שוב תופי הבחירות מהדהדים ובקצב ההולך וגובר ואפילו נקבע באופן סופי המועד לבחירות והוא ה-10 לפברואר 2009 ושוב אני האזרח הממוצע עומד ותוהה, מה שונה יום מיומיים? שוב פריימריז, שוב כמעט אותם יחסי הכוחות והעדר שבירת שוויון, הרי רוב ממשלות ישראל לא מסיימות את ימיהן, ומי יתקע כף שהפעם לאחר הבחירות הכלליות הקרבות נגיע אל המנוחה והנחלה.
העליתי בחזוני לא אחת, שאנו אימצנו לבסוף את השיטה האמריקנית, כלומר, שני גושים מרכזיים בלבד של ימין ושמאל, בכל פעם עולה אחר לשלטון על-ידי העם, בלי מפלגות סקטוריאליות וללא שברירי מפלגות סחטניות. אך כנראה שאמשיך לחלום.
הרי ברור כשמש וזה זמן רב, שארצנו בשיטת הממשל הנוכחית, היא
ארץ אוכלת מנהיגיה, וכל חלקה טובה ולפיכך, לרוב לא ניתן למשול ונשאלת אכן השאלה במה חטאנו שהגענו לשוקת שבורה זו? ובכן, הבעיה היא בשיטת הבחירות והממשל שלנו והאם ניתן לתקן מצב זה מהיסוד.
המצב כיום הינו לכל הדעות בכי רע והנימוקים לעמדתי הם:
1. לראש הזרוע הביצועית שהוא ראש הממשלה,יש לו אומנם אחריות אך במצב הפוליטי כיום, לא את הסמכות למנות שרים מקצועיים המבינים בתחומם ועל מה הם מופקדים.
2. חברי הכנסת נקבעים על-ידי המפלגות ולא על-ידי האזרחים הבוחרים, דבר שמאפשר ניגוד עניינים בין מה שמצפה מהם הבוחר לבין אלה שקובעים במרכזי המפלגות הממנות אותם.
3. אי קיום כהונות קבועות ברשות המחוקקת והמבצעת, גורמים להעדר ראייה ותכנון לטווח ארוך.
4. דרישות סקטוריאליות של המפלגות הורסות כל חלקה טובה במעמד וניהול ענייני המדינה, גם בעת מבחן.
5. בשיטת הממשל הקיימת, כדי לשרוד פוליטית בהווה, מקבלים החלטות רעות, שיכולות לשעבד אותנו לעתיד לבוא.
6. קיום בחירות בטווחי זמן קצרים בנוסף לנזק המדיני והכלכלי, ממאיסים את הדמוקרטיה ואת הבחירות, ואת המפלגות על הציבור.
למצב זה נוספת העובדה המצערת, ששליש או יותר מחברי הכנסת והשרים יתחלפו, ושוב ייפגע הניסיון ליצור מסגרת פרלמנטארית יציבה ומושרשת, ושוב תקפא כל פעילות נדרשת וברוכה.
במצב זה, שלכל הדעות הוא רע, ויותר מכך, הוא מסכן את עתיד המדינה כמפעל ציוני, יש לבצע שינוי יסודי הן באופן הבחירות והן בשיטת הממשל ומוקדם ככל הניתן.
לפיכך, מעז הייתי ומציע, שמנהיגי שלושת המפלגות הגדולות יתכנסו באחד המקומות ויעשו מרתון של סיעור מוחות לשינוי המצב עד שייצא כמו שאומרים "עשן לבן", ויסכמו במשותף שני נושאים מרכזיים אותם יביאו להחלטה והצבעה במפלגותיהם:
א.
שינוי שיטת הבחירות לבחירות ישירות לפי אזורים, כך שכולם, מראש הממשלה ועד אחרון חברי הכנסת ייבחרו ישירות על-ידי האזרחים באזוריהם לכהונות קבועות, ובכך הם יהיו אחראים ישירות בפני בוחריהם בנושאי חינוך, תעסוקה, ניקיון, איכות סביבה וביטחון אישי. האחריות להצלחות ולכישלונות תהיה אישית והמחיר לכך בהתאם.
ב.
שינוי שיטת הממשל, למשטר נשיאותי, המחייב שינוי חוק יסוד הממשלה. משטר נשיאותי יכול להביא את התמורה הראויה, ולשנות לטובה את מה שעוד נותר כאן. הנשיא שייבחר לתקופה מוגדרת, עם אפשרות לקדנציה נוספת ולו תהיה הסמכות והאחריות לניהול ענייני המדינה כנדרש. לא ניתן יהיה להדיח את ראש הממשלה לפני סיום תפקידו וגם לא ניתן יהיה לחקור אותו חליפות לבקרים כל אימת שהוא ראש ממשלה (בפועל) ומנהל את ענייני המדינה.
הכל למען היציבות השלטונית שכה חסרה לנו.
הוא יוסמך למנות שרי ממשלה מקצוענים, הטובים בתחומם לתקופות כהונה מלאות, והם ימנו מנכ"לים ומנהלים משובחים וראויים???
בלי להיות נתונים לטרור וסחיטת מרכזי המפלגות. חברי הכנסת, בידם יהיה הכוח לחוקק חוקים ולפקח על הממשלה. והם יהיו אחראים בפני הבוחר להצלחות ולכישלונות, ככה זה בעולם הנאור. כך זה צריך להיות גם אצלנו.
אומרים לי יודעי דבר,
"אתה צודק, אך זה לא יקרה!". תשובתי היא, והיה ואכן מנהיגי המפלגות לא יסכימו או לא יגיעו לכל סיכום בנושא השינוי המתחייב להיעשות, אזי העם צריך להגיד את דברו, וזאת ניתן על-ידי הקמת תנועות מחאה עממיות גדולות, אשר בכל דרך דמוקרטית שתבוא מלמטה, בדרישה לקיים משאל-עם, הם יבצעו הפגנות ענק, יעבירו עצומות להנהגה ומנהיגיה בהיקף נרחב, ואפילו ישבתו שביתות מחאה מספר ימים, יפגינו בכל דרך אפשרית כולל נסיעה באורות מלאים, שלטים ועוד, וייצרו גל צונאמי ענק, עד שלמנהיגים לא תהיה ברירה. ואם גם זה לא יעזור, ניתן לפתוח בשביתת מחאה המונית כנגד ביצוע הבחירות הבאות ואיום הטלת פתק לבן לקלפי.
כן, גם לכך דרושים מנהיגים מבינינו משכמם ומעלה שיובילו, כי בהיסטוריה יש לא מעט דוגמאות של תנועות עממיות ששינו נושאים מרכזיים במדינותיהם. כי רק שלטון שישקף נאמנה את יחסי הכוחות בחברה הישראלית יוכל לטפל באופן אמיתי בבעיות היסוד של הביטחון, הכלכלה והחברה במדינה ולמנוע את הריטואל הדו-שנתי של הבחירות.
בביצוע משאל-עם מקיף. אין ספק מה יהיו תוצאות משאל-העם, ומה יגיד הציבור, שנקעה נפשו משיטת הממשל הנוכחית והבלתי יציבה. הסקרים האחרונים שנערכו מוכיחים טענה זו.
והיה ומשאל-העם יעלה שאין רוב בציבור לשינוי נדרש זה - מגיע לנו שנישאר בשיטת הממשל הנוכחי וכתוצאה מכך, במצב הקיים.
