בכל אי בודד באוקיינוס השקט בו מצאו ימאים בני אדם, בכל שבט באמזונס ומאחורי הרי ההימלאיה, גילו חוקרים אותם יסודות תרבותיים. אפילו שווקים אינדיבידואליסטים וקניבלים בפפואה וגינאה החדשה, קיימו טקסי חתונה והתבגרות, הפלו נשים ונכים, הצמיחו עריצים, ופחדו מענני השמיים. כך גם דתות העולם, כולן אור לגויים (שלילת האחר), רובן מפתות בנחמת גן עדן משיחי בשלב זה או אחר של הגלגול, בכולן גם מתפרץ לפעמים נשק יום הדין – נאמנות לכוהן עד מוות.
כמו בתרבות ובדת, כך מתנהג האדם גם בפוליטיקה. בכל בית נבחרים חופשי ניצבים אלה מול אלה ימנים ושמאלנים. בכל חדר בו מתאספים עשרה אנשים, יצעקו כמה מהם: כוח ומסורת, ואחרים: פשרה וחדשנות. פסימיזם, ומנגד אופטימיזם. אין זה מופרך לדמיין חבר אומר בחיוך: "אתה בא אליי הערב עם בירות ופיצוחים? הורדתי את החדש של טרנטינו והפלשתינים טובחים אחד בשני". ואין זה משנה למי הצביע, מי הוריו או היכן גדל - באופיו הוא ימני. כשתדבר איתו על הומלסים רעבים שנשללה מהם קצבת מחייה זעומה (תוכנית מדינת ויסקונסין, ארה"ב), יחייך את אותו חיוך ציני; אלו הם החיים, יגיד בצרפתית.
אם אוכל להרחיב על כך בעוד פסקה, יש לנו חברים שיורידו מתג חשמל ראשי לשכן מרעיש, ויש שידפקו בדלתו ויבקשו. יש שהולכים מכות בכביש ובמועדון, ויש שנוקמים בהמשכת חייהם כרגיל. חברי הטוב זרובבל מאמין בטקסי הוצאה להורג מרתיעים לרוצחים יהודים, ובקפיטליזם רונלד רייגני; דני בהלאמת בנקים ובמו"מ עם חמאס. מיה חושבת שלזוג חד-מיני מותר לאמץ ילדים שנקנו בברזיל, וגם צוחקת מדעותיו ושפמו של עמיר פרץ. רינת חושבת שההיסטוריה נגמרה עם נפילת חומת ברלין, היא מחשיבה את מקצוע הניהול יותר (תורת המשחקים); וכן, היא עדיין מאמינה ששלום אפשרי, אם כי קצת פחות לאחר לינץ' רמאללה הפראי. גדי חי ומתהולל בסן-פרנציסקו, וככלל לא מעוניין לשמוע על שינוי, ציונות, או על מישהו שיפקח וימסה אותו.
שאלה של אופי
מיה תירדם אם יסוכם כאן הרקע המדעי לטענה כי אנשים הם אחת משתיים: או ימנים או שמאלנים, ושהדבר טבוע עמוק באופיים; אז הנה, רק בראשי פרקים: מקיאוולי, סמית', דרווין, ספנסר, מרקס, לנין, מוסוליני (שלא לומר את השם הנתעב מכל), קיינס, פרויד, ראנד, סארטר, מילטון פרידמן, משה קרוי, דן בן אמוץ. כולם כבר פרטו לפרטי פרטים תכונות אופי אינהרנטיות אלה. אך למי היום יש זמן לקרוא עשרות אלפי עמודים, הכתובים במדעיות-יתר מכוונת? בטח לא למאתרגים.
להיות שמאלני זה מחייב, צריך לאהוב את טבע האדם, למרות חולשותיו; להאמין שכל פרט זכאי לחלק הוגן בהתאגדות חברתית הנקראת מדינה. שכל פרט בעולם רשאי לחיות ללא פחד מבעיטה למוות מסוחר הירואין ברחוב, מרצח אופי, חיסול או עינויים. מקום בו שירותי בריאות מעולים, גג וחימום לא יהוו מתנה על 45 שנות עבדות, אלא זכות חוקתית. שמאלני אמיתי מאמין שאפילו האנס לא ראוי להיאנס בכלא, שאפילו לרב אורי זוהר מגיע פתחון פה אל נוער חילוני. הוא לא יתמוך בהפרטות הדרום של קדימה: כלא פרטי ללב לבייב, ובהפרטת תחזוקת מטוסי חיל האוויר. לא בהעלמת עין מכיבוש זוחל בחשאיות (כמימים ימימה, הפעם מכובס המושג 'מאחז לא חוקי'). הוא לא מאמין ולא יתמוך, פשוט משום שהוא שמאלן, עמוק בפנים. את אותה לוגיקה ניתן להפעיל על האופי הימני, אך מיה ממהרת לסקס ולעיר הגדולה.
תופעת קדימה
שני גאונים בפסיכולוגיית דור הבייבי-בום, ראובן אדלר וארנון מוזס וחבריהם, בנאי קדימה, דווקא מבינים הבן היטב את אופי האדם. הם יודעים לנגן בו-זמנית מארש צבאי ערב לחך זרובבל, סלסה לגדי, וראפ סקסי למיה. יש רק בעיה אחת: אותה להקת דוגמניות נדרשת לנגן את כל המקצבים, בכל האולפנים - כך היא גם נשמעת.
(להזכירכם, הם בסה"כ מתווכים את כוחם והשפעתם של חברים עסקיים, ואת רוח המילייה המצומצם של אותם חברים עסקיים. ולשכני החביב, פרופ' יוסי יונה, שעדיין אינו מקשר בין מילטון פרידמן לציפי לבני, הבט בפרידמן אחר, איתו היא משתפת פעולה עוד מימי משרד המשפטים שלה, עליו אינה מוכנה לוותר גם במחיר כיסאה. מיהו אותו עיתונאי ידיעות אחרונות (בדימ.), שר משפטים, סופר, הפרופ' דניאל פרידמן, אם לא התגלמות אולטימטיבית של נאו-ליברל ביצועי, בכיר, ומונע-אידאולוגית עד קצות ציפורניו? כיצד אתה, ממייסדי קשת דמוקרטית-מזרחית, אחד משומרי הגחלת בודדים, יכול לתמוך בלהקת דוגמניות הכוללת את "המפריטה הלאומית 96-99" ? ועוד לתקוף את האלטרנטיבה?)
דוברי קדימה שבים ומדגישים כי כיום בישראל אין ימין ואין שמאל, שבין ארבע מפלגות מרכז חילוניות עיקריות אין הבדל. מאחורי הטיעון עומד כמובן הצורך לקרוץ לימנים ושמאלנים כאחד, בלי צורך לרדת לרבדי פילוסופיה יישומית, להתעמק במכלול. התעמולה הגאונית מרטיטה את נימי נפשה של מיה, ומספקת גם את זרובבל וגדי. את שאר האלקטורט במרכז אפשר לכבוש כברירת מחדל ע"י ריסוק מנהיגיהם, וע"י הגחכת הפרלמנטריזם בכללו, ושתי אידיאולוגיות שקולות ומתונות באופן ממוקד.
לא לעולם חוסן
אך לטבע חוקים משלו. מה שלא האיר סימפטום אולמרט, בקרוב יתבהר בחדות נוקבת לשכירי העולם, כשישלמו טריליוני דולרים בעבור קריסת השיטה הנאו-ליברלית (בה הכל מותר ואין פיקוח). זהו האלקטורט המכריע. אפילו בבחירות 2006 הנודעות לשימצה, הוכח שבישראל יש +20 מנדטים של שמאלנים אמיתיים, עליהם יש להוסיף עד 15 ערבים (אם יצביעו), כמה גמלאים מפא"יניקים ואחרים שסונוורו בתעתועי פרס ואיתן, ועוד לא מעטים מ-29 המנדטים של קדימה ומ-40% שלא הצביעו. רבים יחזרו בעוד שלושה וחצי חודשים אל השמאל האותנטי, אולי אף יתחילו עד אז ללבוש אדום כהה יותר, מי יודע? וזאת על אף שהסוקרים מנתחים אחרת את אותם 40% שהפכו בינתיים 50% אדישים (מדוע הנסקרים ה"צפים" תמיד נחזים להצביע לכיוון חביבי ה'הון'?). רוצה לומר, לשר הביטחון אהוד ברק אין מה לחשוש מבחירות.
בקיצור, מיה, שלא יעבוד עליך נחמיה שטרסלר, אידיאולוג ישר ואיכותי בעיתון נאו-ליברלי (אך הטוב בישראל): תפישת חיים היא תפישה כוללת, כמו חתונה; הטוב והרע מעורבבים, לא דילוג אופנתי בין שני הפכים; כשנחמיה אומר 'אני שמאלני ורוצה שלום', הוא בעצם אומר 'מה שחשוב זה שוק חופשי מכל פיקוח ואת שאר הבעיות נדחה לעתיד לא ידוע', (לא אתפלא אם בינו לבין עצמו אף אומר 'רק שלטון ה-'הון' יביא שלום'). למרות שטיפת מוח וגניבת דעת יומיומית, יש ימין ויש שמאל, את יודעת זאת מהתבוננות פנימית, ומיכולתך לקטלג כך גם את מכרייך. תני לבית הנבחרים ולתקשורת חופשית לאזן בין שתי אמיתות נצחיות. אלו הן תפישות חיים ואופי בעלות גבולות ידועים, שמטבע סתירתן הפנימית אינן דרות בנפש מגובשת אחת.
קדימה, ואלו המקדמים אותה בגסות, הם קורבנות השיטה הבאים. חייבים הרי להרוס חוסר יעילות בשביל להצמיח את המוכשרים באמת. כשמועמד המואשם תדיר בעודף קפיטליזם, יורד מהמגדל, חובר לנציג שכירי ישראל, ולנציג 20 ראשי החברות, הכיוון הוא ברור. לא מהפכה אלא תוכנית הצלה, עסקת חבילה, ובחירות מהירות. אהוד, אל תתפשר. זכור את משל העקרב והצפרדע, ואת צליחת תעלת טאורוס.
