תמצית הבעיה של מערכת הבריאות בארה"ב מתבטאת בכך שתוחלת החיים של אלו שאינם מבוטחים בביטוחי בריאות נמוכה משמעותית מזו של בעלי הביטוח הזה.
אובמה דיבר על-כך רבות במהלך המירוץ לנשיאות, ועתה הוא ייאלץ להתמודד עם בעייתם של עשרות מיליוני אמריקנים שאין להם ביטוח בריאות.
בישראל הבעיה שונה. במסגרת חוק בריאות ממלכתי, זכאים כל תושבי ישראל לשירותים רפואיים, וכ-80% מהם ניהנים משירותים נוספים במסגרת הביטוחים המשלימים, ואכן תוחלת החיים הממוצעת בישראל גבוהה מזו שבארה"ב.
אך מבט מעמיק בסטטיסטיקה חושף נתון מפחיד ואמיתי. קיים פער של למעלה משבע שנים בתוחלת החיים הממוצעת בין תושבי ישובים מסויימים במרכזה של מדינת ישראל, לאלה שבפריפריה.
תוחלת החיים היא מדד ישיר לאיכות שירותי הרפואה. איכות הרופאים, זמינות הטכנולוגיה ובעיקר היכולת לממן את מה שחסר - נחותות בפריפריה בהשוואה למרכז. זוהי פצצת זמן חברתית. אם כך, מהן הסיבות לפער בתוחלת החיים?
אחראים לכך סדרי העדיפויות הלוקים של ממשלת ישראל ונבחריה לאורך השנים, בכל הנוגע לבריאות ורפואה. מאז חיים רמון, איישו את תפקיד שר הבריאות רק פוליטיקאים בעלי כוח פוליטי חלש, שלא העזו ו/או לא רצו להוביל מהלכים סבוכים וחיוניים.
במשך שנים הייתה מורכבת הפקידות הבכירה של משרד הבריאות ממנהלי בתי חולים. מנהלים אלו מיהרו לחזור לכור מחצבתם עם סיום הקדנציה וייצרו בעיית ניגוד עניינים.
חולשתה של מערכת הבריאות תרמה להתוויית מדיניות הנשענת על שיקולים מקומיים וצרים, והתוצאה: תושבי הפריפריה משלמים בחייהם על מצבה של מערכת הבריאות.
אז מה עושים? המועמדים אשר מתמודדים בימים אלו על תפקיד ראש הממשלה צריכים להעלות את נושא הבריאות על סדר היום הציבורי ולהעניק לתיק הבריאות את ההילה והחשיבות המגיעים לו. ראש ממשלה שייבחר ששיקולים לאומיים בראש מעייניו, צריך להעלות את נושא הבריאות למקום גבוה בסדר העדיפויות, ולמנות לתפקיד שר הבריאות חזק עם סדר יום ברור.
שר הבריאות שייבחר, חייב לפעול להעברת חוק מדיניות בריאות לאומית. חשוב לציין, כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי אשר חוקק לפני יותר מעשור, הסדיר את תפקודן של קופות החולים, אולם לא טיפל כלל בבתי החולים ובחלוקת המשאבים הכוללת.
החוק החסר יקבע, למשל, כמה מחלקות בכל תחום פעילות צריך שייפעלו בישראל והיכן יימוקמו. האם באמת צריכות להיות חמש מחלקות לכירורגיית לב ילדים בישראל, ואולי מספיקות רק שתיים? האם הן צריכות להיות במרכז, או שעדיף למקצע באמצעותן דווקא בתי חולים בפריפריה? בה בשעה, יקבע החוק שטיפולים שכיחים והמשכיים כמו טיפול בסרטן, יינתנו בפריסה ארצית, וכך לא יטולטלו יותר חולים מוגבלים וחלשים על-פני מאות קילומטרים.
רצוי שהשר יעביר לאלתר גם את חוק השר"פ בישראל (שירותי רפואה פרטית), ובכך ישמור על מוחות מבריקים וידיים מקצועיות במערכת הבריאות הציבורית.
בניגוד למקובל לחשוב, השר"פ יגביר את השיוויוניות בשירות הרפואי, ישפר את זמינות השירותים, וייאפשר לתושבי המרכז והפריפריה ליהנות מרפואה טובה יותר. מהלך זה יבטיח שבית החולים יהיה לא רק מקום עבודה לצוות הרפואי, אלא גם מקור פרנסה עבורו.
דרושה החלטה ממשלתית להכרה במס של הוצאות הביטוח הרפואי הפרטי בישראל. חשוב לזכור, כי ככל שלציבור רחב יותר יהיה ביטוח רפואי פרטי, יתפנו יותר משאבים ממשלתיים עבור הקהל שאיננו מבוטח.
יש להעלות את האתגר הבריאותי אל ראש סדר העדיפויות שלנו, לקצץ בכפילויות בזבזניות הנובעות בעיקר בשל חוסר סנכרון בית בתי החולים לקופות החולים, לבטל הוצאות מנופחות הנובעות משיקולים זרים, להציב בתפקיד השר פוליטיקאי פעלתן וחזק, ולמצוא קומץ של פקידים מוכשרים ומשוגעים לדבר שיפעלו לשינוי המצב.
הטענה הרווחת שאין מספיק כסף במערכת הבריאות הינה טענה פופוליסטית שתמיד נוח לעשות בה שימוש, אבל במערכת קיימים משאבים למכביר. דרושים רק שר חזק וראש ממשלה אחראי.
