חייב חסר תום לב לא יוכרז כפושט רגל

המערער עתר לכינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל. בבית המשפט המחוזי התנגד כונס הנכסים הרשמי לבקשת פשיטת הרגל, בנימוק כי חקירה העלתה ממצאים שאינם מתיישבים עם חובת תום הלב של המערער. בית המשפט המחוזי ציין בפסיקתו, כי בהיעדר תום לב, אין חייב זכאי לחסות תחת מטרייתה של פקודת פשיטת הרגל, וכי במקרה דנן המערער לא הרים את הנטל להוכיח את תום לבו: הן באשר לגילוי נכסיו, הן באשר לחברות של בניו שלא הומצאו דו"חותיהן ושבית המשפט התרשם שהוא היה הרוח החיה מאחוריהן, הן באשר לחברות בהן היה מעורב ודוחו"תיהן הכספיים, והן באשר לערבות עליה חתם (למרות שידע כי לא יוכל לעמוד בה) אך הצהיר בעל פה כי לא חתם עליה. לפיכך נדחתה הבקשה ובוטל הכינוס. מכאן הערעור.

טענות המערער - לעניין תום הלב ואי המצאת נתונים נטען, כי החומר שלא הומצא על ידו – חלקו לא היה רלבנטי לתיק, וחלקו היה קשור לאירועי העבר הרחוק, ולכן לא היה סביר לדרוש ממנו להמציא החומרים. לפיכך, טען כי נפלו פגמים בחוות דעתו של כונס הנכסים הרשמי. טענות הכונס - המערער העלים מידע ופרטים מהותיים מבית המשפט ומן הכונס ולכן הינו חסר תום לב.

השופט א' רובינשטיין: • בית המשפט מתייחס לתכליות הליכי פשיטת רגל: מחד, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, ולרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות; מאידך, לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפירעון, וקיומו של אינטרס חברתי לאפשר לחייב, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמאלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי. • צוין כי מתן אפשרות לפשיטת רגל הוא מטבעו חסד, בעל היבטים חברתיים ואנושיים, שכן פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, והנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולכן הדבר מטיל אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו, שכן אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה, עיר מקלט מפני הנושים. • על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב. • בפרשת גרינברג נקבע כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר". • בהיות הליך פשיטת הרגל הליך של "חסד המחוקק", יש לדקדק בעניין חובות הגילוי ככל משפטן וחוקתן: התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה, ובמקרה שמסופק החייב באשר לחומר פלוני – יכריע לכיוון מסירתו. זו משמעותו של תום הלב.

במקרה דנן - למערער היו הזדמנויות שונות להשלים את החסר בדיווחיו; אלא שהצטברות מחדליו של המערער בנידון דידן מגבשת את חוסר תום הלב ומטה את הכף. הצטברות הנושאים, שהועלו על-ידי כונס הנכסים הרשמי לעניין תום הלב אומרת דרשני: כך לעניין אי המצאת מסמכים חשובים, כך לעניין מתן הערבות שידע כי לא יוכל לעמוד בה, כך לעניין אי ציון העובדה שבניו היו הבעלים של החברה בה הועסק, וכך גם בעניין הסיפור התמוה של הדירות הרשומות בשמו. כל אלה אינם מעידים על תום לב המצדיק את חסד ההכרזה על פשיטת רגל.

- ע"א 7113/06 אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי - בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - בפני כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופט י' דנציגר - פסק דין מיום 20.11.2008 - בשם המערער-עו"ד יניב ערבה - בשם המשיב-עו"ד הילה שלום