הידיעה המרעישה שפורסמה לפני כמה ימים ב'מעריב', על פיה שוקל איש האשכולות התקשורתי יאיר לפיד להקים רשימה משותפת לכנסת יחד עם המשנה לראש הממשלה חיים רמון ושר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן, גרמה לי להתרוממות רוח. הגיע הזמן שלחיים הפוליטיים יצטרפו עיתונאים בעלי שם שלא יקשטו מפלגות ותיקות שהסתאבו, אלא ירעננו את האווירה הציבורית ויפיחו תקווה בעם של קביעת נורמות חדשות ויתחיל הליך פוליטי חדש ומחודש.
אל מי מתכוון לפיד לחבור?
השותף המיועד הראשון הוא השר חיים רמון שהורשע בעבירת מין ויש לו גם קופת שרצים של כמה פרשות שחיתות, מהתקופה שבה היה אריה דרעי בן הברית הפוליטי שלו כששניהם כיהנו כשרים באותן הממשלות, וגם מאוחר יותר אחר כך כיושב-ראש ההסתדרות החדשה. רמון רקח בשעתו "תרגיל פוליטי מסריח" עם דרעי שנכשל, ומפץ פוליטי גדול עם שרון ואולמרט שהתנפץ.
על-פי הפרסום, השותף השני למהלך הוא השר פרידמן, חבר קרוב של רמון. תזכורת קטנה: אחרי שרמון הורשע בעבירת המין, לפני שנגזר דינו, פרסם פרופ' פרידמן מאמר שבו השתלח בשופטיו של רמון. זמן קצר לאחר מכן התמנה פרידמן כשר המשפטים ואומ"ץ הגישה נגדו תלונה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שגילה, לצערי, רפיון.
מאז מינויו החל פרידמן לשרת כעבד נרצע את אדונו - ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולעשות הכל כדי שימשיך לכהן, חרף הסתבכותו בעבירות פליליות חמורות. רמון לא חדל לעודד אותו במלאכתו המבישה.
לפיד הכחיש את הפעילות הנרקחת אולי מאחורי הקלעים, וטען כי לא שוחח עם רמון מזה כמה חודשים. מה לעשות, במו עיני ראיתי אותם לפני זמן קצר "ממליחים" סודות בבית קפה תל אביבי.
התפוח לא נופל רחוק מהעץ
לפיד הצעיר הוא כבר לטעמי עיתונאי שלא הייתי קונה ממנו מכונית חדשה. אני נוהג לכבד את ההנחיה ההלכתית: "אחרי מות קדושים" ומשום כך, לא אכביר מילים על אופיו ודרכי התנהלותו של אביו המנוח יוסף (טומי) לפיד זכרונו לברכה, שעמו היו לי במרוצת השנים עימותים, חלקם מתוקשרים. עימותים אלה היו פועל יוצא מכך שלפיד היה חברו הקרוב של ראש המשלה הרב-מושחת אהוד אולמרט, והגן עליו בחירוף נפש שגבל באובססיה, ואילו אני, ברוב מצוותי, מסומן לאורך השנים כמי שחשף את מעלליו ללא לאות ואיני מרפה ממנו גם אחרי שתרמתי רבות במלוא הצניעות להדחתו.
סיפור אחד שרלוונטי בכל זאת לרשימה זו אני חייב לספר בקצרה: בשעתו, כאשר כיהנתי כיושב-ראש איגוד העיתונאים וחבר נשיאות מועצת העיתונות, הוטלה עלי מטלה להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע יאיר לפיד שכיכב במסעי פרסום של בנק הפועלים וקופת החולים הכללית במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור בעיתון יומי.
לפיד האב רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי עד שהייתה סכנה ממשית לבריאותה של אוזני הימנית הבתולה שהאזינה להם ברטט באפרכסת. "הבן שלך אינו פר קדוש. איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו, והוא טרק את מכשיר הטלפון. אפילו אדם קשה הבנה מסוגי הבין בסופו של דבר שהתפוח נשר ממש מתחת לעץ, שהצמיח פירות באושים והחל להרקיב.
אולמרט "הקדוש"
לפיד הצעיר, שחגג בימים אלה 45 שנה להיווסדו, הוכיח לי מאז, פעמים נוספות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום, ועד היום הם מתגוררים בשני חדרים נפרדים. מסתבר שהמורשת של משפחת לפיד היא הסגידה הגורפת לאולמרט, שקידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי. אולמרט הציניקן הבלתי נלאה הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו וערך בביתו חגיגת יום הולדת לראש הממשלה המסואב בעיצומן של חשיפת פרשות השחיתות האישיות נגדו.
למסיבה זו לא הוזמן, כמובן, דן מרגלית - חברם הטוב המשותף של אולמרט ולפיד האב, שהתפכח והתפקח באיחור של שנים והבין בשעה לא טובה ולא מוצלחת במלחמת לבנון השנייה, שאולמרט הוליך שולל לאורך השנים לא רק את אזרחי המדינה, שלא היו מודעים לאורחות חייו המושחתים, אלא גם ואולי אותו באורח אישי. אילו היה מרגלית מטה אוזן להערות האזהרה החוזרות שלי ולא חוזר כמנטרה על המשפט: "אבל אולמרט לא הורשע", היה חוסך מעצמו חיבוטי נפש, ומאיתנו דברי קינה על חברו לשעבר אולמרט.
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו ב'ידיעות אחרונות' ולערוך עמו ראיון חנפני ומתרפס בטלוויזיה.
'ידיעות אחרונת' הינה באר ששתתה ממני לאורך תקופה ארוכה, מאות תחקירים וידיעות בלעדיות, ולכן לא תיחשב לי כיריקה בעיתון אם אגלה שכבר לפני שנים, בתקופה שאולמרט כיהן כשר הבריאות, נתבקשתי להימנע מלחשוף פרשות שחיתות אישיות נוספות של אולמרט. הנבל הזה לא חדל מלדרוש ממשפחת מוזס לפטר אותי ונרגע רק אחרי שתחקירים נוספים שלי אודותיו נפסלו, אבל מצאתי דרכים אחרות לפרסמם ולגלגלם לחקירות משטרה.
ליאיר לפיד לא היו מעולם בעיות מסוג אלה ב'ידיעות אחרונות'. טוריו מתאימים בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון שמסרב למועצת העיתונות. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, שהינו חבר ובן ברית ותיק של אולמרט, לא התרגש מעולם מרמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה המושחת והמשחית, והעניק לו הגנה תקשורתית היקפית, התגייס למתוח ביקורת על מערכות אכיפת החוק והנחה לתקוף את יריביו הפוליטיים.
הלפיד הולך ודועך
אני, במקומו של לפיד, לא הייתי מתגאה בבלעדיות של השגת הראיון הטלוויזיוני ובעיקר לא באופיו הבעייתי שסיווג אותו כ"עיתונאי בית" של אולמרט. עיתונאי החצר של ראש הממשלה הינם בעלי סיווג מקצועי גבוה יותר, בזכות העובדה שפה ושם הם בועטים בו קלות לצרכי אובייקטיביות מדומה. למרבה הבושה והחרפה, אולמרט היה זה שהתנה את הענקת הראיון בכך שלפיד הצעיר יהיה המראיין. אני מתקשה לשלול את האופציה שאולמרט קיבל לידיו מראש את השאלות, אבל מוכן לבטל את האפשרות ששליחיו של אולמרט הביאו לאולפן שאלות שחוברו על-ידי אולמרט בעצמו אבל בלי כבודו.
תנועת אומ"ץ הגישה לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בגין ההטעיה של ציבור הצופים, אך כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת של לפיד שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה. הלפיד הצעיר הוסיף חטא על פשע כאשר ראיין כעבור זמן במסגרת משדר שירות לאולמרט את ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, יועצו לשעבר של מבקר המדינה למאבק בשחיתות, והציג לו שאלה מוזמנת. בורובסקי נתבקש להשיב אם אומנם הוא זוכה להגנת אומ"ץ בפרשת הניסיון להכפיש את שמו רק משום שאחיינו, אלי בר, היה חבר התנועה. בורובסקי השיב בצדק שהאחיין הינו חבר לא פעיל, מעולם לא שוחח איתו בנושא זה ובאותה הזדמנות החמיא לפעילות הכללית שלנו לביעור השחיתות השלטונית.
לא הייתי נדרש לכך במסגרת זו אימלא העובדה שזמן קצר קודם לכן קיבלתי שאלה זהה מעורך הדין אלי זהר, פרקליטו של ראש הממשלה, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אומ"ץ ללשכת עורכי הדין בגין ניגוד אינטרסים. עורך הדין זהר שאל האם בר היה האיש שגייס כביכול את אומ"ץ למאבק נגד אולמרט והתעלם ממאבקי הממושך נגד חברו אולמרט עוד טרם הקמתה של אומ"ץ.
גם בעקבות ראיון עלוב ומגמתי זה הגישה אומ"ץ תלונה נגד לפיד שבו האשימה אותו בביצוע עבירה אתית חמורה, אך גם הפעם הוכיחה המערכת האתית של הרשות אזלת מסך ובכך סללה הדרך למנות את לפיד לערוך ולהגיש את היומן השבועי של ערוץ 2.
לאחרונה סופר לי שלפיד מופיע על בימות הארץ בתוכנית בידור משולבת במלל וזימרה עם רמי קליינשטיין, שזוכה להצלחה רבה.
אולי הגיע הזמן שהלפיד יאיר את דרכנו אל בימות הבידור שבהן אין כללים אתיים וכולנו נמחא לו כפיים, והוא יתחיל לצחוק מחדש בדרך אל הבנק שהוא פרסם במהלך ביצוע עבירה אתית בתקופה הנוכחית שבה, הלך ורב מספרם של הבוכים שבורחים מהבנק.
