קסאמים על שדרות והנגב
הבוקר שוגר עוד קסאם לכיוון הנגב המערבי. לא היו נפגעים, גם הפעם במקרה. משגרי הקסאם לא מכוונים לשטחים פתוחים; בכוונתם להביא לאבידות בנפש ולשיבוש מהלך החיים של אזרחי ישראל (אם מישהו שכח, תושבי הנגב המערבי הם אזרחי ישראל).
הכותרת הבוקר בידיעות אחרונות מספרת כי בחודש האחרון נפלו באזור הנגב כ-215 קסאמים. המצב הזה הוא בלתי נסבל. זו הרי שאלה של זמן עד ששוב תהיינה פגיעות בנפש, וכאלה ישנן גם כשלא נפגעים פיזית. לחיות תחת איום הקסאמים, זה בלתי נסבל.
בשבוע שעבר קבע בג"צ בעתירתה של ח"כ לבנת, כי לממשלת אולמרט יש הסמכות והזכות לנהל מו"מ מדיני, גם בהיותה ממשלת מעבר. לממשלת אולמרט יש הסמכות והחובה לנקוט בפעולה למיגור ירי הקסאמים לעבר הנגב. נכון, אל לנו "לפעול מהבטן"; ראוי וניתן לתכנן מהלך בחכמה ובשיקול דעת, כזה שייקח בחשבון, בין היתר, הגדרת מטרות ברורה והאפקטיביות להשגתן, מיעוט נפגעים לכוחותינו, נזק הכרחי בלבד לאוכלוסיה בישראל וגם לזו בעזה (למרות שכפי שטענתי וכתבתי בעבר, אל לנו להתייחס לחמאס או לג'יהאד כארגונים נפרדים מהרשות בעזה, אלא כישות אחת שתוקפת את ישראל) וגם מה יקרה ביום שאחרי כשייתכן וניתן יהיה במסגרת זו, גם להשיב את גלעד שליט הביתה. ראינו שכשהלחץ על עזה חזק, הם הולכים צעד לאחור. במקביל, יש להיערך לפעילות הסברה נמרצת בעולם.
בית המריבה בחברון
בשבוע שעבר, במהלך מהיר, פונה בית המריבה בחברון. משעה שהבג"צ פסק כי יש לפנותו, אין זה משנה אם יש מחלוקת בשאלת הבעלות על המקום. נכון עשתה הממשלה כשפינתה את בית המריבה, במהלך מהיר ואפקטיבי. ישיבת פורעי החוק (מרביתם ודאי אינם מאלה שיכולים לטעון לבעלות על זכויות בבית) בבית, הינה ערעור על אושיות הדמוקרטיה הישראלית, גם הפורענות שלהם טרם, במהלך ולאחר הפינוי. יש לנהוג באלה ביד קשה וללא פשרות. הם פוגעים בדמוקרטיה ובחוק הישראלים וגם בחבריהם המתנחלים, שרובם אנשים אידיאליסטים, שניתן להסכים עימם או לחלוק עליהם, אך אינם פורעי חוק.
פריימריז בעבודה
בשבוע שעבר התקיימו הפריימריז בעבודה. מלבד התקלה במחשוב, שיש מי שאחראים לה ונראה כי גם הפעם לא יישאו באחריות לתוצאות מעשיהם, עברו הבחירות הפנימיות ללא תקלות. אלא שהעבודה פספסה את הרכבת. הבחירות הכלליות הפעם יכלו להיות שעתה היפה של העבודה, לו רק השכילה לנווט אחרת את דרכה במהלך כהונת הכנסת ה-17 ומעת שהוכרזו הבחירות לכנסת ה-18. ישנם טובים שנבחרו בפריימריז, אבל פרט לדניאל בן סימון שהוא אדם מוכשר וראוי, לא ראינו בשורה גדולה ופנים חדשות משמעותיות ברשימה שנבחרה, ששוב מככבים בה פואד וכבל.
העבודה לא מהווה אלטרנטיבה מדהימה לקדימה המאכזבת ולליכוד שאינו מביא בשורה.
פריימריז בליכוד
צ'כוב אמר כי "מי שתולה אקדח במערכה הראשונה, יורה בו בשלישית". מחר יערכו הפריימריז בליכוד. הרכב הרשימה שתיבחר אינה הבעיה של הליכוד, אלא רשימת המועמדים מטעם עצמם לשרים. בפרפראזה על הביטוי של צ'כוב ניתן לומר כי בנימין נתניהו "תלה אקדח במערכה הראשונה" שעלול "לירות בו כבר במערכה השנייה".
"נבחרת הגלאקטיקוס של הליכוד" תיצור לנתניהו בעיה. סילבן שלום, ישראל כץ, גלעד ארדן, גדעון סער, משה כחלון, לימור לבנת, יובל שטייניץ, מיכאל איתן, רואים עצמם מועמדים ראויים לשרים, חלקם לשרים בכירים. מבין "הכוכבים של ביבי" ישנם גם כאלה הרואים עצמם (ויתכן שאף מחזיקים בהבטחה כזו) מועמדים לכהן בממשלה הבאה ובהם דן מרידור, בוגי יעלון, בני בגין, אסף חפץ, יוסי פלד ועוזי דיין. אם לא פספסתי שם זה או אחר, הרי שכבר מדובר בארבעה עשר מועמדים לכהן כשרים, חלקם לאותם משרדים. בין אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה ובין אם הליכוד רק יהיה חבר בה, הרי שיהיו מאוכזבים. כפי שלמדנו, בפוליטיקה הישראלית וגם בזו של הליכוד מאוכזבים פועלים ולא בהכרח לטובת המפלגה שמטעמה נבחרו לכנסת.
זוכרים מה קרה עם "הגלאקטיקוס" של מכבי ת"א בכדורגל?
