לשולה זקן הבוגדת

לשולה זקן הבוגדת! את מכירה אותי. וגם אני מכיר אותך! לגבי דידי את היית השפחה של אהוד אולמרט. כן, אלה היו יחסי הגומלין בין הנסיך מבנימינה לנערה מממילא. כן, זו השעה הגדולה שלך! להפגין את נאמנותך. את כושר העמידה שלך ב"מרתפי העינויים" של משטרת ישראל והיחידה המרכזית. את פיקחית. את נבונה, את נאמנה, את שותפה להנהגת המדינה ואפילו שותפה לאורי מסר בניהול הבנק הפרטי. אבל את היית גם ה"רוטווילר" של אהוד אולמרט. אני מעריך את נאמנותך לאהוד אולמרט. את היותך נכונה לשכב למענו על הגדר. לאפשר לו לדרוך עלייך כדי לפלס לו דרך אל החופש, או לחלץ את עצמו ממעשיו הנכלוליים. כן, זהו אהוד אולמרט המנהיג האמיץ! אבל לקבל כותרת בעיתון של המדינה המעניק לך הוד ויקר כי את "לא בגדתי"! זה מרחיק לכת. זה מעורר אפילו צמרמורת! "לא בגדתי" של אורי אילן התחלף ב"לא בגדתי" של שולה זקן! ועוד ערב יום הכיפורים. ביום השנה השלושים וחמישה למלחמת יום הכיפורים. כן, בעיתון של איתן הבר החבר של שלמה סגן מפקד הטייסת שהוביל ל-H-3 ולא שב. והעיתון של איתן הבר שהיה ראש לשכתו של רבין שנרצח. איתן הבר לא מתחלחל. העיתון צריך לשווק את עצמו. אבל יצחק רבין מתגלגל בקברו! עושה סלטה ועוד סלטה! שולה זקן היקרה, ממעמקי מעצר הבית שלך הרשי לי לכתוב לך! אורי אילן היה קיבוצניק. מקיבוץ של מפ"ם. כן, של אלה מהשמאל. הוא היה קצין בסיירת גולני ופיקד על פעולה סודית של חיל המודיעין. הוא נפל בשבי. הוא נחקר ולא הסגיר את הסוד. הוא עונה ולא נשבר. הוא חשש שלא יעמוד בעינויים ושלח יד בנפשו, כדי שלא יסגיר את סודותיו ולא יבגוד במדינתו. כאשר הוחזרה גופתו, בין פוזמקאותיו נמצא פתק זעיר: "לא בגדתי". ובמלחמת יום הכיפורים נכבש בסיס מודיעין בחרמון. בין הנופלים בשבי היה קצין מודיעין. הוא כן בגד. הוא זימר. הוא פיזם. הוא שר ורן. הוא כן בגד. באותה מלחמה נפל בשבי הסורי מפקד טייסת. אבי לניר! בן למשפחה הלוחמת. הוא נצר בתוכו סודות כמוסים. הוא עונה למוות ולא נשבר. הוא חזר בארון והוא לא בגד. הוא לא בגד במדינה ששלחה אותו לקרב. הוא לא בגד במשפחתו. הוא לא הכתים את מדינתו ובני משפחתו. את הנזקים שהסב הקצין מהחרמון בשביו לא ניתן לאמוד. נזקיה ואובדניה של אותה מלחמה היו אדירים וכמוסים. בים הגדול של האבדות והחללים ואובדן הכלים והמקורות, הצטרף גם אירוע זה למאזן הרע של אותה מלחמה. אך למלחמה הזו, היו גם היבטים חיוביים על-רקע האין ברירה. המדינה ניצלה. חבולה, אך על רגליה. מוכה, אך גאה. מושפלת, אבל גם מלקקת את פצעיה. נחלשה מאוד, אך מתחזקת, משתקמת ומתחדשת. כן, את לא בגדת באהוד אולמרט. לבטח עונית ב"מרתפי המשטרה". ואם יצאת גאה מאותם מרתפים וזוכה לכתבת שער ביום הכיפורים, סימן שעמדת בגבורה. שניצחת את הרעים. שולה אומרת - "לא בגדתי" והיא לא התאבדה ולא עונתה למוות. תודי שהמשטרה שלנו נחמדה יותר מהחוקרים והמענים הסורים. ישנה סוגיה מרכזית שבה את בוודאי לא בגדת באולמרט, והיא סוגיית מס הכנסה. אני מתקשה להאמין שאהוד התמים לא ידע מה עושים מנהלת לשכתו ואחיה בחצר האחורית של מס הכנסה. ההישג הגדול שלכם היה שלקחתם בשבי קצין ברמה של ראש השב"כ, או ראש המוסד, או היועץ המשפטי לממשלה. מס הכנסה זה "קודש הקודשים" של המערכה הכלכלית. בכוחו של פקיד מס הכנסה ובוודאי נציב מס הכנסה להכיר את תמונת העסקים של כל עסק ועסק. ואם תרצי, גם ל"התנכל" ולהביא לחיסולם של עסקים. לכן, מעובדי מס הכנסה אנו מצפים שיגלו את המוסר הגבוה ביותר. המהימנות הגבוהה ביותר, האחריות הגבוהה ביותר, כמו אלופי צה"ל. הבה ננסה לשער מה היו הסודות הכמוסים שביקשת והגנת על אהוד אולמרט: א. כספי טלנסקי- בתור קופאית ידעת היטב מה נעשה בכספים אלה. ב. נסיעות ראשונטורס- זו לא הייתה סוכנות נסיעות בלבד. זו הייתה סוכנות לגביית הכנסות בלתי חוקיות ובלתי מוצהרות. ג. שונות ורבות. אבל שולה, את כן בגדת! לא באהוד. את בגדת במדינה שלך. את בגדת באבא שלך שהיה איש חכם וצדיק, את בגדת במשפחה שלך, את בגדת במשלם המיסים הישראלי שמצפה ממי שמקבל את שכרו מקופת הציבור, ישרת את הציבור ולא את המנהיג הכושל והמושחת הזה שהצליח לקנות נאמנותך. והנאמנות הזאת מתקיימת עבור הגנה וחיפוי ושמירת סוד של מעשיו האפלים של מר אולמרט. אוי לנאמנות הזו. אוי להתבטלות הזו! אם היית נופלת בשבי הסורי והיית נחקרת, כפי שהסורים חקרו את שבויינו, ואם היית מגנה על סודותיה של המדינה והיית עומדת בגבורה בעינויים, לא בטוח שעיתון ידיעות אחרונות היה מקדיש לך כתבת שער. גיבורי היום הם אלה שמצליחים לתחמן ולקמבן את המדינה. להתל במשטרה ולנצל אותה. להשתמש במשאבי המדינה! ולבגוד בה גם על ימין וגם על שמאל.