המשבר הכלכלי העולמי חורג זה מכבר מגבולות ה"בורסה" ושוק ההון המסורתי, ומגיע לכיסו של כל אחד ואחד מאתנו, אם על דרך ירידת שווי הפנסיה/קרנות השתלמות/קופות גמל, או מחמת צמצומים ופיטורים, ואם מכח ירידה במחזורי המסחר וברווחיו העלולים לגרום לקריסת העסק.
במצב זה, בו טרם רואים את "האור בקצה המנהרה", הסיכונים הכרוכים בפעילות הכלכלית של כל אחד ואחד גדלים, ובמיוחד, כמובן, של בעלי העסקים מבינינו.
מקור הסיכונים כפול:
האחד - מחמת החשש לקריסה עצמית, שמשמעותה חוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות ו/או לשלם חובות, ותוצאתה האפשרית הנה תביעות, הוצל"פ, פשיטת רגל/פירוק חברה בע"מ וכדו'.
השני – מחמת קריסת הזולת עמו אנו נמצאים בקשרי מסחר. גופים רציניים ביותר מוצאים עצמם כיום בקשיי נזילות, והחשש הנו שקשיים אלו עוד יוחמרו. במצב דברים זה, לעיתים די בקריסת האחד, על-מנת שבשיטת הדומינו יתמוטטו אחריו גופים רבים נוספים.
למותר לציין, כי סיכון נוסף המתלווה לכל אחד מהנ"ל הנו הסיכון להרעת הבריאות הנפשית והגופנית גם יחד, אך לא זה נושא מאמרנו.
נמקד להלן את מפת הסיכונים, ונציע בהתאם פתרונות:
1.
הסיכון הראשון במעלה הנו קשיי נזילות, בין של התא המשפחתי ובין של העסק; המיתון הנו כבר עובדה בשטח. הבנקים מונעים מתן אשראי פזרני כבעבר. עברו הימים שפקיד הבנק היה מתקשר לאנשי עסקים שונים ושואלים אם "במקרה" הם זקוקים להלוואה. לא כיום. נהפוך הוא: מי שבא ללוות כיום, או אף לקחת משכנתא, נתקל בחשדנות, בחטטנות לפרטים, ובתנאי אשראי גרועים יותר מבעבר. יתר על כן, יותר ויותר אנשים חווים בימים אלו "חוויות" לא נעימות, עת פקיד הבנק מזהיר אותם מהחזרת שיקים ו/או מביטול כרטיס האשראי, עקב חריגות ממסגרת האשראי.
קשיי הנזילות עלולים לפגוע בתזרים המזומנים, שהנו עמוד השדרה לקיום העסק, ונכון הוא הדבר אף בחיי כל משפחה ומשפחה. לפיכך, מוטלת החובה על כל אחד ואחד לבחון מצבו, ולהיערך לבאות, שלעת עתה אינם מבשרים טוב.
א. יש לבצע הליך של בחינת הוצאות קיימות וצפויות מול הכנסות קיימות וצפויות.
ב. יש להתאים את מסגרת האשראי להיקף ההוצאות הצפוי (בניכוי ההכנסות), ואף לקחת מקדם ביטחון. רצוי להגדיל כבר עתה את מסגרת האשראי, אף אם היא טרם מנוצלת עד תום. מחר הדבר עלול להתגלות כקשה יותר.
ג. חובה לבצע השוואה של עלות מימון האשראי במספר מקורות שונים: אם זה השוואה בין בנקים, וכן בינם לבין חברות האשראי למיניהן.
ד. לצרכי מימון בסכומים גבוהים במיוחד, יש לשקול לקיחת משכנתא שתקל על תזרים המזומנים, נוכח משך תקופת לקיחתה הממושך יותר מהלוואה בנקאית רגילה. לעיתים, היא אף זולה יותר.
ה. לאלו שאינם בעלי הכשרה מספקת לערוך כל הנ"ל (בחינה מדוקדקת, הסקת מסקנות, וגיוס ההון הזול יותר), מומלץ לבקש עזרה.
ו. בעלי עסקים
חייבים לנהל תזרים מזומנים מעודכן על בסיס יומי ולעקוב בקפידה אחר ההוצאות, תוך מבט קדימה לחודש הקרוב, לפחות. בחשש להרעה בתזרים – חובה להתארגן מראש, ולא ברגע המשבר. "אין לסמוך על הנס". כשקיים חשש למשבר – מומלץ לבוא בדברים עם הבנק מראש, ולא "להנחית" את זה עליו.
ח. בעלי עסקים נדרשים לבדוק חשיפתם למלאי "מת", להוצאות בזבזניות, לאבטלה סמויה, לבחינת רווחיות העסקים שהם עושים – תוך הקפדה מיוחדת על חוסנו הפיננסי של מי שהם מתקשרים עמו בהסכם. במסגרת זו חובה אף לבדוק היטב את גובה האשראי שניתן ללקוחות, לפעול לצמצומו במידת האפשר, ולשפר הגביה.
ט. מומלץ לבעלי עסקים לבדוק התקשרויותיהם מול ספקים, לרבות עם משכיר השטח, מתוך ניסיון להוזיל עלויות, וכן אף לבחון מיזוגים. בניסיון לצמצם עלויות .
י. שמרו על קשר טוב עם הבנק. עוד תצטרכו אותו...
בצד אלו, אף שתי הצעות "אל תעשה":
א. ככל שרק אפשר – הימנעו מלפדות את קופות פנסיה/קופת"ג/ ביטוחי חיים – הנזק הכלכלי ולעיתים אף המיסויי גדול ביותר, והסיכון לעתידכם מחמיר בהתאם.
ב. אל תתפתו ל"כסף ללא בטחונות" מהשוק האפור. המדובר במקסם שווא המהווה בפועל בור ללא תחתית.
2. סגירת העסק מחשש לקריסתו
לעיתים קריסת העסק "מונחתת" ממעל, ואין כל מוצא. ברם, לעיתים העסק "מתנדנד", החשש לקריסה גובר, ובעל העסק מתמודד עם השאלה: "to be or not to be" - "להיות – או – לא להיות", לנסות להמשיך ולהנשים את העסק, אולי מחר יהא טוב יותר, או לחתוך את ההפסדים, ולסגור.
ע"מ לקבל החלטה מושכלת בעניין זה חובה לבחון התחייבויות פתוחות (שכ"ד, ספקים, עירייה וכדו'), ולנסות לבצע הערכה זהירה היש סיכוי לעמוד בהם בפרק זמן מינימאלי של כשנה, לפחות, בנתוני מצב העסק, הכנסותיו, רווחיותו, תזרים המזומנים, ובהתחשב במצב הכלכלי הנוכחי .
בימים כתיקונם, הפיתרון המתבקש הנו הכנסת משקיע. במצוקה הנוכחית, הדבר יהא קשה יותר.
בעלים של חברה בע"מ חייבים להיות מודעים לסיכון שקריסתה הכלכלית של החברה עלולה לגרום לתביעות באופן אישי כנגדם . בהקשר זה יובהר, כי חברה בע"מ אכן מהווה אישיות משפטית משל עצמה, הנפרדת מזהות בעלי מניותיה, וזכויותיה וחובותיה שייכים לה עצמה ולא לבעלי מניותיה. ברם, הפסיקה פיתחה כלים משפטיים להתמודדות עם תופעת ריקון חברות בע"מ מתוכן כלכלי, והורת הנושים בפני שוקת שבורה, וזאת ע"י שני כלים עיקריים:
1. עקרון הרמת "מסך ההתאגדות" שבין החברה לבין בעלי מניותיה, המאפשר – במצבים מיוחדים – "להרים" את אותו "מסך" ולראות את חוב החברה (שהנה כאמור אישית משפטית משל עצמה) כחוב האורגנים שלה שביחס אליהם הורם המסך, וממילא הם ישאו, אישית, בחוב החברה.
2. ע"י הטלת אחריות אישית – על אורגן של החברה, למרות שהחברה היא זו שיצרה את הנזק/הפרה את ההסכם, וזאת מכח עילות חוזיות ו/או נזקיות שונות.
יודגש, כי בסוגיות אלו בתי המשפט מקפידים הקפדה יתרה ביחס להתנהגות בעלי החברה בתקופת "גסיסתה", קרי: בתקופת הדמדומים שלפני קריסתה הסופית. יש להיזהר מאוד מביצוע משגים אשר עלולים להוביל לאחר מכן לחיוב אישי של בעלי החברה. בכל מקרה של ספק, חובה להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום, ולא לקחת סיכונים מיותרים.
(להרחבה בנושא זה ראו מאמרי: 'בין כשלון עסקי לאחריות אישית בחברה' ; 'הרמת המסך ואחריות אישית בתאגיד: חובת ההודעה על קשיים בחברה' ; וכן 'הרמת מסך ואחריות אישית בתאגיד: "גלגול כספים" ע"י חברה בע"מ').
