לא נפקד מקומה של הציונות הדתית. ארגונים ומוסדות מתמחים במלאכת ה'קירוב' וההיצע מגוון ורב-אנפין. במחוזות הציונות הדתית נוכל לציין את הגופים הבולטים הבאים: 'מכון מאיר', 'ראש יהודי' ופעילי ה'הפצות' (ובקשת מחילה אם שכחתי לפי שעה גורמים חשובים נוספים). אשריהם ואשרי חלקם.
חולשת הציונות הדתית
וכאן מקום להצביע על מה שכל העוסקים במלאכה זו חשים: הציונות הדתית לפלגותיה די חלשה, כמותית, בשטח זה. בודאי לנוכח הישגיה באתגרים רחבים אחרים. ואולי דוקא בשל כך? המשימות הלאומיות אשר הציונות הדתית פעילה בהן מכלות את כוחה ומקצצות במלאי המוגבל(?) של האנרגיה העומדת לרשותנו.
ושמא הסיבה עמוקה יותר; חזרה בתשובה ושינוי אורח החיים, אפילו חלקי, הם אירוע נפשי עמוק. תהליך זה מאופיין בדגש חזק על האישיות הפרטית, האינטימית, על האינדוידואליות ועל התנערות מן הסביבה. בעלי תשובה מתייצבים בעוז מול סביבתם כשונים ממה שהיו בעבר - בהתנהלות החיים, בשיחם ובלבושם. כנראה קשה למדי, בדור שחותמו הוא 'מימוש עצמי', לשלב בתהליך זה גם אתגרים לאומיים וחברתיים שהם החזון הציוני-דתי. אך שמא אדרבה, הצתת הניצוץ הלאומי וטיפוח המושג 'כלל-ישראל' דוקא הם יכולים לשמש מנוף ל'התחזקות' ולהתקרבות לחיים יהודיים-אמוניים. נקודה למחשבה!
בעלי תשובה 'מגוירים'
ולסיום אולי אפתיע את הקוראים בהצבעה על תנועת חזרה בתשובה מאסיבית ציונית-דתית, ולשמחתי יש לי היכרות אישית עמה. כוונתי לעשרות-עשרות... אולפני הגיור הפזורים בכל רחבי הארץ. חלק ניכר מן הבאים בשעריהם הם בני זוג (יותר נכון לנקוט בלשון נקבה: בנות זוג) של יהודים. הללו, הצד היהודי, שותפים לכל התהליך הלימודי, החווייתי והשתלבות קהילתית. דייני הגיור נפעמים מדי יום לנוכח חזרתם בתשובה (ממש כך!) של בני הזוג היהודיים, אשר שבים לצור מורשתם בעקבות בת אל נכר. שיבה זו נשארת בדרך כלל במחוזות הציונות הדתית, והא לכם תנועת 'חזרה בתשובה' בזכות 'תנועת הגיור' שהיא אחת מאבני הכתר במפעלי הציונות הדתית. ושניהם 'באין כאחת'!