רענן שקד הוא רק דוגמא

שלושה ימים לפני משאל המתפקדים בליכוד, התעמתו ביניהם בני בגין שהיה נגד עקירת הישובים, ומ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט שתמך (ערוץ 10, בהנחיית דן מרגלית). יום למחרת, קראנו את דעתו של רענן שקד על העימות. וזה מה שכתב: "הופעה מצוינת של אהוד אולמרט, הופעה מתלהמת של בני בגין". ועוד מאותה מאמר: "בגין התלהט במהירות, וכשהוא מתלהט יורד כושרו הרטורי, ואולמרט לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי השקול" (ידיעות אחרונות, 29.4.04). גם אני ראיתי (והקלטתי) את העימות, אלא שחשבתי אז בדיוק ההפך: הופעה מבישה של אהוד אולמרט, והופעה נקייה של בני בגין. חשתי שבניגוד לבגין, אולמרט משקר מתחילת העימות ועד לסופו, והשקר, כמו שאומרת הקלישאה - סופו להתגלות. הראיון שנתן לברנע ושיפר הוכיח, שהקלישאה הזו לעתים מדייקת. כל מה שאמר בעימות עם בגין, היה שקר. בעימות ההוא דחה אולמרט בבוז את "נבואתו" של בגין על עוד פינויים עתידיים. "פינוי עתידי לא עומד על הפרק", התחייב אולמרט. הייתה לו גם אזהרה לבגין: "תפסת מרובה לא תפסת". רוצה לומר: סופה של העקשנות להחזיק את יישובי גוש-קטיף וצפון השומרון, היא (ציטוט) "שנאבד גם את אריאל, עמנואל, מעלה אדומים, גבעת זאב ועוד". היו גם ההקנטות השחוקות: "אתה חי במציאות ארכאית", "אתה הוזה, לא מציאותי", ו-"יש לנו מכתב תמיכה בחתימת הנשיא האמריקני לאמור: "לא לגבולות 67, לא לשיבת הפליטים", ו-"גיבוי וגמישות מלאה במלחמה בטרור". ושוב הוא חתם בהבטחה: "פינויים נוספים לא עומדים על הפרק". ובגין השיב: "אתה מזכיר לי את פרס בעל החלומות. ההינתקות היא רמייה, לא נתנתק מעזה. נמשיך לספק להם חשמל, ונעסיק רבים מהם בעבודה. ואתה מר אולמרט, למרות מה שאמרת, מתכוון להמשיך בפינוי ישובים". בסוף העימות אמר הנוכל על מתפקדי הליכוד: "הם חכמים ואחראים, והם רוצים תקווה. ההינתקות היא התקווה". שלושה ימים אחרי: מתפקדי הליכוד "החכמים והאחראים" הצביעו נגד ההינתקות, ואולמרט עם המושחת שקדם לו, צפצפו, עקרו, גנבו את המנדטים (והמיליונים), והקימו את קדימה. אחרי הראיון שנתן אולמרט לברנע ושיפר, ברור שאפילו "מפת-הדרכים" לא רלוונטית מבחינתו, ואלמלא הסתבך בפלילים, הוא היה מוותר על הכול, כולל ירושלים, וגבולות 67. העיתונאי הכי שמאלני בישראל, גדעון לוי כתב על אולמרט שהוא מדבר היום בשם "השמאל הרדיקלי", והמפה שלו היא המפה "של תנועת מצפן, כפי ששורטטה בספטמבר 67" (הארץ, 5.10.08). זה לא מפריע לעיתונאים לעזור במכירתה של קדימה "השמאל רדיקאלית", כ"מפלגת מרכז". בכל מדינה מתוקנת, אתיקה עיתונאית קודמת לאידיאולוגיה. אילו היינו מדינה מתוקנת, אולמרט היה מוקע בגין שקריו, גם ע"י העיתונאים השמאלנים. בישראל של אברמוביץ', פוליטיקאים שקרנים ומושחתים, אם הם שמאלנים- תמיד יועדפו על יריביהם הישרים, אפילו יהיו יותר מוצלחים. אולמרט ושרון הם צמד גנבי מנדטים וגנבי דעת, וקדימה מסתבר היא מפלגת שמאל קיצוני. העיתונאי רענן שקד שמע כמוני מאולמרט שלא תהיינה נסיגות נוספות. אחרי העקירה ולפני הבחירות, הוא הגה את תוכנית ההתכנסות. ועכשיו, בטרם יפנה את כיסאו כדי להילחם על החופש שלו, הוא מוכר לנו את... גבולות 67. בדיוק כפי שחשד בו בני בגין באותו עימות. כמו שהוא שיקר למתפקדי הליכוד, כך הוא שיקר גם לרענן שקד. ואיך מרגיש עיתונאי מרומה? כמו כל העדר: מצד אחד שביעות רצון על ה(עוד) שמאלן שהגיח מימין, מאידך צער על לכתו בטרם עת של המושחת השקרן. רענן שקד הוא רק דוגמא...