אנדומטריוזיס, הינה מחלה כרונית של נשים בגיל הפוריות, שעלולה לגרום לכאבים קשים ועקרות. באנדומטריוזיס, רירית הרחם המרפדת אותו מבפנים, צומחת ומשגשגת מחוץ לרחם, באזורים שונים, בעיקר באגן ובבטן וגם במקומות נדירים ורחוקים בגוף.
ככלל במהלך מחזור הווסת, בשל גירוי הורמונלי אסטרוגני, רירית הרחם צומחת בכל חודש מחדש משכבות הבסיס שלה. בחציו השני של החודש הופכת הרירית בהשפעת פרוסטרון-שחלתי להיות הפרשתית ומתאימה לקליטה והזנת העובר. לבסוף, הרירית מדממת ומופרשת בכל חודש בווסת, כאשר הפרשת הורמונים יורדת בסוף כל מחזור.
רירית רחם המצויה מחוץ לרחם (אנדומטריוזיס), נוטה להגיב במחזוריות דומה של צמיחה, הפרשה ודימום בהתאם למחזור ההורמנלי, אלא שבאנדומטריוזיס הדימום איננו יוצא דרך הנרתיק, אלא כלוא בתוך חלל הבטן או ברקמות אחרות והרירית איננה מופרשת מהגוף אלא נשארת ונוטה להישתל ולהתפשט הלאה והלאה באזורי הגוף השונים.
תהליך זה הינו כפצע פנימי שעובר ריפוי והצטלקות שפוגעת באיברים חיוניים. מוקדים אלו שפוגעים בעצבים, יגרמו לכאבים, וכשגורמים לדימום תוך-ביטני, יגרמו למגוון תופעות נוספות.
לא ברור כיצד רירית הרחם מגיע למקומות השונים בגוף. האפשרות הסבירה שהרירית מגיעה מהרחם דרך החצוצרות לתוך רצפת האגן וחלל הבטן, בזמן הווסת, מעין זרימה הפוכה מהרצוי. ידוע שתופעה כזאת מתרחשת לעיתים אצל כל אישה, אולם מעט הדם שמגיע לחלל הבטן במקום להיות מופרש החוצה, נספג על-ידי מערכות החסיון של הגוף ואיננו מזיק. מאידך, בנשים עם אנדומטריוזיס, אותם תאי רירית לא מסולקים והם נשתלים בתחילה בעיקר באגן הקטן, בשחלות ובשיפולי הבטן.
אפשרות אחרת שמדובר בתאים שבתנאים מסויימים עשויים לעבור שינוי לתאים דמויי רירית הרחם והתפתחו למוקדי אנדומטיוזיס. בתהליך מין-הסתם מעורבים גם גורמים גנטיים וכשל של מערכת החיסון בסילוק אותם מוקדים.