בראש של רן בן שמעון רץ תסריט אחר – הוא חשב שאם הוא מושך אליו את האש (אני בחרתי, אני הכנתי, אני...) המערכת תחזיר לו בגיבוי, בסבלנות וזמן. לדעתי הוא הופתע מהפיטורים; פתאום הוא בחוץ - מפסגת העולם לשפל המדרגה במשהו כמו חודשיים.
נכון שהתוצאות לא טובות וההפסד לקריית שמונה בבית היה מביש, אבל עברו רק שמונה מחזורי ליגה ומדובר במועדון גדול (?). רן שמעון הוא לא הבעיה האמיתית במכבי ת"א. כל מאמן שמגיע למכבי עובר ה"זובור". פעם חשבו שלא יודעים לבחור זרים עד שהתברר שכמעט כל כוכב שמגיע לקבוצה, ישראלי או זר, יורד ביכולת בצורה תלולה. משהו שם גורם לשחקנים לאבד את הביטחון, את שמחת החיים, את החשק לשחק. תסתכלו על מאור בוזגלו – כשרון גדול, צעיר, תוסס, נראה היום כמו זקן בן 100, עייף, כבוי, אפילו את אבא שלו לא שומעים. גם זרים עם קבלות עוברים את אותו התהליך. תראו מה קורה עם יבוריאן וקאמנן. יבוריאן עבר הרבה קבוצות, גדולות וקטנות, ובכולן פרע את השטרות, עד שהגיע למכבי ת"א.
רן בן שמעון הוא "שעיר לעזאזל" קלאסי. הוא לא ציני, עוד לא איבד את הבושה, בטלוויזיה הוא מתפתל עם התירוצים. הוא יודע שיש שותפים לכישלון בבחירת השחקנים והכנת הקבוצה, אבל מוכן לקחת אחריות פומבית על החלק שלו. הוא הודה בראיונות, אחרי ההפסד לקריית שמונה, בטעויות שהוא עשה אבל הוא לא תיאר לעצמו שהוא עושה את הטעות הכי גדולה. הוא יכל לקחת דוגמא מהפוליטיקאים שלנו. אז הוא נשכב על הגדר וההנהלה של מכבי דרכה עליו בלי שום היסוס. הוא חיכה לשמוע את הגיבוי אבל מסביבו היה רק שקט, ורק קול חלש לחש לו: הכישלון הוא יתום! יתום!
עכשיו דחפו את אבי נמני לחזית הבמה. כמו רוני מאנה והרבה אחרים גם אני מאמין שזה נכפה עליו. נמני מעדיף לנהל את העניינים מאחורי הקלעים, גם אין לו תעודת מאמן, אבל כך החליט בעל המאה. התגובה הכי מעניינת הייתה של איציק זוהר (שהשתלב בתקשורת כמו כפפה ליד), הוא אמר שעכשיו נראה מה יקרה עם ה"טפלון" של נמני. עד היום שום כישלון במכבי, והיו הרבה, לא שרט את כיסוי הטפלון הזה.
לותר מתיאוס והגמדים
הגיע חודש נובמבר ולותר מתיאוס עוד איתנו. על-פי כל התחזיות המקצועיות כבר מזמן הוא היה צריך להיות בבית. אולי ההצלחה שלו עם נתניה תסלול את שובו לכדורגל האירופי. הייתם מאמינים?! עובדה, ג'ון גרגורי האנגלי, שאימן בפרימייר ליג האנגלית, ורוצה לחזור לאמן קבוצות כמו גדולות כמו טוטנהאם וווסטהאם, כנראה שמע על מתיאוס וקראתי שהוא עומד לחתום בנצרת עילית שתשמש לו, כך הוא מקווה, קרש קפיצה חזרה לטופ של אירופה.
מתיאוס הגיע לנתניה אחרי ראובן עטר. עטר הוא בחור חביב שכולם אוהבים לאהוב. הוא גם מאמן טוב שהוביל את נתניה פעמיים למקום שני (סגנית לבית"ר י-ם, בזמנים שבית"ר הייתה בית"ר וארקדי היה גאידמק. הרבה עצובים כשלא הולך לו בבית"ר).
מתיאוס מנסה, מאז הגעתו, להראות כמה הוא מקצוען (וכמה אנחנו לא), ואיך מקצוענים עובדים. מספרים שבכל אימון הוא "קורע" את השחקנים שעתיים וחצי לפחות. ראיתי באנגליה אימונים של מאמן גדול שנמשכו שעה ורבע.
בשבת נתניה של מתיאוס אירחה ב"קופסה" את האחרונה בטבלה, בני יהודה. במצב של 2-2, ממש בסיום, בתוך תוספת הזמן, השופט שרק לפנדל לטובת נתניה ומה שקרה מיד אחרי הוכיח שגם מנצ'סטר יונייטד יכולה ללמוד מה"מקצוענות" של לותר מתיאוס. התחיל ויכוח מי יבעט את הפנדל (ויזכה בתהילה של כובש שער הניצחון). רביד גזל שבעט בהצלחה את הפנדל האחרון, רצה לבעוט, אבל איתי שכט, שחזר מפציעה, החליט שזהו הרגע שלו. רק רגע חברים! לותר מתיאוס לא החליט מראש מי בועט פנדלים?! קשה להאמין. אפילו בקבוצות כמו הכח החליטו מראש. ואפילו נקבע מראש מי יהיו שני השחקנים שיכנסו לשער כשיש קרן לקבוצה היריבה. אז אחרי ששכטר מחמיץ, במקום למזער נזקים מתיאוס ניצפה אומר ללירן שטראובר בשקט (שהגיע לתקשורת) כי כבר לפני הבעיטה הוא חשב ששכטר לא היה במצב הנכון לבעוט. אז מתבקשת השאלה למה הוא לא נתן את ההוראה. ואז דדי בן דיין, המגן השמאלי, שחקן נבחרת ישראל, צוטט כאומר: "כאן זה לא שוק! שכטר לא היה צריך לבעוט". אוי דדי, דדי. כמה שטויות אתה עשית ועוד תעשה (כמו כל שחקן נורמאלי) ותרצה שידלגו על זה. ואיזה חשבון עובר ושב, ארוך טווח, פתחת עם איתי שכטר? ולמי זה מועיל? בטח לא לנתניה. אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהסביר לדדי בן דיין למה מתכוונים כשאומרים שכדורגל הוא "משחק קבוצתי". משחקת קבוצה, לא כמו בטניס, ומראש ידוע שכש- א', ב' ו- ג' יתפסו יום רע ד', ה' ו - ו' יכסו עליהם, כדי שבמשחק הבא, כשהפעם - ד' ו-ה' תופסים יום שחור א' וג' מכסים עליהם, ואם שכטר מחמיץ פנדל דדי בן דיין מעודד אותו כדי שכשדדי יפשל ובגללו נתניה תספוג, איתי שכטר יעודד אותו, כי הסה"כ של הקבוצה זה מה שקובע.
לא קראתי שמתיאוס נזף בו אבל הוא כבר לובש ג'ינס למשחקים, ועוד מעט הוא יתחיל לאכול חריף ויהיה אחד משלנו.
מכבי פ"ת – גם הם כבר האמינו שהם גדולים
על הנייר היה להם משחק קל יחסית, מול אשדוד חסרת היציבות. הם ניצחו 2 משחקים ברצף, האחרון ב"דרבי", ותפסו " מומנטום". לפעמים אתה מנצח, יותר עם מזל מאשר עם יכולת, המערכת תופסת ביטחון, השחקנים נכנסים להתלהבות ותופסים מומנטום – נוצרת תנועה קדימה, תנופה, מומנטום. התקשורת הרעיפה שבחים. מה איכפת לתקשורת, היא צריכה למלא שטח, ויותר מכולם היא יודעת שבעיתון של היום עוטפים מחר דגים מסריחים. מפליא קצת שבמכבי התחילו להאמין שהם גדולים. אשדוד הגיעה לפ"ת עם 4 הפסדים מ-4 משחקי חוץ, וניצחה 2-3 כשפ"ת ניצלת מתבוסה. לדעתי ההפסד יעשה להם רק טוב, מעין סטירת לחי שמעירה מהאשליות, ובזמן. במכבי פ"ת צריכים עכשיו להיזהר כי יש מה שנקרא גם "מומנטום שלילי", כמו משאית שמתחילה לגלוש בירידה ומאבדת שליטה. הגדולה של מכבי פ"ת, בראשות משפחת לוזון, הייתה תמיד (!) בהנמכת ציפיות, לא בהגדלתן. ההצלחות, אם באו, היו הבונוס. המשחק הבא הוא נגד הפועל ת"א בבלומפילד, שמגיעה אחרי ניצחון על בית"ר, אני הייתי הולך על תיקו ואחר כך מתכנן ממשחק למשחק.
