קורה לפעמים שאוסף של נתונים, לכאורה אקראיים, מסתדר בראשך, ולפתע התשבץ מסתדר והפתרון מזדקר צלול ובהיר מבין נפתולי הרמזים. לעיתים, הפתרון כה מפתיע ואפילו נראה מופרך ובלתי הגיוני ואתה אומר לעצמך ש"לא יעלה על הדעת" ו"לא ייתכן" ו"כנראה יש טעות בנתונים", ואתה חוזר ובודק את התיאוריה שצצה ומגלה שפה ושם יש בה חורים שחורים, אבל ככל הנראה היא נותנת מענה קוהרנטי לספגטי הנתונים.
הנתונים כשלעצמם הינם ממקורות שונים, חלקם מעולם התיאטרון, הספרות, המשפט, ההלכה:
- "האב" מאת סטרינדברג שבו האם החוששת לאבד את הפנסיה הצבאית של האב נוטעת ספק בלב האב לגבי אבהותו על בתו.
- "קופסא שחורה" מאת עמוס עוז שבו האם החוששת לאבד את בנה מסרבת לעבור בדיקת רקמות שתוכיח לאב שהוא אביו האמיתי של הילד.
- "מנוחה נכונה" של עמוס עוז שבו האב הקיבוצניק קורע בזעם את הצעת המיליונר מאמריקה לבדיקת רקמות שאולי שתקבע מי מהם האב האמיתי.
- "דודי אוסוולד" של רואלד דאל שבו נשים נשואות רוכשות מנות זרע של גדולי עולם על-מנת להרות בן מוכשר.
- סקר שהתפרסם בבריטניה לפיו 30% מהנשים הודו שהילד אינו מבעליהן ושזה אינו יודע.
- החוק הישראלי שאוסר בדיקת רקמות להורים נשואים מחשש פן יסתבר שהאב אינו האב הביולוגי והילד יהיה ממזר.
- הקביעה ההלכתית שאומרת "רוב פעמים אחרי הבעל" שאף היא נועדה למנוע ממזרות, ואשר בצירוף העובדה שאישה פסולה לעדות אינה מקבלת עדותה של אישה הטוענת שהילד אינו מבעלה, אפילו והוכח מדעית שהאב עקר ואינו יכול להביא ילדים.
- פסק דין בארץ מלפני מספר ימים שמחייב גבר שלא היה נשוי לשלם מזונות לילד שאימצה בת זוגו - למרות שהוא אינו אב באמת אלא רק גר עם האם וילדה.
- מקרי רצח משונים שבהם אב רוצח את ילדיו, את אמם ומתאבד.
ואתה שואל את עצמך מדוע יש נשים ששומרות על קשר טוב, לעיתים קורקטי בלבד, והגון עם אבי ילדיה ומדוע יש נשים שיוצאות למלחמת חורמה באב ילדיהן?
מה הוא שגורם לאישה אחת להתרכז בטובת הילד ובשמירת יחס טוב עם אביו הביולוגי ומהי הסיבה שגורמת לאישה אחרת לחרף נפשה ולהילחם על מזונות ועל צמצום רב ככל האפשר של מה שמכונה "הסדרי הראיה" עם הילד עם אביו.
מדוע יש נשים שרוצות משמורת משותפת ואחריות הורית מחולקת ומדוע יש כאלו שרוצות את כל "העוגה" רק להן?
על-מנת לענות בכנות ובהיגיון לשאלות אלו, עלינו להסיר נתונים מיותרים ומבלבלים שאינם קשורים לאחריות הורית כמו למשל: "יותר גברים רוצחים ומתאבדים מאשר נשים", "גברים מרוויחים יותר", "גברים מפליצים יותר", "נשים מורידות שיער יותר" ונתמקד בסוגיה ההורית בלבד שבה שתי נקודות מהותיות:
א. הקשר בין הילד לאב.
ב. דמי המזונות.
נחזור ונהרהר בנתונים שהועלו בתחילת המאמר ונגלה שהמשותף שבהם הינה השאלה הבלתי פתורה: מיהו האב הביולוגי? האם זה הרשום בתעודת הזהות או זה שרק האם יודעת (כמו ב"האב" וב"קופסא שחורה")?
התיאוריה:
במקרה שבו האם יודעת שהאב הרשמי הוא האב הביולוגי, היא תעשה כמיטב יכולתה לשמר את הקשר בין האב לילדו ותגיע עמו להסכם הוגן בנושא המזונות.
במקרה שבו האם סבורה שהאב הרשמי אינו האב הביולוגי היא תתמקד בצמצום הקשר ובהתמקדות בנושא המזונות. המלחמה על המזונות נובעת מהנחה סמויה של האם שככל שתילחם על המזונות כך תוסווה ותוסתר יותר העובדה שהאב הנתבע אינו האב הביולוגי.
הסיכום כמו תמיד מכיל בשורה טובה, בשורה רעה ובשורה מכוערת.
הטובה: למרבה השמחה לא ניתן לבדוק את התיאוריה הזו הן מהסיבה החוקית של חשש הממזרות והן מכיוון שאבות רבים, כמו האב ב"מנוחה נכונה" אינם רוצים לדעת את "האמת" ומבחינתם הילד שגידלו הוא שלהם ואין הם מוכנים לפקפק בכך.
הרעה: ישנם אבות שה"אמת הביולוגית" חשובה להם מחייהם ומחיי הילדים ועושים את הנורא מכל.
המכוערת: למרבה הצער, התיאוריה כנראה נכונה.